כיכר פוארטה דל סול

ארמון המלוכה במדריד (Palacio Real de Madrid) הוא הארמון הגדול ביותר במערב אירופה ואחד הגדולים בעולם. בארמון למעלה מ-3,400 חדרים והביקור בו כולל הצצה לאולמות המלכים המהודרים, לאוסף יצירות האמנות, כלי הנגינה, כלי הנשק, הרהיטים ועוד. מול הארמון נמצאת פלאזה דה אוריינטה (Plaza de Oriente), כיכר רחבת ידיים ובה גנים מעוצבים המשקיפים אל ארמון המלוכה ואל בית האופרה (Teatro Real). היה זה מלך ספרד פליפה החמישי שהורה על בניית הארמון באתר בו שכנה בעבר מצודה מהמאה ה-16 שנהרסה בשריפה, ובנייתו נמשכה בין השנים 1738–1751. האדריכל ומעצב התפאורות האיטלקי פיליפו יוברה (Filippo Juvarra) פיקח על העבודה והגה פרויקט מפואר בהשראת התוכניות של ברניני (Bernini) עבור ארמון הלובר בפריז (שבסוף לא התקבלו). ג'ובאני בטיסטה סאקטי (Giovanni Battista Sacchetti), תלמידו של יוברה, נבחר להמשיך בעבודתו של המנטור שלו ועיצב את המבנה כך שיקיף חצר מרובעת גדולה. למרות שמשפחת המלוכה כבר לא מתגוררת בארמון, הוא ממשיך להיות מעונה הרשמי. הארמון היה ביתם של מלכי ספרד, מקרלוס השלישי ועד אלפונסו ה-13, וביקור בו ייקח אתכם למסע לאורך ההיסטוריה המפוארת של ספרד, כשהסגנון של הארמון עוצב לפי טעמם של המלכים שחיו בו. הארמון בולט בעושר האומנות שלו והוא כולל ציורי קיר של ג'ובאני בטיסטה טייפולו (Giovanni Battista Tiepolo), קוראדו ג'אקינטו (Corrado Giaquinto) ואנטון רפאל מנגס (Anton Raphael Mengs). רבים מהציורים שנתלו בזמנו בארמון מוצגים כיום במוזיאון הפראדו (Museo del Prado) ובגלריית האוספים המלכותיים (Galería de las Colecciones Reales), שנפתחה לציבור בשנת 2023. נקודות השיא של הסיור בארמון כוללות את חדר הכס (Salón del trono) המרהיב ביופיו; הנשקייה המלכותית (Real Armería), המציגה אוסף יוצא דופן של כלי נשק ושריון שלבשו מלכי ספרד ובני משפחת המלוכה אחרים מאז המאה ה-13; אולם העמודים (Salón de Columnas), שאירח נשפי ריקודים מרהיבים וכיום עדיין נערכים בו טקסים רשמיים; גרם המדרגות המרכזי (Escalera principal) המפריד בין אזורי המלך והמלכה; אולם גספאריני (Salón de Gasparini) הקסום, שכל פרט בו עוצב ע"י מטיאס גספריני (Matías Gasparin), המעצב האיטלקי של המלך קרלוס השלישי, מהרהיטים, רצפות השיש המעוטרות, הבדים על הקירות ועד ריפוד הכורסאות; וחדר אוכל החגיגי (Comedor de gala), בו בני המלוכה ערכו ארוחות ערב גדולות ובמרכזו שולחן ארוך עם מפות לבנות, כלי כסף יפהפיים וכיסאות לאורחים. תוכלו גם לבקר במטבח המלכותי, הממוקם במרתף הארמון. המטבח שימש להכנת ארוחות למשפחת המלוכה ולאורחיה והוא כולל אוסף גדול של סירים ומחבתות נחושת, תנורים, כיריים וכלי בישול אחרים שיחזירו אתכם לימים בהם המטבח פעל בעבר (שימו לב: הביקור במטבח המלכותי כרוך בתשלום נוסף). אל תחמיצו גם סיבוב בגני סבטיני (Jardines de Sabatini), גנים בסגנון קלאסי שנבנו בשנות ה-30 של המאה ה-20 וממוקמים מול החזית הצפונית של הארמון. הגנים, שבנייתם החלה במהלך הרפובליקה השנייה, השולמו לאחר מלחמת האזרחים. לגנים עיצוב גיאומטרי ייחודי, ובשעת בין ערביים נחשפת תצפית נהדרת על השקיעה. הגנים מנוקדים בבריכות, מזרקות, עצים ופסלים (שמו לב: בשל עבודות תחזוקה שוטפות, הגנים נסגרים לציבור מעת לעת). תוכלו גם לצאת לטיול בפארק קאמפו דל מורו (Campo del Moro) הנפלא, שנוצר על ידי פיליפ השני ומשתרע על יותר מ-20 דונם בין נהר המנסנרס (Manzanares) והארמון המלכותי. כדאי לדעת: טקס חגיגי של המשמר המלכותי מתקיים כל יום רביעי הראשון בחודש (מלבד בחודשים ינואר, אוגוסט וספטמבר), בשעה 12:00. הטקס, שנמשך כ-50 דקות, מתקיים בפלאזה דה לה ארמריה (Plaza de la Armería), כיכר השריון, בחזית הדרומית של הארמון, ומסתיים בקונצרט של יחידת המוזיקה בפוארטה דל פרינסיפה (Puerta del Príncipe), שער הנסיך. בפוארטה דל פרינסיפה מתקיים גם טקס חילופי משמר צנוע יותר מדי רביעי ושבת, בין השעות 11:00 עד 14:00. הכניסה אינה כרוכה בתשלום ומומלץ להגיע מוקדם כדי לתפוס מקום טוב.

פלאסה מאיור, הכיכר המרכזית וההיסטורית של העיר, תוכננה על ידי המלך פיליפ השני ונבנתה בראשית המאה ה-17 על ידי יורשו, המלך פיליפ השלישי. הכיכר רחבת הידיים שהיתה מרכז הפעילות העירונית בימים עברו, היא כיום מקום שקט ומיוחד עם שפע בתי קפה ומסעדות - וגם שוק יום צבעוני. המסעדות ובתי הקפה שסביב הכיכר אמנם גובים מחירים מוגזמים, אבל הישיבה במרפסות שטופות השמש היא חוויה תיירותית נהדרת. מומלץ לבקר גם בחנויות המזכרות העתיקות, לצפות בנגני הרחוב ובאמנים המפעילים את קסמם ולספוג את האווירה הייחודית של הכיכר. הכיכר תוכננה על ידי האדריכל חואן גומז דה מורה ונפתחה רשמית בשנת 1630. היא ניצבת בחלק העתיק יותר של העיר ולכן ספוגה בהיסטוריה. הכיכר היא המקום המושלם להתחיל בו את הטיול שלכם במדריד ולטעום מהעבר העשיר של העיר. הפסל המרכזי בכיכר הוא פסל הברונזה של פיליפ השלישי, שכמו מפקח על הכיכר מלמעלה. את הכיכר מקיפה שורה של בניינים בגובה שלוש קומות, עם מרפסות המשקיפות אל מרכזה. בקצה אחד של הכיכר ניצב המבנה קאסה דה לה פנדריה שתוכנן על ידי דייגו סילרו בסביבות 1590 (אם כי מהמבנה המקורי נותר רק המרתף וקומת הקרקע). מאז נבנה הוא שימש כמאפייה הראשית של העיר, האחראית על קביעת מחיר הלחם, וכן שימש כמקום משכנן של האקדמיה המלכותית לאמנויות יפות והאקדמיה להיסטוריה. כיום שוכן בבניין מרכז המידע לתיירים. אתר מונומנטלי נוסף יושב בצד השני של הכיכר - Casa de la Carnicería. שם נמצאת חנות מזכרות עתיקה, המוכרת מזכרות ייחודיות שנוצרו על ידי אמנים מקומיים. החזית מכוסה בציורי קיר שצוירו על ידי האמן קרלוס פרנקו, ובהם דמויות מיתולוגיות הקשורות להיסטוריה של מדריד. מספר שריפות שטפו את הכיכר לאורך ההיסטוריה שלה וגרמו לנזק עצום. ההרסנית ביניהן אירעה בשנת 1790, אז הכיכר כמעט נהרסה לחלוטין. היא נבנתה מחדש על ידי חואן דה וילנואבה, שעשה שינויים גדולים ויצר את הכיכר שאנו מכירים היום. כחלק מהשינויים שלו, הוא בנה תשע קשתות שסיפקו כניסה לרחבה. הקשת הידועה והמרשימה ביותר היא ארקו דה לוס קוצ'ילרוס. גדולתה של פלאסה מאיור הגיעה לשיאה במאה ה-19, עת נערכו בה כל האירועים החשובים בחיי העיר: חגיגות, הכתרות, טורנירים, מלחמות שוורים, טקסים דתיים, ולהבדיל - הוצאות להורג, שבמהלך האינקוויזיציה הספרדית היוו חלק מחיי ה"בידור" של העיר. גם בימינו נפתחות כאן החגיגות לכבוד הקדוש. בתאריך זה, במעמד ראש העיר, אמנים ואנשי מדריד מצטופפים וממלאים את הכיכר עד אפס מקום. הכיכר מארחת אירועים נוספים כמו מצעד התופים בחג הפסחא, קונצרטים וכן שוק חג המולד.

כיכר פלאסה דה סיבלס (Plaza de Cibeles) היא כיכר בסגנון ניאו-קלאסי שנחשבת לסמל מרכזי של מדריד. זוהי אחת הכיכרות היפות, החיות והידועות ביותר בעיר, והיא בית לכמה מונומנטים אייקונים במדריד - כמו המזרקה והארמון. בכיכר יושבת מזרקה נהדרת, ובמרכזה פסל של סיבל, אלת הטבע והפריון, האם הגדולה של האלים והמגנה של מדריד. היא יושבת על גבי מרכבה רתומה לשני אריות. המזרקה עוצבה בשנת 1777 על ידי האדריכל הספרדי הנודע ונטורה רודריגז, שעיצב בין היתר את ארמון ליריה ומזרקת נפטונו. הפסלים נוצרו משיש סגול מהעיירה מונטס קלרוס, כאשר האנדרטה עצמה נחצבה מאבן שנמצאה 50 ק"מ צפונית ממדריד, לצד רכס הרי לה קבררה. כשהוקמה לראשונה, האנדרטה נועדה לא רק לדקורציה, והייתה לה גם מטרה חשובה - מטרתה הייתה לספק מים לציבור ולמובילי המים הרשמיים, שהעבירו מים מבית לבית. היא גם שימשה את הפרשים כתחנת מים לסוסיהם. במהלך הכרזת הרפובליקה השנייה בשנת 1931, איבדה האלה את ידה הימנית ואת המפתחות שהחזיקה בשמאלה. היא נפצעה קשות גם במלחמת האזרחים בשנת 1936 - אז סבלה מנזק בזרוע ובאף, כאשר האריה השמאלי איבד את חוטמו אחרי שנתלש לרסיסים על ידי הפצצה אווירית. ביוני 1937 כבר למדו במדריד את הלקח, וכיסו את המזרקה בשקי חול, במטרה לשמור עליה עד תום המלחמה ועד תיקונה. הכיכר יושבת בצומת דרכים. היא מסמלת את תחילת שדרת האמנות של מדריד, פסאו דל ארטה, וכן יושבת לצד תחילת השדרה הידועה פסאו דל פראדו. מסביב לכיכר ארבעה מבנים מפוארים: ארמון בנווסיטה (המפקדה הכללית של הצבא), ארמון לינארס (שמכיל את מוסד התרבות קאזה דה אמריקה) בנק ספרד וכן ארמון סיבלס, בו ממוקם היום בית העירייה. בארמון שוכן המתחם התרבותי המכונה CentroCentro ובו אולם תצוגה, גלריית זכוכית, אודיטוריום וכן תצפית המציעה נופים פנורמיים של העיר. בעבר שכן במקום ארמון התקשורת, ובו מטה שרות הדואר הספרדי. כשאתם מגיעים למדריד, אל תחמיצו ביקור בכיכר סיבלס. זהו גם המקום הכי לוהט להיות בו אחרי ניצחון של קבוצת הכדורגל ריאל מדריד, כשכל אוהדי הקבוצה באים לחגוג.

פלאסה דה אוריינטה היא אחת הכיכרות המונומנטליות הגדולות האחרונות של מדריד האימפריאלית. זוהי כיכר רחבת ידיים המשקיפה על ארמון המלוכה, בית האופרה ומנזר אנקרנסיון. הכיכר היא פינת חמד אמיתית, עם גנים מטופחים, פסלים ומזרקה גדולה. בתים נאים סוגרים עליה מצד אחד וארמון המלוכה הגדול מצדה האחר. מדריד חבה כיכר רחבת ידיים זו, כמו רבות אחרות, למלך הצרפתי חוסה בונפרטה, אחיו של נפוליאון. תושבי מדריד שנאו בכל ליבם את חוסה בונפרטה שהיה בעיניהם נציג וסמל לכיבוש, אך הוא דווקא אהב את מדריד והיטיב עמה. בניית הכיכר הסתיימה רק ב-1844, תחת שלטונה של איזבל השנייה, והיא נפתחה לקהל ב-1850. הכיכר מתפרשת על פני 1.6 דונם. היא כוללת גנים מעוצבים ובהם סדרה של 44 פסלים של מלכי ספרד הבולטים. הפסל המפורסם ביותר הוא פסל הברונזה מהמאה ה-17, המציג את פיליפ הרביעי הרוכב על סוסו, שמתורמם על רגליו האחוריות. זהו פסל בולט המתנשא לגובה של 12 מטרים במרכז הכיכר, שעוצב על ידי הפסל האיטלקי פדרו טאקה בשנת 1640. כדי ליצור את הפסל, הפסל הסתייע בגלילאו גליליי וכן השתמש בדיוקנאות המלך שצייר ולסקז. הפסל מוקף בפסלים נוספים, עשויים אבן גיר, שנוצרו כקישוט לארמון המלכותי אך בסופו של דבר נשמרו בכיכר. מתחם הכיכר מחולק לשלושה - גנים מרכזיים ועוד שני גנים צידיים. הגנים המרכזיים ערוכים בצורה סימטרית ומקושטים בגינות פרחוניות היוצרות גן נוי מתוק לעיניים. כדי ליצור גנים אלו, נעשה שימוש במודל גינון מהמאה ה-19 הכולל גדר חיה עם עיצובים גיאומטריים מסובכים ששומרים על סימטריה. הגינות מורכבות מעץ תאשור, עצי טקסוס וברושים ומנוקדות במזרקות. לצד הגינה המרכזית יש שתי גינות קטנות ומוצלות: גני קאבו נובל וגני לפנטו. אלו מרחבים פתוחים ומעוצבים למנוחה, ובהם מטעי בננות. פלאסה דה אוריינטה היא כיכר נעימה ושלווה. היא אידיאלית לטיול נחמד באחד החלקים העתיקים והמפתיעים של מדריד, לצד כמה מנקודות העניין האייקוניות של העיר. תוכלו לשוטט בגנים, לשבת לנוח ולקרוא ספר, ואחר כך להמשיך לאחד האתרים המקיפים את הכיכר, כמו הארמון או התיאטרון.