מוזיאון פרגמון (Pergamonmuseum)

אי המוזיאונים הוא אי על נהר השְפְרֵה (Spree) בלב ליבה של ברלין, הידוע בזכות חמשת המוזיאונים המרכזיים הממוקמים בו – מוזיאון הפרגמון (Pergamonmuseum), המוזיאון הישן (Altes Museum), מוזיאון בּוֹדֶה (Bode Museum), המוזיאון החדש (Neues Museum) והגלריה הלאומית הישנה (Alte Nationalgalerie). מוזיאון הפרגמון המפואר, שנבנה במשך עשרים ושלוש שנה, מכיל מוצגים ארכאולוגיים עתיקים, וביניהם שער עשתר הכחול של בבל, אסטלת הנצחון של אסרחדון משנת 671 לפנה"ס, וגולת הכותרת – מזבח הפרגמון העצום מיוון העתיקה, בנוסף לאוסף עתיקות מיוון ורומא העתיקה, מהאוספים הגדולים והחשובים בעולם של אומנות, תכשיטים, כלי חרס ופריטים שונים מהעולם העתיק. למוזיאון יש גם מחלקה איסלמית ומחלקה מזרח-תיכונית ענפות. מוזיאון האלטס, או "המוזיאון הישן", נבנה בין השנים 1825 ו-1830 והוא יצירת מופת ארכיטקטונית ומציג קולקציה של עתיקות קלאסיות מתקופת יוון העתיקה ותצוגות מתחדשות מיוחדות. מוזיאון בודה היפהפה בקצה הצפוני ביותר של האי מציג פסלים מתקופת הרנסאנס ועד הבארוק, כמו גם אומנות וחפצי קודש של האימפריה הביזנטית. המוזיאון החדש מציע מוצגים פרה-היסטוריים וכאלה מההיסטוריה המוקדמת ביותר של האנושות, כמו גם אוספים שונים ממצרים העתיקה ומהתקופה הקלאסית. הגלריה הלאומית הישנה (Alte Nationalgalerie) מוקדשת לאמנות המאה ה-19: רומנטיציזם, ניאו-קלאסיקה ואימפרסיוניזם. בשנת 2019 נפתחה לציבור גם גלריית ג'יימס סימון (James-Simon-Galerie), שהיא למעשה מרכז המבקרים של אי המוזיאונים. הבניין הנפלא, שעוצב ע"י האדריכל הבריטי הנודע דיוויד צ'יפרפילד (David Chipperfield), נקרא על שמו של היזם ואספן האמנות היהודי ג'יימס סימון שתרם רבות לאוספי המוזיאונים. הגלרייה מכילה תערוכות מתחלפות, כמו גם ספרייה, מסעדה, חנות ספרים ואודיטוריום. המתחם נבנה בין השנים 1824 ו-1930 על-ידי חמישה מהארכיטקטים הידועים בעולם וכיום הוא מוכר כאתר מורשת עולמי של אונסק"ו ומושך אליו מליוני תיירים מדי שנה. הכניסה למתחם עצמו היא ללא תשלום, אך לכל מוזיאון בנפרד מחיר כניסה שונה.

המונח "רייכסטאג" ציין בימי הביניים את מפגש הקיסר עם נציגים מרחבי הממלכה. בסוף המאה ה-19 ניתן השם לפרלמנט הגרמני ולבניין ששכן בו. היום מתכנס כאן הבונדסטאג - "הבית התחתון", הפרלמנט של בית הנבחרים הגרמני. בבניין הוקמה כיפת זכוכית מפורסמת המורכבת ממראות המחדירות אור טבעי אל חלל המבנה. הכיפה, ששקיפותה נועדה לסמל את שקיפות הדמוקרטיה של גרמניה המאוחדת, היא נקודת תצפית מעולה על העיר. אפשר לטייל עליה, וגם לצפות דרכה מלמעלה באולם המליאה של הפרלמנט. תוכלו גם ליהנות מטיול מודרך בתוך הבניין עצמו בהזמנה מראש באתר האינטרנט של הבונדסטאג. בניין הרייכסטאג המקורי הושלם ב-1894. ב-1933, ימים ספורים לפני הבחירות הכלליות בגרמניה, הוצת בניין הרייכסטאג. הנאצים האשימו את הקומוניסטים בהצתה, והאירוע שימש להם עילה לביטול הדמוקרטיה: צירים קומוניסטים וסוציאליסטים הושלכו למחנות ריכוז, והיטלר נטל את כל הסמכויות לידיו. ברחבה שלפני הרייכסטאג ניצבת יד הזיכרון לצירי הרייכסטאג שנרצחו בידי הנאצים. אחרי השריפה הועברו פגישות המליאה לבניין אחר. משמעות הדבר היא, בין היתר, שכף רגלו של היטלר מעולם לא דרכה בבניין הרייכסטאג: הוא לא היה נציג המפלגה הנאצית ברייכסטאג לפני 1933, ואילו לאחר שנבחר לקנצלר הרייך הבניין הוצת. מאחר שעל אף ניצחונם בבחירות שנערכו במרץ 1933 לא היה לנאצים רוב ברייכסטאג, התכנסה המליאה פעם נוספת לאחר הבחירות (בבית אופרה ששימש משכן זמני) כדי להעביר את "חוק ההסמכה", שלמעשה שלל את סמכויות הרייכסטאג כפרלמנט. הישיבה האחרונה של הרייכסטאג התקיימה ב-1942, אבל כבר מ-1933 שימש הגוף עלה תאנה בלבד והיה משולל סמכויות אמיתיות. ב-1945 ניטש על הבניין הסמלי קרב קשה, עד שהונף על גגו הדגל הסובייטי. תוצאות המערכה, שזכתה לכינוי "הקרב על ברלין", עדיין ניכרות בסימני הכדורים ובכתובות ברוסית שעל קירותיו. בתקופת המלחמה הקרה נותר בניין הרייכסטאג בצד המערבי של העיר, ושופץ בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20. לאחר איחוד גרמניה וההכרזה על ברלין כבירתה הבלעדית הוסכם כי הבניין יחזור לשמש משכנו של בית הנבחרים של גרמניה המאוחדת - הבונדסטאג. ב- 1992 הופקדה מלאכת שיפוץ המבנה בידי האדריכל הבריטי נורמן פוסטר. הוא בנה מחדש את החלל הפנימי של הבניין, השאיר רק את החזיתות כבמקור, והוסיף להיכל הדמוקרטיה הגרמנית החדשה את כיפת הזכוכית המפורסמת. הבניין ממוקם מטרים ספורים משער ברדנבורג ופארק טירגארטן הירוק, וכמה דקות הליכה מהאנדרטה הגדולה לזכר קורבנות השואה היהודים. שימו לב: הכניסה למרפסת הגג והכיפה של בניין הרייכסטאג הינה ללא תשלום, אך נדרשת הרשמה מראש באתר הרשמי.

המוזיאון היהודי המקורי נחנך ב-1933, זמן קצר לפני עליית הנאצים לשלטון. ב-1938 הוא נסגר על ידי הנאצים. המוזיאון בעל העיצוב הארכיטקטוני המרשים והלא שגרתי תוכנן בידי האדריכל היהודי דניאל ליבסקינד, נחנך ב-2001 ומתעד במוצגיו 1,500 שנות היסטוריה יהודית, גרמנית ואירופית. האדריכלות המודרנית של המוזיאון זהה בחשיבותה למוצגים שבו ומבטאת את תחושותיו של האדריכל ביחס להיסטוריה היהודית-גרמנית שהיתה רבת-תהפוכות, רדיפות ושיאים. כך למשל, המעברים במוזיאון מאופיינים לעתים בזוויות חדות, וצורתו מן האוויר מזכירה מגן דוד שבור שהפך לברק. הקומה התחתונה של המוזיאון משרטטת בכמה צירים את החורבן שהותירה השואה: "ציר הגלות" מציג את העקירה הטראומטית מגרמניה ומסתיים ב"גן הגלות" האופטימי יותר; "ציר השואה" מתאר את רצח יהדות גרמניה ומסתיים ב"מגדל השואה"; ו"ציר ההמשכיות" נחתם בקיר ומסתיים למעשה בנקודה שבה מתחילה התערוכה הקבועה של המוזיאון היהודי, הסוקרת את תולדות יהדות גרמניה מימי הביניים ועד ימינו. ב"חלל הזיכרון" שבקומת הביניים תתרשמו מיצירתו יוצאת הדופן של האמן מנשה קדישמן, "שלכת".

צ'קפוינט צ'ארלי הוא כינויו של מעבר הגבול בפרידריכשטראסה (Friedrichstraße) שדרכו חצו אנשי צבא ודיפלומטים את הגבול בין מזרח העיר למערבה. המקום, שעמד בתווך בין רובע קרויצברג (Kreuzberg) שהיה בשליטת האמריקאים לבין רובע מיטה (Mitte) שנשלט בידי הסובייטים, מהווה סמל רב חשיבות לעידן המלחמה הקרה ולהפיכתה של ברלין כלי משחק בידי המעצמות בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה ועד לנפילת הגוש הסובייטי. נקודת הגבול התפרסמה בעיקר בעקבות הצגתה בסרטים ובספרים, והפכה סמל למלחמה הקרה. במקום יש ביתן שמירה משוחזר, תערוכת רחוב המסבירה את התפתחות המלחמה הקרה ואת חלקה של ברלין כשבויית מלחמה בידי האינטרסים הגלובליים של המעצמות, ומוזיאון הבית בצ'קפוינט צ'ארלי (Checkpoint Charlie Museum Haus am) , מוזיאון פרטי שהקימו פעילים פוליטיים מערב-ברלינאים בסוף 1962, המתעד את ניסיונות הבריחה מגרמניה המזרחית. במוזיאון אוסף של מוצגים הקשורים להתארגנויות לא אלימות נגד דיכוי ברחבי העולם. הבית בצ'קפוינט צ'ארלי אינו מוזיאון מומלץ במיוחד - לפעמים נדמה כי הוא קפא בזמן אי שם בשנות ה-70 של המאה ה-20, חלק מההסברים שבו עמוסי תעמולה וחוזרים על עצמם וחלק מהמידע מצוי הרחק מהמוצגים שאליהם הוא מכוון, לפעמים אפילו בחדר אחר. לחסידי הקיטש, צ'קפוינט צ'ארלי היא ההצגה הטובה ביותר בעיר: שחקנים ממוצא טורקי מחוּפשֹים פה לחיילים צרפתים ורוסים, ומוֹכרי מזכרות ממוצא הודי משווקים כאן מזכרות מזרח-גרמניות שיוצרו בסין. אלה ואלה מציעים לתיירי העולם כולו להצטלם איתם על רקע מעבר הגבול המפורסם תמורת תשלום, וכולם ביחד מבטאים את הגלובליזציה במיטבה.