בשבילי ההיסטוריה הווינאית והיהודית

הסיור שלפניכם פוסע בשבילי ההיסטוריה הווינאית ומתמקד בקהילה היהודית המשכילה והתוססת שחיה כאן. נתחיל את הסיור דווקא במוזיאון קטן, מוזיאון השעונים (Uhrenmuseum). פנינה קטנה, הנמצאת בבית גדול ומפואר שנבנה ב-1691, ובהחלט כדאי לבקר בו.

בשלוש קומותיו מוצגים כ-3,000 שעונים, וביניהם גם המנגנון הפנימי של שעוני כנסייה, שעונים פועלים ששולבו בציורים (לאחד מהם יש אפילו מפלי מים פעילים), שעוני סבא, שעונים זעירים ועוד.

ביציאה מהמוזיאון נפנה שמאלה, וברחוב Kurrentgasse שוב שמאלה - זהו מדרחוב ובו מספר מסעדות פאר וחנויות לעתיקות. היכנסו למאפיית Backerei Arthur Grimm שבבניין במספר 10 . המאפייה מציעה מבחר מגוון של לחמים וכריכים וזהו מקום טוב לארוחת בוקר. בבניין מספר 12, שניבנה בשנת 1730, מצויה חצר יפה עם צמחיה ועצים מרוצפת בחלוקי-אבן. הרחוב מוביל אותנו ל-Judenplatz (כיכר היהודים), מקומו של מה שהיה הרובע היהודי שהוקם במאה ה-13. היהודים גורשו מוינה בשנת 1421, בתירוץ שתמכו כביכול בהוסיטים (Hussites), תנועה רפורמית בכנסייה הקתולית. 120 יהודים שלא הצליחו להימלט הואשמו בחילול קודש ונשרפו למוות ב-1421.

האירוע הטראגי הזה הונצח באופן מזעזע בחזית בניין ביודנפלץ מספר 2, בניין ורוד מתוחזק למופת, עם תבליט המתאר טבילה - המסמלת כאן את טיהור העיר מיהודים. בכתובת למטה כתוב: "טבילה בנהר הירדן מטהרת את הגוף מכל רע. ב-1421 אחזה רוח הנקמה בעיר על מנת לנקום את הפשעים הנוראיים שבוצעו על ידי הכלבים היהודים. פעם העולם טוהר על ידי המבול הגדול. הפעם האשמה נמחקה בלהבות".

כדי ללמוד על חיי היהודים שחיו כאן בימי הביניים כדאי לבקר במוזיאון היהודי Judisches Museum שמוקדש לתיעוד הקהילה היהודית המשגשגת שחיה כאן בימי הביניים ושימשה כמרכז השפעה של ידע יהודי בכל רחבי אירופה. במהלך הדורות חזרו היהודים לוינה, אולם שוב גורשו תחת שילטון הקיסר ליאופולד הראשון בשנת 1670, כעונש על ריגול כביכול למען הטורקים שניסו לפלוש לאוסטריה ובגלל חילול שמה של הבתולה מריה.

צו הסובלנות של יוזף השני (1781) ביטל אילוצים חוקיים שהגבילו את עיסוקם של יהודים למקצועות מסויימים, במיוחד הלוואות ברבית, ואיפשר ליהודים להשתתף ללא הגבלה בחיים הרוחניים והתרבותיים של העיר. רבים מהם אכן היו פעילים עד לעליית הנאציזם. בשנת 1938, ביתם של 90% מ195,000- יהודי אוסטריה היה בווינה. כ130,000- מהם הצליחו להגר עד לתחילת מלחמת העולם השנייה. מבין 65,000 היהודים שנותרו, מרביתם נספו בשואה.

הפסל במרכזה של הכיכר הוא של המחזאי והמבקר הגרמני אפרים לסינג, שבמחזהו "נתן החכם" קרא לסובלנות כלפי היהודים ועמד לצד היהודים בתקופת הפולמוס בעניין האמנציפציה. הנאצים הרסו בשנת 1939 את הפסל המקורי, אולם הוא עוצב מחדש והוצב במקום בשנת 1982. יש אומרים שמוצרט התגורר בשנת 1783 בבית מס' 3-4 בכיכר, במקום המשכן כיום מוסד לטבחות. מס' 11, בגבו של ארכיון החצר הבוהמית (Ehemalige Bomische Hofkanzlei), נבנה בראשית המאה ה18- על ידי פישר פון ארלך עבור המשרדים המנהליים של בוהמיה ליד החצר הקיסרית. כיום שוכן כאן בית המשפט החוקתי הגבוה של אוסטריה, הפוסק בסוגיות של זכויות חוקתיות, ובית המשפט המנהלי הגבוה – הסמכות הגבוהה לנושאים מנהליים.

משמאל למספר 11, נפנה אל Futterergasse. אחר כך נפנה ימינה ב- Wipplingerstrasse. במס' 7-8 ניצב בית העירייה הישן (Altes Rathaus) - הבניין ששימש את עיריית וינה מימי הביניים עד שנת 1885. את הבניין מעטרת חזית שנוספה בשנת 1699. נמשיך ברחוב עד שנגיע ל-Hoher Markt, הכיכר העתיקה בעיר. בימי הביניים המקום שימש לא רק כשוק דגים ובדים, אלא גם כמקום הוצאה להורג. מזרקת הכלולות, הידועה גם כ- Josefsbrunnen (מזרקת יוסף), מציינת את נישואי יוסף והבתולה מריה. ליאופולד הראשון (שלט 1705-1657) ביקש מפישר פון ארלך לתכנן את מצבת הזיכרון, שנדר להקימה עם שובו של בנו יוזף בריא ושלם מקרב בו נטל חלק.

נמשיך את הסיור בJudengasse- ("רחוב היהודים"), עד ל-Friedman Platz, בה יש מספר חזיתות יפהפיות. נמשיך ב-Seitenstettengasse. במס' 4-2 בצד ימין שוכן בית הכנסת הגדול של וינה ((Stadttempel – היחידי ששרד את התקופה הנאצית. הבניינים הסמוכים לבית הכנסת משמשים את משרדי הקהילה היהודית הקטנה של וינה (כ-10,000 נפש). ב-9 בנובמבר 1938 פגעו נאצים אוסטריים ותומכיהם בבתי הכנסת של העיר. אותו לילה מר זכה לכינוי ליל הבדולח (Reichskristallnacht) בגלל רעש הזכוכית המתנפצת שליווה את הביזה. כמעט כל בתי הכנסת של וינה נשרפו ונבזזו.

בית הכנסת שמולו אנו ניצבים לא נפגע רק מפני שהבוזזים חששו שהשריפה תפגע בבניינים הסמוכים. חלק מתשמישי הקדושה מרחבי אוסטריה ששרדו את ההרס מיוצגים היום במוזיאון היהודי העירוני של וינה (ראו "מבית האופרה עד לכיכר סן מיכאל"). בית כנסת שלפנינו ניצב במקום זה כמעט מראשית קיומה של קהילה יהודית בוינה. העדות הכתובה הראשונה על יהודים בעיר היא משנת 1194 – ציון שמו של יוצר המטבעות של הדוכס ליאופרד החמישי בשם שלום (Schlom), שהתגורר באיזור הזה.

בית הכנסת נחרב עם גירוש היהודים מוינה בשנת 1421, ובאבני הבניין השתמשו לבניית חלק מהאוניברסיטה הישנה. המבנה הנוכחי, משנת 1825, מצליח לשלב היטב צניעות עם הדר. בדרך כלל המקום אינו פתוח למבקרים. הזמן העדיף לביקור הוא תפילת יום שישי בערב או בשבת בבוקר. בשעות האלה יש אמנם שמירה, אולם כדאי לבקש את השומרים (הלבושים בתלבושת אזרחית) לאפשר להיכנס כדי להעיף מבט במקום.

מי שמעוניין יכול לחזור על עקבותיו עד שתגיעו לארכיוני המחתרת האוסטרית (Dokumentationsarchivdes osterreichischen Widerstandes). התערוכה הקבועה כאן היא המוזיאון היחידי שעוסק בעבר הנאצי של אוסטריה. לפני שניכנס לתצוגה המעניינת, נמשיך לחצר כדי לראות את המזרקה. זוהי עבודתו האחרונה של Georg Raphael Donner משנת 1741, המראה את פרסאוס מציל את אנדרומדה. התערוכה הקבועה של ארכיון המחתרת האוסטרית ראויה לביקור, הן בגלל התוכן שמוצג בה, ויותר מזה בגלל מה שלא מוצג בה.

שוב בולט פה הניסיון המוכר להציג את אוסטריה כקורבן הנאציזם, ואחד מאגפי התצוגה מוקדש להגברת מודעות ציבורית לסכנות הגלומות בניאו-נאציזם. הניסוח הזהיר של חוברת התצוגה מציין שמטרתה העיקרית היא: "ללמד את הנוער האוסטרי את התוצאות הנוראות שנבעו מאובדן עצמאותה של אוסטריה אחרי שהגרמנים פלשו אליה וסיפחו אותה במרץ 1938, וללמדו על ההקרבה והסבל של המחתרת האוסטרית".

על הארכיון מוטלת משימה קשה; לרוב האוסטרים הצעירים יש מושג קלוש בלבד על פרק זה בתולדות המדינה. רק בשנת 1988 החלו ללמוד בבתי ספר אוסטריים על התקופה הנאצית ועל השואה כמקצוע חובה. אולי החלק המאלף ביותר של התערוכה הוא הדיון על האווירה הטרום-מלחמתית, המבליט את המאבקים הקשים בין הימין הקיצוני והשמאל הקיצוני, שהביאו את אוסטריה אל סף מלחמת אזרחים ויצרו אווירה של אי-וודאות ופחד בה הפשיזם פרח.

לחילופין, אפשר להמשיך לכיוון כנסיית סנטה מריה על הגדה Maria am Gestade . בימי הביניים עמדה הכנסייה על צוק מעל לגדות פלג של נהר הדנובה שזרם לאורך חומת העיר, ומכאן שמה. במקום היתה כנסייה כבר במאה ה- 12 אולם המבנה המקסים הנוכחי הוא מראשית המאה ה- 15. הצריח המחודד, שניזוק במצור הראשון והשני של הטורקים, חודש במאה ה- 19. נרד במדרגות אחרי הכנסייה ל-Borsegasse – עכשיו יצאנו מהעיר העתיקה.

נמשיך כמה רחובות עד לבניין הבורסה לניירות ערך (Borse), שנבנה אחרי הריסת חומת העיר העתיקה וסלילת ה"רינג". הבניין שימש כמרכז הפיננסי של העיר מאז השלמתו, בשנת 1877. כדאי להיכנס ולראות את השיש הכהה המפאר את חדרי המדרגות המרשימים. נישאר בצד שמאל של Schlickgasse-ונפנה שמאלה ל Berggasse. הסיור שלנו מסתיים במס' 19, בבית זיגמונד פרויד (Freud Haus. את שלושת החדרים של הדירה בה התגורר אבי הפסיכו-אנליזה במשך כחמישים שנה (עד שנאלץ לברוח מהנאצים בשנת 1938) הפכו למוזיאון, ובו רהיטים, מכתבים, תמונות ופריטים אישיים אחרים של פרויד, ומוקרן סרט אודותיו (שהקריינית בו היא בתו, אנה). קחו בחשבון שבחודשי הקיץ (יוני- ספטמבר) המוזיאון נסגר בשעה 18:00 (בשאר השנה אף יותר מוקדם ב- 17:00) אז תכננו את הזמנים בהתאם.

אם תרצו לקנח את הסיור במאכל או משקה, נסו את Schottenring 10‏ . מבית פרויד שובו ל-Schlickgasse ולפינת Schottenring. בית הקפה, הקיים למעלה ממאה שנה, מגיש משקאות, ארוחות קלות או ארוחה מצוינת במחירים סבירים.