מוזיאונים וארמונות בווינה

וינה היא עיר של תרבות ואמנות מרשימה. הטיול של היום ייקח אותנו לכמה מוזיאונים חשובים, ארמון מפואר ופינות חמד ירוקות בעיר. קחו בחשבון שבחלק מהמוזיאונים אפשר בקלות לבלות חצי יום ולכן כדאי שתתכננו את סדר העדיפויות שלכם בתחילת היום.

נתחיל את הבוקר במוזיאון האמנויות (Kunsthistorisches Museum) – החשוב במוזיאונים לאמנות של וינה. המוזיאון שוכן בבניין מונומנטלי ובו כמאה חדרים, והוא מכיל חלק גדול מאוצרות האמנות והעתיקות הרבים שנרכשו במשך הדורות על ידי בני שושלת הבסבורג. לאור המשאבים הפיננסיים הנרחבים של ההבסבורגים ושאיפתם להפוך את וינה למרכז תרבות, אין זה מפתיע שהמוזיאון אוצר כמה מהעבודות הבולטות ביותר באמנות האירופית. בכלל זה עבודות של פיטר ברויגל, רובנס, ורמיר, רמברנדט ורפאל – רשימה חלקית בלבד.

הבניין עצמו, שנבנה בין השנים 1891-1870 על ידי קרל האסנאואר וגוטפריד סמפר, הוא מבנה מרשים עשוי שיש עם חדרי מדרגות מפוארים ותקרות מעוטרות בעושר. אגף אחד בקומת הקרקע מכיל עתיקות יווניות ורומיות, וכן אוסף עשיר של כלים מצריים עתיקים שהושגו בעת חפירות של משלחת ארכיאולוגית אוסטרית בגיזה.

האגף השני בקומת הקרקע מכיל אוסף של פיסול ואמנוית דקורטיביות, הכולל את המלחייה המפורסמת מן המאה 16 של צ'ליני, עבודת צורפות שאין דומה לה. בקומה הראשונה שני אגפים: באגף הראשון מוצגות עבודות של ציירים איטלקיים וספרדיים, ובאגף השני מוצגות יצירות של ציירים גרמנים, הולנדיים ופלמים. בקומה השנייה מוקדש אגף מיוחד לאוסף מטבעות ומדליות, ואגף אחר לתצוגות מתחלפות. כדי לחוות את המוזיאון בצורה יעילה, מומלץ לקחת בכניסה מדריך ובו פירוט של 21 עבודות המופת הגדולות המוצגות כאן.

בכיכר הירוקה שמול המוזיאון ניצב פסל משנת 1888 של מריה תרזה – האישה היחידה שאי פעם שלטה בממלכות בית הבסבורג. התיאור המחמיא מראה את הקיסרית בגיל 35, כשהיא מחזיקה שרביט ואת מגילת האישור הפרגמטי (הצו שאביה, קרל השישי, הוציא בשנת 1713) המאפשר לאישה לרשת את כס המלוכה. מריה תרזה מוקפת בארבעת מפקדי צבאה, ומתחתיה מי ששימש הקנצלר שלה, רופאה ודמויות תרבות בולטות אחרות מתקופתה – כמו היידן ומוצרט.

סמוך למוזיאון לאמנויות נמצא משכן מוזיאון הטבע (Naturhistorisches Museum). המוזיאון מציג אוסף סטנדרטי למוזיאונים מסוגו – דינוזאורים, גבישים ושרידי חיות. האוסף האנתרופולוגי, הכולל כ-25,000 גולגלות, הוא מראשית המאה ה-20 וכמעט שלא נעשו בו שינויים מאז. עיקר העניין פה נסוב סביב הגילויים על מושגי תורת הגזע מלפני 100 שנה.

כשהמוזיאון מאחורינו, נמשיך לכיוון ה-Volksgarten .גן ציבורי זה, המרהיב ביופיו בעת פריחת הוורדים, תוכנן בראשית המאה ה-19, אחרי שנפוליאון הרס עד היסוד את הביצורים שעמדו כאן. במקום בית קפה נחמד, וביום נאה זהו מקום מומלץ להפסקה. כאשר נטייל בנחת בגן, נראה ברקע מספר מבנים מונומנטליים בצד השני של ה"רינג", ביניהם הפרלמנט האוסטרי (Parlament) ובית העירייה (Rathaus) עם הספירלה המרשימה שלה. כל המבנים האלה הוקמו בתקופתו של הקיסר פרנץ יוזף, ויש בהם כדי להעיד על המציאות המדינית המשתנה של המאה ה-19. מול מעוז השלטון המונרכי קמו ונבנו מושבי המוסדות הציבוריים, מוזיאונים הפתוחים לציבור, פארק ציבורי ראשון, וכן – לראשונה בווינה – ריכוז בניינים גדול שנבנה כבתי מגורים של המעמד הבינוני.

המקדש הפסבדו-יווני בגן הוא חיקוי של מקדש תזיאוס שבאתונה. הוא נבנה בשנת 1823 על מנת לשכן את הפסל של תזאוס פרי עבודתו של קנובה, שכבר בוודאי ראיתם לפני כן – במוזיאון לאמנויות. נחצה את הרינג ונמשיך לכיוון כיכר הגיבורים (Heldenplatz), שבמקור שימשה כמגרש מסדרים. בצד ימין של הכיכר ניצב פסל הברונזה של הנסיך איגון מסבוי רכוב על סוס – לכבודו של מי שמילא תפקיד מפתח בהדיפת הפולשים הטורקיים במאה ה-17.

משמאל פסל ברונזה תואם של הארכידוכס קרל, אחיו של הקיסר פרנץ, שפיקד בשנת 1809 על הכוחות האוסטריים מול נפוליאון, בניסיון כושל לסלק את המנהיג הצרפתי מוינה. שני הפסלים הם פרי עבודתו של Anton Dominik Fernkorn בין 1855 ו-1865. הקיסר פרנץ יוזף, שהזמין את שני הפסלים, תכנן לבנות ארמון בקצה הכיכר כתואם לנויה בורג (Neue Burg; "הארמון החדש") המקומר, אולם הקיסרות ההבסבורגית התמוטטה לפני שהספיקה לבצע את התוכנית. ממרפסת ה-Neue Burg נאם היטלר בשנת 1938 בפני עצרת של רבע מיליון איש בעת ביקורו בוינה אחרי ה-Anschluss (סיפוח) של אוסטריה. תלאות המלחמה, מספר שנים לאחר מכן, הביאו להפיכת חלק מהקרקעות במקום לגינה לגידול ירקות ומזון. בשנת 1983 התפלל כאן האפיפיור יוהאן פאולוס השני יחד עם רבבות אוסטרים בעת ביקורו בוינה.

נמשיך לכיוון כיכר Michaelerplatz, כיכר המהווה מעין מיקרוקוסמוס של תולדות העיר - משרידים רומיים בחפירה שבמרכזה ועד לבניין אר-נובו, ה-Loos Haus, שנבנה בין השנים 1911-1909 על ידי הארכיטקט אדולף לוס וזכה לביקורות רבות על הניגוד שבין הבניין המודרני שהוקם על ידו לבין הבניינים המקיפים אותו, אשר בנויים בסגנון הבארוק.

על הכיכר חולשת ה-Michaelertrakt, רחבת כניסה מפוארת לחצר הקיסרית שהוקמה בהוראת הקיסר פרנץ יוזף בשנת 1888. הרחבה מעוטרת פסלים רבים המייצגים את כוחות היבשה והים של אוסטריה. החורבות הרומיות שבמרכז הכיכר הן שרידים של חלק מהיישוב שמחוץ למבצר הרומי ב-Vindobona וכן שרידי היסודות של החומה העתיקה מסביב לארמון הקיסרי. בכיכר ניתן להתרשם גם מכנסיית סן מיכאל. בדרך כלל הכיכר עמוסה בתיירים ובכרכרות עם סוסים. אך על אף ההמונים שפוקדים אותה היא עדיין אחת הכיכרות היפות בעיר.

מהכיכר ניכנס לארמון הופבורג, קומפלקס גדול של בניינים שנבנו במהלך כשש מאות שנה, המהווה סמל לעוצמת בית הבסבורג ועדות ליומרותיו. ההופבורג, שמשתרע על שטח של 240,000 מ"ר משכן בתחומיו חצי תריסר מוזיאונים, את משרדי נשיא אוסטריה ומשרדי ממשלה נוספים.

כאן גם נערכים הקונצרטים של מקהלת נערי וינה, וזהו משכנם של סוסי הליפיצאנר (Lippizaner) – שניים ממוקדי התיירות המפורסמים של בירת אוסטריה. 18 חלקי ההופבורג – הכוללים 19 חצרות ויותר מ-2,500 חדרים – מהווים מעין מוזיאון לתולדות האדריכלות: הבנייה שנמשכה מהמאה ה-13 ועד למאה ה-20 יצרה ערבוביה של סגנונות בתוך נוף דשאים נאה. ניתן לבקר פה באוסף כלי הנגינה העתיקים, אחד החשובים והמרתקים בעולם, שמציג את התפתחות המוסיקה הקלאסית והשינויים הטכניים שחלו בכלים. בין היתר יש כאן חדר שמוקדש לשוברט וחדר המציג סוגים של כלי נגינה ששימשו את שומן, ברהמס, פרנץ ליסט ואנטון ברוקנר.

עוד במקום: האוצר החילוני והכנסייתי (Schatzkammer), בו יכולים המבקרים להתבונן בתכשיטים ובפריטי הזהב האגדיים שההבסבורגים צברו במשך מאות שנות שילטונם. זהו אחד מאוספי האוצרות החשובים בעולם, הכולל דברי ערך מזהב, אבני חן, בגדים רקומים ופריטים נדירים של הקיסרות והכנסייה. בתקופת הקיסרות הם נחשבו בעלי ערך כה רב עד שלא נעשה בהם שימוש אלא הם אוחסנו למשמרת. בנוסף מומלץ לברר על הסיורים המיוחדים לילדים, במסגרתם מבקרים בחדרים הפרטיים של המשפחה הקיסרית, ורואים איך חיו ילדי האצולה לעומת שאר ההמון.

עם השלמת הביקור בארמון הגיע הזמן לסיים את היום באחד מבתי הקפה שבאזור. כחמש דקות הליכה מהכיכר נמצא בית הקפה הבוהמייני Cafe Hawelka.