קניות, ספרים וארכיטקטורה

המסלול נפתח בתחנת הרכבת פרידריכשטראסה (Friedrichstraße Bahnhof). בתקופת המלחמה הקרה שימשה התחנה מעבר גבול בין מזרח למערב: דרך התחנה עברו מערב-ברלינאים שביקרו את משפחותיהם במזרח, לצד מזרח-ברלינאים בני מזל שהשיגו במאמץ אשרות לביקור במערב. בזכות תפקודו כזירת פגישות נרגשות במיוחד כונה בניין ביקורת הגבולות הצמוד לתחנה "ארמון הדמעות".

ביציאה מהתחנה תוכלו לראות פסל שיצר האמן הישראלי פרנק מייזלר, המנציח את ה"קינדר טרנספורט" - מבצע להצלת אלפי ילדים יהודים שנשלחו ב-1939-1938 לבריטניה ולקנדה, בין היתר מתחנה זו. המשיכו דרומה על פרידריכשטראסה (Friedrichstraße). כמעט כל הבניינים ברחוב זה חדשים. לאחר איחוד גרמניה התחדשו ימיו של הרחוב, שבשנות ה-20 של המאה שעברה היה רובע החלונות האדומים (Rotlicht) של ברלין ואזור קניות תוסס. כעת מאכלסים את בנייניו משרדים וחנויות יוקרה. פנו ימינה בפינת הרחובות פרידריכשטראסה ואונטר דן לינדן.

מרחוק תראו את שער ברנדנבורג. שדרות אונטר דן לינדן (Unter Den Linden) הן השדרות המרכזיות של ברלין, ויש המכנים אותן “השאנז אליזה של ברלין“. פירוש שמן הוא “תחת עצי התרזה“, ואכן במעלה הרחוב נטועים עצי תרזה מרשימים לרוב. השדרות משתרעות מארמון המלך לשעבר (שגרסתו המחודשת תוכננה להיבנות בשטח שמול אי המוזיאונים) ועד לשער ברנדנבורג.

בימי הקיץ אפשר להתרשם מהעלים המיוחדים של עץ התרזה, שצדם האחד לבן וצדם האחר צבוע בגוון בהיר. בעונת השלכת, ובמיוחד בשבועות שלפני חג המולד, העצים מוארים בצורה מיוחדת במינה. באונטר דן לינדן מספר 40 תראו את חנות הספרים והמזכרות ברלין סטורי (Berlin Story), שבין השאר מציגה מוצגים היסטוריים שונים וגם תערוכה ללא תשלום ובה דגם של מרכז ברלין כפי שנראתה לפני ההרס שגרמו פעולות הנאצים ומלחמת העולם השנייה. במספר 42 בשדרות תמצאו סניף של רשת בתי הקפה איינשטיין (Einstein Cafe). למרות שלא מדובר בסניף הבית המפורסם של הרשת (הפועל בשכונת טירגארטן, ב-58 Kurfürstenstraße), גם כאן תוכלו ליהנות מקפה טוב, משטרודל תפוחים ומשניצל וינאי אמיתי מבשר עגל.

בהמשך הרחוב ממוקם בניין שגרירות פולין ובמספר 62 יוכלו ליהנות חובבי כלי הרכב מחנות הקונספט של חברת פיג'ו. בהמשך, באונטר דן לינדן מספר 74, הסניף הברלינאי של מוזיאון מאדאם טוסו (Madame Tussauds) מאפשר לחובבי הז‘אנר התחככות במפורסמים העשויים שעווה. בפינה בה מצטלבות שדרות אונטר דן לינדן עם וילהלמשטראסה (Wilehelmstraße) תמצאו את השגרירות ההונגרית (Die Botschaft der Republik Ungarn), שבקומת הקרקע שלה מוצגת בדרך כלל תערוכה של אמנות הונגרית ללא תשלום.

אם תחצו כעת את שדרות אונטר דן לינדן תוכלו לשוב לכיוון פרידריכשטראסה תוך התוודעות לבניינים שבצדו השני של הרחוב. בהמשך וילהלמשטראסה, במספר 71-70, שוכנת השגרירות הבריטית (Botschaft der Vereinigte Königreich) במבנה שתכנן האדריכל מייקל וילפורד ונחנך על ידי המלכה אליזבת ביולי 2000. העיצוב של השגרירות היה אמור לשדר רעננות ופתיחות לקהל, אך התרעות על פיגועי טרור הובילו לביצור המבנה ומאוחר יותר לחסימת קטע הרחוב הסמוך לכלי רכב.

בהמשך שדרות אונטר דן לינדן נפרשֹת השגרירות הרוסית (Botschaft der Russischen Föderation) על פני בלוק שלם ואף יותר. שטח זה שימש את הישויות המדיניות השונות ברוסיה מתקופת האימפריה הרוסית. בין היתר נבנתה בו דירה לצארים, למקרה שיבקרו בברלין. אחרי המהפכה הרוסית תפקד הבניין הישן כשגרירות ברית המועצות, ועם הפלישה לברית המועצות במלחמת העולם השנייה גורשו הדיפלומטים הסובייטים שנותרו בו והשגרירות נסגרה.

בצעד ציני פתחו הנאצים במבנה באמצע 1942 את "לשכת הרייך לענייני השטחים שנכבשו במזרח" (כלומר הלשכה לענייני ברית המועצות ומדינות מזרח אירופה). בראש המשרד עמד אלפרד רוזנברג, האידיאולוג הראשי של הרייך. בין היתר היה המשרד מעורב בתוכניות להשמדת היהודים בשטחים שתחת חסותו, ושניים מפקידיו הבכירים, אלפרד מאייר וגאורג לייברנדט, השתתפו בוועידת ואנזה שבה דנו בהוצאה לפועל של "הפתרון הסופי". אחרי מלחמת העולם השנייה חזר השטח לשמש את שגרירות ברית המועצות, ובניין חדש בסגנון אדריכלי סטליניסטי הוקם על חורבות הבניין הישן. מכאן פקח "האח הגדול" הסובייטי את עינו על ההתרחשויות בגרמניה המזרחית, ויש וניהל בפועל את המדינה.

עם התפוררות ברית המועצות הפך הבניין לשגרירות הפדרציה הרוסית. לאחר שתחלפו על פני השגרירות הרוסית, ולמעשה תחצו את גלינקהשטראסה (Glinkastraße), תוכלו לראות את בניין ה-Komische Oper Berlin - אחד משלושת בתי האופרה בברלין (בית אופרה נוסף מחכה לכם בהמשך היום), שלרוב מעלה אופרות בבימוי מודרני.

המשיכו ברחוב אונטר דן לינדן והגיעו בחזרה לצומת שבו הוא נפגש עם פרידריכשטראסה. בדרך תוכלו לראות כמה חנויות פורצלן, חנויות מזכרות ובתי קפה. בסביבה נמצאים כמה אולמות מושקעים של יצרני כלי רכב, כמו חנות הדגל של מרצדס שבאונטר דן לינדן מספר 14, החנות של פרארי (באונטר דן לינדן מספר 10) וחנות ומוזיאון של חברת אופל (בפרידריכשטראסה מספר 94). לאחר שחציתם את צומת הרחובות אונטר דן לינדן ופרידריכשטראסה, פנו ימינה לפרידריכשטראסה.

במספר 76 ברחוב, בפינה שבה הוא מצטלב עם פרנצוזישה שטראסה (Französischen Straße), הרחוב הצרפתי, היכנסו לבניין הראשון בקומפלקס הבניינים של מרכזי הקניות היוקרתיים. זהו בניין של רשת הכלבו הצרפתית גאלרי לאפייט (Galeries Lafayette), שתכנן האדריכל הצרפתי ז'אן נובל בצורת משפך מעגלי שמרכזו חרוט ענק מזכוכית. תוכלו לזרום עם המעגלים בין חנויות המותגים המובילים בעולם כמו דולצ'ה וגבאנה, ורסאצ'ה וארמאני, ובכל קומה להציץ מעבר למעקה אל הקומה שמתחת או אל הקומה שמעל: מהקומות התחתונות תראו בלב החלל הפנימי של הבניין את צורת החרוט שחודו בקומות שמעליכם, ואילו במבט מהקומות הגבוהות מתהפכת הצורה וחוד החרוט מופנה מטה. בקצה המשפך תוכלו לראות חפצים שנפלו לאנשים שהשקיפו אליו מהקומות הגבוהות, היזהרו שחפציכם לא יצטרפו אליהם.

בקומה התחתונה, קומת המזון העשירה של גאלרי לאפייט, תוכלו לקנות מעדנים מהמטבח הצרפתי, ובין היתר את עוגיות המקארון המעולות והיקרות עד מאד. מקומת המזון אפשר לעבור במעבר תת קרקעי לשני הבניינים הבאים במתחם – רובע 206 5‏ (Quartier 206) בפרידריכשטראסה מספר 74-71 ו- רובע 205 (Quartier 205) בפרידריכשטראסה מספר 70. גם מרכזי הקניות היוקרתיים האלה עוצבו בידי אדריכלים בכירים ובולטים. את רובע 206 יצרו כמחווה לשנות ה-20 העליזות של ברלין האדריכל הנרי קוב והאדריכל האמריקאי ממוצא סיני איו מינג פיי, הידוע בשמו המקוצר איי-אם-פיי (I. M. Pei). גם ברובע זה תמצאו חנויות של מעצבים יוקרתיים, דוגמת לואי ויטון, גוצ’י ופראדה.

את רובע 205 תכנן האדריכל מתיאס אונגר הגרמני, והוא שופע חנויות מעט פחות יוקרתיות לצד אזור מסעדות ובתי קפה בשירות עצמי במחירים סבירים. במרכז הבניין מוצב פסלו של אמן הפופ האמריקאי ג’ון צ’מברליין, העשוי מפגושי כלי רכב שמקובצים לחגיגה צבעונית בגובה של כ-12 מטר. כשתעברו בין שלושת מרכזי הקניות תנועו למעשה בין צורות גיאומטריות – מהמשפך העגול והזורם של נובל, דרך משולשי האר-נובו המרצדים של פיי וקוב, ועד למרובעים המתועשים של אונגר.

צאו ממרכזי הקניות לפרידריכשטראסה ופנו שמאלה במוהנשטראסה (Mohrenstraße). בפינת מוהרנשטראסה ושרלוטנשטראסה (Charlottenstraße) שוכן השוקולטייר המפורסם Fassbender & Rausch. בחנות תוכלו לחזות במבחר דגמי שוקולד של אתרי ברלין, ובהם הרייכסטאג, שער ברנדנבורג, הפרנזהטורם וכנסיית הזיכרון על שם הקייזר וילהלם. לפני חגים ואירועים מיוחדים מעטרים את החנות פסלי שוקולד רלוונטיים לתקופה. בקומה השנייה של החנות יש בית קפה מסעדה עם תצפית נחמדה על כיכר ז'נדארמנמארקט היפה שמעבר לשרלוטנשטראסה ועם שוקו נפלא.

חצו את שרלוטנשטראסה לכיוון כיכר ז'נדארמנמארקט (Gendarmenmarkt) והיכנסו אליה. יש הגורסים שזוהי היפה ביותר בכיכרות ברלין. הכיכר הוקמה ב-1688 בסגנון אופייני לתקופה, יועדה להיות כיכר שוק ונקראה על שם גדוד הז’נדארמים שהוצב בסמוך לה. היא נפגעה קשות בהפצצות מלחמת העולם השנייה, ולמרות ששופצה סימני המלחמה עדיין ניכרים במבנים שבה. במרכז הכיכר מוצב פסל של פרידריך שילר, המשורר הלאומי של גרמניה, המוקף בארבע המוזות המייצגות את תחומי הרוח השונים (תיאטרון, אמנויות פלסטיות, פילוסופיה ומוזיקה).

בקצה האחד של הכיכר ממוקמת הקתדרלה הצרפתית (Französische Dom) ובקצה האחר הקתדרלה הגרמנית (Deutsche Dom). בתוך שתי הקתדרלות פועלים מוזיאונים. בקתדרלה הצרפתית תמצאו את המוזיאון לתולדות ההוגנוטים (Hugenotten Museum) – הפרוטסטנטים-קלוויניסטים הצרפתים שברחו מארצם ומצאו מקלט בפרוסיה – ולצדו מסעדת רפוגיום (Refugium) היוקרתית. המוזיאון שבקתדרלה הגרמנית עוסק בהיסטוריה של הפרלמנטריזם הגרמני. בין שתי הקתדרלות עומד בית הקונצרטים (Konzerthaus Berlin), משכנה של התזמורת הסימפונית של ברלין. את המבנה המרשים הבנוי בסגנון ניאו-קלאסי תכנן ב-1821 האדריכל העסוק ביותר בזמנו, קרל פרידריך שינקל.

התזמורת של ברלין מופיעה במקום כמעט מדי ערב ב-20:00, למעט בתקופות פגרה. לעתים מופיעים בשעות היום על הרחבה שלפני בית הקונצרטים בכיכר מוזיקאי רחוב, ואפשר לצפות בהם ללא תשלום (למעט הטיפ שתעניקו להם אם תיהנו מביצועיהם). במהלך שבועות האדוונט שלפני חג המולד מתקיים בז'נדארמנמארקט שוק חג מולד מסורתי, שבו מציגים את מרכולתם בעלי מלאכה ואומנים, ודוכני מזון מציעים מאכלים ומשקאות מסורתיים על רקע מופעים הנערכים ברוח החג.

הכניסה לשוק היא בתשלום סמלי, שמיועד לתרומה לסעודת חג מולד לחסרי בית. בסופי השבוע ובערבים שלפני חג המולד השוק עמוס לעייפה. אם הביקורים בחנות השוקולד ובמחלקת המזון של גאלרי לאפייט עוררו את רעבונכם, אחת המסעדות המעולות שבכיכר או בסביבתה תעשה את העבודה. חלקן הן מהטובות שבמסעדות ברלין (ואף זכו לכוכבים של מישלן), אך קחו בחשבון שהן גם מהיקרות שבהן.

בין המסעדות הבולטות תמצאו את פישר פריץ (Fischers Fritz), בורשרדט (Borchardt) ופאו (Vau). אל ז’נדארמנמארקט והרחוב העובר לפניה, מארקגראפנשטראסה (Markgrafenstraße), כדאי לחזור בערב, כשהכיכר מוארת בצורה יפה ומעודנת, אך יש לדעת שלא מדובר באזור בילויים "לוהט". כעת צאו מהכיכר לכיוון צפון, אלכסונית לנקודה שבה נכנסתם אליה, ולכו על מארקגראפנשטראסה עד לצומת שבו הוא נפגש עם בהרנשטראסה (Behrenstraße). שם פנו ימינה ואחר כך שמאלה, לכיוון בבלפלאץ (Bebelplatz). הכיכר קרויה על שמו של אחד ממקימי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה, אוגוסט בבל. לפני שתיכנסו אל הכיכר סיירו באזור הבניינים והמונומנטים ההיסטוריים המקיפים אותה.

מולכם בניין השטאטסאופר ברלין (Staatsoper Berlin), האופרה הממלכתית של ברלין, שמנהלה הוא המנצח הישראלי דניאל בארנבוים. בית האופרה השלישי בעיר, נוסף לשטאטסאופר ולקומישה אופר, הוא הדויטשה אופר (Deutsche Oper Berlin), הממוקם במערב ברלין. מבנה האופרה הממלכתית של ברלין עבר תקומות וחורבן כמה פעמים מאז הוקם לראשונה ב-1741. המבנה בגרסתו מ-1928 נהרס כליל בהפצצות מלחמת העולם השנייה. בפעם הראשונה שנהרס, ב-1941, שיפצו אותו הנאצים בזריזות וחנכו אותו ביצירה "אמני השירה מנירנברג" של ריכרד וגנר, שהיה ידוע כמלחין הנערץ על היטלר וכאנטישמי בזכות עצמו. הבניין נהרס בשנית עוד לפני סיום מלחמת העולם השנייה. טקס חנוכת מבנה האופרה הנוכחי, שבנייתו הסתיימה רק ב-1955, כלל ביצוע אותה היצירה של וגנר שנוגנה במקום ב-1941. 

מימין לאופרה הממלכתית ניצבת הקתדרלה על שם הדוויג הקדושה (Sankt Hedwig Kathedrale), הקתדרלה הקתולית המרכזית של ברלין. הקתדרלה נבנתה ב-1747 על בסיס רעיון עיצובי ששאב השראה מהפנתיאון ברומא. היא נפגעה קשות בזמן המלחמה ונפתחה מחדש ב-1963. חלקה הפנימי מודרני וצנוע יחסית לכנסיות קתוליות, ולעתים מתקיימים בו קונצרטים.

מימין לקתדרלה ניצב אחד ממלונות היוקרה של ברלין, הוטל דה רום (Hotel de Rome). משמאל לבבלפלאץ תוכלו לראות את בניין הפקולטה למשפטים של אוניברסיטת הומבולדט (Humboldt Universität), ששימש בעבר את הספרייה הישנה של פרוסיה (Alte Bibliothek). ב-10 במאי 1933 הוציאו הנאצים מהספרייה הישנה של פרוסיה, הסמוכה לכיכר, עשרות אלפי ספרים שתוכנם או מחבריהם לא תאמו את האידיאולוגיה הנאצית, ושרפו אותם במקום בשריפת ענק.

לזכר האירוע הוקמה ב-1994 במרכז בבלפלאץ אנדרטה שיצר האמן הישראלי מיכה אולמן, הנקראת בפשטות ספרייה (Bibliothek). זהו חדר ספרייה קטן ועירום הממוקם חמישה מטרים מתחת לפני הקרקע, מכיל מדפי ספרים לבנים ריקים ומקורה בזכוכית. תקרת הזכוכית של החדר מהווה את המרצפה השלובה ברצפת הכיכר שמעל, שמבעדה מביטים כבמעין חור הצצה, צוהר, אל הספרייה התת קרקעית הריקה. בשעות היום, השתקפות השמים בצוהר מבטאת את האינסופיות של האובדן התרבותי שיצרה שריפת הספרים: לא רק שטחם הפיזי של הספרים חסר, אלא גם נוצר ריק נצחי.

אם אפשר, מומלץ לבקר כאן גם לאחר רדת החשכה. בתאורת לילה אפשר לראות בבהירות רבה יותר את הריק שעל המדפים הלבנים, ולהתרשם מפן נוסף של מיזם הנצחה מיוחד זה. לצד האנדרטה שקועים ברצפת הכיכר לוחות ברונזה שעליהם חרוטים שם היצירה, שם האמן ותיאור של אירוע ליל שריפת הספרים שהתרחש במקום. בצד שמאל של כל לוח מוטבע הציטוט הנבואי המפורסם מ-1820 של המשורר והמחזאי היינריך היינה: "זאת היתה רק הקדמה. שם, במקום שבו שורפים ספרים, ישרפו לבסוף גם בני אדם". את המילים האלה כתב היינה ביצירתו "אלמנצור", שבה התייחס לשריפת ספרי הקוראן בידי האינקוויזיציה הספרדית. בין הספרים שכילו הלהבות במאי 1933 היו גם יצירותיו של היינה.

המשורר והפובליציסט היינריך היינה (1856-1797) נולד בגרמניה להורים יהודים. הוא למד משפטים באוניברסיטאות בערים שונות, ובהן אוניברסיטת ברלין. ב-1825 התנצר כדי לעבוד כמשפטן בשירות המדינה, אולם חרף התנצרותו הרשמית מעולם לא אימץ כנראה את הדת הנוצרית. בקובץ יצירותיו "נעימות עבריות" כלולים השירים "אודה לחמין" – שיר תהילה לחמין, "הנסיכה שבת" ושירים אחרים העוסקים ביהדות. ביקורתו הפוליטית עוררה עליו את קצפן של הרשויות בגרמניה, שניסו לאסור את פרסום יצירותיו במולדתו. ב-1831, לאחר המהפכה הצרפתית, הפך לגולה מאונס מארצו עם נסיעתו לפריז, שבה העביר את שארית ימיו.

ליל שריפת הספרים מהספרייה הישנה ב-1933 מאוזכר בספר "לפני המקום" שכתב הסופר חיים באר ושעל חזית הכריכה שלו מופיע צילום היצירה של אולמן. בין השאר מצוטט אחד מגיבורי הספר, שלמה רפפורט, בעומדו כאן בדיוק ובהתייחסו לאירוע ולשתיקתם של האינטלקטואלים הגרמנים מהאוניברסיטה הסמוכה: "כאן, בשלושים יום לעומר, גבורה שבהוד, פערה האדמה את פיה, כאן ממש לרגליהם, והם ראו והחרישו... והספרייה הזאת, שירדה לבור שחת, עדיין ממשיכה להאיר בלילות, מקרינה אל העולם את אורה הגנוז".

המעוניינים במנוחה המשלבת תצפית מרהיבה על כל האזור, יכולים לעלות לבית הקפה שעל גג ההוטל דה רום. אפשרות זולה יותר היא לקנות קפה בבית הקפה שבתוך בניין הפקולטה למשפטים. מול בבלפלאץ שוכן בניין נוסף של אוניברסיטת הומבולדט, שהצמיחה עשרות חתני פרס נובל, משוררים, פילוסופים, מתמטיקאים וחוקרים נודעים. אפשר לסייר בבניין הראשי של האוניברסיטה ולהתרשם מעתיקות ומעבודות אמנות, ואף מתמונותיהם של החוקרים הידועים שהשתייכו אליה.

שטחה של בבלפלאץ גובל בשדרות אונטר דן לינדן, שאליהן חזרתם, ובמרכזן מזדקר משמאל פסלו של פרידריך הגדול מלך פרוסיה על סוסו. סביבו 74 דמויות של אישים משפיעים בני זמנו: שריו, קציני צבא שהיו שותפים לכיבושיה של פרוסיה, ומייצגי הנאורות ששגשגו בממלכתו ובהם הפילוסוף עמנואל קאנט והמחזאי גוטהולד אפרים לסינג. המשיכו ימינה על אונטר דן לינדן לכיוון מגדל הטלוויזיה, הפרנזהטורם. משמאלכם בית המשמר החדש (Neue Wache). הבניין, שגרסתו הראשונה תוכננה בידי אדריכל התקופה קרל פרידריך שינקל, שימש במקור את שומרי הארמון. ב-1931 הפך המקום ליד זיכרון, שקיבלה מאז משמעויות שונות. בתחילה הנציח האתר את חללי מלחמת העולם הראשונה בזר מתכת שהוצב בו.

ב-1969 שוקמה האנדרטה בידי המשטר המזרח-גרמני ונוספו לה להבה הדולקת יומם ולילה, אפר משדה קרב וממחנה ריכוז והקדשה לזכר "קורבנות הפשיזם והמיליטריזם“. לאחר איחוד גרמניה שוב שוּנה ייעודה של האנדרטה, וכיום היא מוקדשת לכל קורבנות המלחמה והעריצות. מעל שלט ההנצחה הונח העתק פסלה של האמנית הגרמנייה קתה קולוויץ, "אם עם בנה המת“. קולוויץ איבדה את בנה במלחמת העולם הראשונה, ואת נכדה במלחמת העולם השנייה. הפסל מכונה גם "פיטה", שם כולל לפסלים ולציורים שבהם מריה מחבקת את ישו המת.

הבניין הבא מצד שמאל הוא המוזיאון הגרמני להיסטוריה (Deutsche Historische Museum). בבניין הראשי של המוזיאון שכנה בעבר הנשקייה המלכותית. ב-2004 נחנך במוזיאון אגף חדש לתערוכות זמניות. גם אם אינכם מעוניינים לבקר בתערוכות, כדאי להיכנס לתוך המבנה ולחזות בעיצוב המקורי של האדריכל איי-אם-פיי לאגף החדש, שממוקם מאחורי הבניין המרכזי. מהמוזיאון הגרמני להיסטוריה המשיכו לתחנת האוטובוסים שבאי המוזיאונים – תחנת לוסטגארטן (Bahnhof Lustgarten), ותנו לרגליים לנוח בנסיעה בקווים 100 או 200 לכיוון צואלוגישר גארטן (Zoologischer Garten) עד לתחנת ברייטשיידפלאץ (Bahnhof Breitscheidplatz) הנמצאת בלב מערב ברלין. בדרך שתעבור בשדרות אונטר דן לינדן תחלפו על פני אתרים נוספים: בקו 100 תוכלו לראות את עמוד הניצחון של ברלין, את משכן נשיא גרמניה ואת ארמון בלוו (Schloss Bellevue), ואילו בקו 200 תיסעו דרך פוטסדאמר פלאץ ורובע השגרירויות.

רדו בתחנת ברייטשיידפלאץ שבשרלוטנבורג ופנו לכנסיית הזיכרון על שם הקייזר וילהלם (Kaiser Wilhelm Gedächtniskirche) שבכיכר ברייטשייד (Breitscheidplatz). הקייזר וילהלם השני הקים את הכנסייה לזכר סבו, הקייזר וילהלם הראשון, ודאג לחנוך אותה ביום הולדתו של הסב, 1 בספטמבר 1895. הכנסייה נבנתה בסגנון ניאו-רומנסקי.

ב-1943, במהלך מלחמת העולם השנייה, הפציץ חיל האוויר המלכותי את הכנסייה והרס אותה לחלוטין. מהמבנה המקורי נותר רק חלק ממגדל הפעמון, שגובהו 68 מטר. המגדל שומר לאחר המלחמה כיד זיכרון לקורבנות המלחמה, ובשל מראהו הקטוּם וקצהוּ הבולט בחסרונו מכנים אותו תושבי ברלין "השן השבורה". ליד הכנסייה והצריח המקורי שלה שנשמרו כאנדרטה, נבנו בתכנון האדריכל אגון איירמן כנסייה ומגדל פעמונים חדשים, שנחנכו ב-1961. בזכות השילוב הצורני ביניהם גם להם הוצמד כינוי: "קופסת הפודרה" ו"הליפסטיק". קירות הכנסייה המודרנית משובצים חלונות כחולים, ומומלץ להיכנס לתוך החלל שלה ולהביט בהם מבפנים.

קצת מידע על שיקום המגדל הקטוּם של כנסיית הקייזר וילהלם: ב-2007 החלו עבודות לשיפוץ מגדל הכנסייה, אך עלויות השיקום הגבוהות ומצבה המידלדל של קופת העיר לא אפשרו את סיומן. כך, למשל, נקטעה בעודה באיבה העבודה על שדרוג שעון-המגדל שהחליף את השעון המקורי שנפגע בהפצצות. הדבר גרם לכך שבשלוש חזיתות של המגדל הראה השעון את השעה 12:00 בכל שעות היממה. הסיוע הכספי לעיריית ברלין הגיע מכיוון לא צפוי: טייס קרב לשעבר בחיל האוויר הבריטי, שהשתתף בהפצצת ברלין במלחמת העולם השנייה, תרם מכיסו ליוזמת שיקום המגדל, "למען הזיכרון לדורות הבאים".

באזור זה שוכן גם גן החיות של מערב ברלין (Zoologischer Garten) המכונה גן החיות צוֹ . תוכלו לשוטט גם ברחובות היוצאים מהכנסייה, רחובות נעימים ושקטים יחסית לאזוריו האחרים של רובע שרלוטנבורג, הגדוש באזורי קניות שופעי מותגים לשמחת קהל הקונים ההומה. העורק הראשי ברובע הוא הקורפורסטנדאם (Kurfürstendamm), שדרות המכונות בקיצור קו'דאם (Ku'damm). בחציה השני של המאה ה-20 החזירו השדרות לעצמן מעט מתפארת העבר האקסקלוסיבי שלהן, שקדם להריסתן כליל בהפצצות מלחמת העולם השנייה.

אם תפנו למשל מכנסיית הזיכרון שמאלה לטאוונטצינשטראסה (Tauentzienstraße), תגלו בהמשך הרחוב חנויות מושקעות של אדידס ונייקי, וגם חנויות של רשתות אופנה כמו זארה ו-P&C. בניין מספר 21 בטאוונטצינשטראסה הוא מקדש הקניות המרכזי במערב ברלין – קאופהאוס דס וסטנס (Kaufhaus des Westens), הידוע יותר בשמו המקוצר קה-דה-וה (Ka-De-We). זהו מקום שכדאי לבקר בו גם אם שופינג איננו צורת הבילוי החביבה עליכם. הכלבו, התופס יותר מבלוק שלם, הוא לא רק הגדול ביותר בשטחו באירופה, אלא גם מהיוקרתיים שבמרכזי הקניות ביבשת. במהלך מלחמת העולם השנייה התרסק מפציץ אמריקאי לתוך הבניין, ורק בשנות ה-50 של המאה ה-20 נפתחה החנות מחדש, לצהלות תושבי העיר. פתיחתה המחודשת סימלה בעיניהם את החזרה לשגרה.

זוהי הזדמנות מצוינת לנוח ולאכול: בקומה השישית והשביעית של הכלבו תמצאו את מחלקת המזון הענקית ואת הקפיטריה מסעדה. ההיצע במסעדה מסחרר ונראה שהוא כמעט בלתי נדלה, אבל לפני שמעמיסים על המגשים מכל טוב הארץ כדאי לוודא שהתקציב שהקציתם לטיול יישאר בתוקף גם לאחר הארוחה. אם תצליחו למצוא מקום באזור החלון המשקיף על מערב העיר, מה טוב. כדאי לדעת שברחבה שמול חנות הכלבו הענקית מצויים דוכני אוכל שמחיריהם נמוכים יחסית וכן סופרמרקט גדול.

לבילוי בשעות הערב חזרו על עקבותיכם ולכו לאזור סאביניפלאץ (Savignyplatz). בסביבה זו מצויים מועדון הג'אז A-Train שבפסטאלוצישטראסה (Pestalozzistraße) מספר 105, ומועדון הג'אז קואזימודו (Quasimodo) שבקאנטשטראסה (Kantstraße) מספר 12A. קאנטשטראסה הופך בשנים האחרונות לאזור האסיה טאון הלא רשמי של ברלין, וברחוב שורה ארוכה של מסעדות וייטנאמיות, סיניות ותאילנדיות, שחלקן מעולות.