ארמון שנברון (Schonbrunn)

כנסיית קארלסקירכה (Karlskirche) היא אחד ממבני הכנסייה הבארוקיים הידועים והגדולים ביותר מצפון להרי האלפים. קרל השישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, נשבע לבנות את הכנסייה לאחר פריצת מגפת הדבר אם תפילותיו ייענו והמגפה לא תגבה קורבנות רבים. הכנסייה, שהארכיטקטורה שלה נחשבה חדשנית אפילו לזמנה ואשר נועדה לפאר את האימפריה ההבסבורגית, נבנתה לבסוף בין השנים 1737-1715 על ידי האדריכל האוסטרי Johann Fischer von Erlach. שני העמודים מעוצבים על פי עמוד טראיאנוס ברומא ומציגים סצנות מחייו של קארלס הקדוש, שעזר לקורבנות המגיפה באיטליה. הכיפה הסגלגלה הענקית מגיעה לגובה של 72 מטרים. החלק הפנימי של הכנסייה עשיר בעבודות אבן משיש, ציורי קיר, תבליטים, פסלים, גילופים וציורים. בכנסייה יש מוזיאון קטן עם מעט אמנות דתית ובגדים ששייכים כביכול לבישוף ממילאנו. גולת הכותרת היא ללא ספק המעלית הפנורמית לכיפה, שתקח אתכם לתצפית על ציורי הקיר המפורטים של יוהן מיכאל רוטמאייר. מעבר לציורים, תוכלו לגשת לחלון המשקיף על העיר ממערב. מגובה זה אפשר לראות בניינים אייקונים בוינה, לתצפת על קתדרלת שטפנסדום ועל המוזיאונים. בפארק שמול הכנסייה נערך מדי שנה שוק חג המולד. אם אתם מגיעים באזור החג, שווה להגיע לשוק שנהנה מתפאורה נהדרת של הכנסייה. כמו כן, אם אתם חובבים מוזיקה, דעו שבכנסייה נערכים קונצרטים על בסיס קבוע (ביניהם הרקוויאם של מוצרט וארבע העונות של ויוואלדי). שווה לבדוק מתי נערכים הקונצרטים ולהגיע כדי לזכות לחוויה ייחודיית במבנה הכנסייה. לאחר הסיור בכנסייה ניתן לנוח לצד ברכת המים שבמרכז הרחבה שמול הכנסייה ולהשקיף על Hill Arches, עבודתו של הנרי מור, אחד הפסלים החשובים ביותר של המאה ה-20. שימו לב, כדי להיכנס לכנסייה יש לקנות כרטיסים.

Judenplatz (יודנפלאץ או "כיכר היהודים") הייתה לב הגטו היהודי בין המאות 15-13. כיום היא מרכזת ציוני דרך חשובים בהיסטוריה של יהודי וינה. הכיכר מורכבת מכמה נקודות ציון שיחד מסמלים זיכרון: נקודת הציון הראשונה היא האנדרטה לזכר 65,000 יהודי אוסטריה שנרצחו בשואה. האנדרטה יושבת בחלק הצפוני של הכיכר. זהו מבנה קוביה לבן (בגודל 7X10 מטרים ובגובה 3.8 מטר) שיושב במרכז הכיכר ותוכנן על-ידי האמנית הבריטית רייצ'ל ווייטריד. על המבנה, שדומה לארון ספרים גדול, מובאות מדפי ספריה המסמלים את המסורת הרוחנית של מלומדי "עם הספר". לצד האנדרטה חקוקים שמות 41 הערים והמחנות אליהם נשלחו יהודי אוסטריה בשואה. לצד האנדרטה יושב ה"בית המזרחי", המוזיאון היהודי של וינה. במוזיאון היהודי ניתן לראות את הממצאים הארכיאולוגיים של בית הכנסת מימי הביניים, שהתגלו במקרה כאשר בוצעו במקום עבודות לבניית חניון תת-קרקעי. בית הכנסת, שהיה אחד מבתי הכנסת הגדולים של ימי הביניים, נהרס באופן שיטתי לאחר הפוגרום בשנת 1420 ו-1421 ורק יסודותיו ורצפתו נותרו שלמים. כמו כן, במוזיאון פריטי יודאיקה ופריטי אמנות ותרבות של יהדות אוסטריה עד לתקופת השואה, כולל שרידים של פעמוני כסף מליל הבדולח. במוזיאון תוכלו לערוך סיור וירטואלי של חיי היהודים בוינה בימי הביניים ועד פרעות יהודי אוסטריה שנערכו בשנת 1420 והסתיימו בגירוש היהודים מהממלכה. כשהיהודים חזרו לעיר הם התיישבו במיקום אחר. בקומת הקרקע ישנן תערוכות מתחלפות ובקומה העליונה של המוזיאון שוכן בית הכנסת, שמשמש את יהודי וינה עד היום. הכניסה למוזיאון בתשלום, ומומלץ לבדוק מראש את שעות הכניסה. נקודת ציון שלישית היא "פסל לסינג", פסל שיושב בדרום הכיכר. הפסל הוא של גוטהולד אפרים לסינג, מהמחזאים הגדולים של תקופת הנאורות הגרמנית. לסינג כתב מחזה בשם "נתן החכם", מחזה שדוגל בסובלנות כלפי יהודים. הפסל נוצר על ידי זיגפירד צ'רוקס בשנת 1931 ונהרס על ידי הנאצים. הפסל נבנה מחדש בשנת 1962, ובשנות השמונים הוצב במקומו המקורי ביודנפלאץ, שם ניתן לראות אותו עד היום. מומלץ להסתובב ביודנפלאץ, להיכנס למוזיאון היהודי וכן גם לקחת סיור מודרך ברובע היהודי ובנקודות הציון היהודיות הנוספות שפזורות ברחבי העיר.

מקום מושבו של הארכיבישוף הקתולי של וינה הוא סמלה הדתי הבולט ביותר של העיר ואתר מורשת בינלאומי ידוע, ולו רק בשל גג הרעפים עתיר הקישוטים הצבעוניים, שמזוהה עם האדריכלות הגרמנית-גותית. גג הרעפים הססגוני מורכב מרבע מיליון רעפים - חלקם יוצרים את דמות הנשר הדו ראשי הקיסרי - ומנצנץ באור השמש ביום בהיר. הקתדרלה יושבת בלב-ליבה של וינה, הן מבחינה גיאוגרפית והן מבחינה רגשית, ויהיה קשה לפספס אותה בטיול שלכם בוינה. בנייתה של הקתדרלה החלה בשנת 1147 אך במהלך השנים קיבלה הרבה תוספות ושינויים. בניית המבנה הגותי שאנחנו רואים כיום החלה במאה ה-14. בשנת 1469 הצליח הקיסר פרידריך השלישי להשיג מהאפיפיור מעמד של בישופות לעיר וינה, דבר שהעלה את מעמדה של סן סטפן מכנסייה לקתדרלה. את השינוי הגדול האחרון עבר המבנה בעקבות מלחמת העולם השנייה, כאשר אש שפרצה כתוצאה מהפצצות בנות הברית כילתה את פנים הקתדרלה. הפעמון הענק שלה, שנוצק משרידי תותחים שננטשו ב-1683 על ידי הצבא הטורקי הנסוג, קרס מהמגדל הצפוני. אולם עד שנת 1952 שופצה הקתדרלה, בעיקר הודות לתרומות שהרים העם האוסטרי לצורך מימון העבודה. הפעמון הישן הוחלף בחדש, שמשקלו 21 טון וקוטרו 4 מטרים. הפעמון מצלצל רק באירועים מיוחדים. צלצול הפעמון בערב ראש השנה האזרחית בחצות מציין את תחילת השנה החדשה, ועם הישמע הצלצול כולם מקבלים את השנה החדשה בריקוד ואלס. בסן סטפן מצויות קטקומבות (מערות קבורה) מפוארות של בישופים, וכן קברותיהם של הדוכס רודולף ושל 13 בני הבסבורג אחרים. 56 כדים מכילים חלקים מגופותיהם של שליטי הבסבורג, ששרידיהם האחרים קבורים במקום אחר בעיר. בקתדרלה ניתן לבחון גם את אוצר הקתדרלה המרשים, שכולל שרידים מעוטרים בזהב, אבנים יקרות, ספרים ולבוש. החלקים העתיקים ביותר של הקתדרלה הם הכניסה הראשית -"שער הענקים" ומגדלי התאומים, שניהם שרידים מהכנסייה הרומנסקית הקודמת, שנבנתה בשנים 1276-1230. שער הענקים זכה לשמו על שום עצם של יונק ענקי שהיה תלוי שם פעם ושיחסו אותו לענק. הכניסה לקתדרלה היא בחינם, אם כי ישנם אזורים המחייבים את המבקרים בקניית כרטיס. בפנים המבנה ניתן לסייר בין מזבחות, פסלי קודש, קפלות וקברים עתיקים. מומלץ, כמובן, לטפס את 343 המדרגות למגדל שומר הקתדרלה ולחזות בנוף עוצר נשימה של רחבי הבירה האוסטרית. ניתן לקחת סיור מודרך ברחבי הקתדרלה, וכן גם להגיע לאחד הקונצטרים שמתקיימים במקום.

בית האופרה של וינה (Wiener Staatsoper), שנבנה ב-1869, הוא אחד מבתי האופרה החשובים בעולם. בוינה החלו להעלות הצגות אופרה כבר במאה ה-17, כשיובאו לראשונה מאיטליה. בהתחשב בנטיית הווינאים לזוהר וטקסיות אין זה מפתיע שהדבר קצר הצלחה מיידית, ועד סוף אותה המאה הועלו בעיר עשרות רבות של מופעי אופרה מדי שנה בשנה. רבים מהשליטים ההבסבורגיים היו מוסיקאים מוכשרים, ובני משפחת המלוכה אף השתתפו לעתים קרובות להנאתם במופעים. אולם האופרה נחנך בהצגת האופרה דון ג'ובאני (Don Giovanni) מאת מוצרט. עד היום בית האופרה נחשב לאחד מבתי האופרה העסוקים בעולם, והוא מציע מגוון של הופעות ואירועים. בכל עונה הלו"ז עמוס בכ-350 הופעות של למעלה מ-60 אופרות ומופעי בלט. בכל ערב ניתן לצפות על הבמה באמנים מהשורה הראשונה לצד אנסמבל קבוע של אמנים, בליווי תזמורת שחבריה מרכיבים במקביל את התזמורת הפילהרמונית של וינה. בית האופרה נבנה בסגנון רנסנס ונציאני לפי תוכניות של אוגוסט פון זיקרדסבורג (August von Siccardsburg) ואדוארד ואן דר נול (Eduard von der Null). האחרון כל כך נפגע מהביקורת על תוכניותיו שהוא איבד עצמו לדעת עוד לפני גמר הבנייה; שותפו לתכנון, פון זיקרדסבורג, מת מהתקף לב זמן קצר אחרי כן, ומותו יוחס אף הוא לצער ולאכזבה שגרמה לו הביקורת אחרי חנוכת הבניין. הקיסר פרנץ יוזף, שלא אהב את הבניין במיוחד, הצטער מאד על מותם הטרגי של השניים, ובעקבות המקרה, כך מסופר, נהג להגביל את הערותיו הרשמיות הפומביות למשפט סטנדרטי לכל האירועים: "זה היה נעים מאוד. נהניתי מאוד". אתם אולי לא תבינו את מורת הרוח, שכן הבניין נראה פשוט מדהים. מלחמת העולם השנייה הייתה פרק אפל מאוד בהיסטוריה של בית האופרה. תחת השלטון הנאצי, רבים מהאמנים גורשו, נרדפו ונרצחו, ונאסר להשמיע יצירות רבות. חדר המדרגות המפואר, אולם הכניסה על שם הצייר מוריץ פון שווינד (Moritz von Schwind) וחדר התה המעוטר שטיחי הקיר היו החלקים היחידים בבניין שלא נפגעו מהפצצות בנות הברית בשלהי מלחמת העולם השנייה. שיקום הבניין לאחר המלחמה הסתיים בשנת 1955. כרטיס הכניסה כולל סיור מודרך מאחורי הקלעים, המדגים את המאמצים האמנותיים והטכניים הכרוכים בהעלאת מופעי האופרה וחושף את ההיסטוריה הארוכה של המבנה המפואר. הסיור אורך כ-40 דקות.