כיכר פלאסה דה סיבלס (Plaza de Cibeles)

ארמון המלוכה במדריד (Palacio Real de Madrid) הוא הארמון הגדול ביותר במערב אירופה ואחד הגדולים בעולם. בארמון למעלה מ-3,400 חדרים והביקור בו כולל הצצה לאולמות המלכים המהודרים, לאוסף יצירות האמנות, כלי הנגינה, כלי הנשק, הרהיטים ועוד. מול הארמון נמצאת פלאזה דה אוריינטה (Plaza de Oriente), כיכר רחבת ידיים ובה גנים מעוצבים המשקיפים אל ארמון המלוכה ואל בית האופרה (Teatro Real). היה זה מלך ספרד פליפה החמישי שהורה על בניית הארמון באתר בו שכנה בעבר מצודה מהמאה ה-16 שנהרסה בשריפה, ובנייתו נמשכה בין השנים 1738–1751. האדריכל ומעצב התפאורות האיטלקי פיליפו יוברה (Filippo Juvarra) פיקח על העבודה והגה פרויקט מפואר בהשראת התוכניות של ברניני (Bernini) עבור ארמון הלובר בפריז (שבסוף לא התקבלו). ג'ובאני בטיסטה סאקטי (Giovanni Battista Sacchetti), תלמידו של יוברה, נבחר להמשיך בעבודתו של המנטור שלו ועיצב את המבנה כך שיקיף חצר מרובעת גדולה. למרות שמשפחת המלוכה כבר לא מתגוררת בארמון, הוא ממשיך להיות מעונה הרשמי. הארמון היה ביתם של מלכי ספרד, מקרלוס השלישי ועד אלפונסו ה-13, וביקור בו ייקח אתכם למסע לאורך ההיסטוריה המפוארת של ספרד, כשהסגנון של הארמון עוצב לפי טעמם של המלכים שחיו בו. הארמון בולט בעושר האומנות שלו והוא כולל ציורי קיר של ג'ובאני בטיסטה טייפולו (Giovanni Battista Tiepolo), קוראדו ג'אקינטו (Corrado Giaquinto) ואנטון רפאל מנגס (Anton Raphael Mengs). רבים מהציורים שנתלו בזמנו בארמון מוצגים כיום במוזיאון הפראדו (Museo del Prado) ובגלריית האוספים המלכותיים (Galería de las Colecciones Reales), שנפתחה לציבור בשנת 2023. נקודות השיא של הסיור בארמון כוללות את חדר הכס (Salón del trono) המרהיב ביופיו; הנשקייה המלכותית (Real Armería), המציגה אוסף יוצא דופן של כלי נשק ושריון שלבשו מלכי ספרד ובני משפחת המלוכה אחרים מאז המאה ה-13; אולם העמודים (Salón de Columnas), שאירח נשפי ריקודים מרהיבים וכיום עדיין נערכים בו טקסים רשמיים; גרם המדרגות המרכזי (Escalera principal) המפריד בין אזורי המלך והמלכה; אולם גספאריני (Salón de Gasparini) הקסום, שכל פרט בו עוצב ע"י מטיאס גספריני (Matías Gasparin), המעצב האיטלקי של המלך קרלוס השלישי, מהרהיטים, רצפות השיש המעוטרות, הבדים על הקירות ועד ריפוד הכורסאות; וחדר אוכל החגיגי (Comedor de gala), בו בני המלוכה ערכו ארוחות ערב גדולות ובמרכזו שולחן ארוך עם מפות לבנות, כלי כסף יפהפיים וכיסאות לאורחים. תוכלו גם לבקר במטבח המלכותי, הממוקם במרתף הארמון. המטבח שימש להכנת ארוחות למשפחת המלוכה ולאורחיה והוא כולל אוסף גדול של סירים ומחבתות נחושת, תנורים, כיריים וכלי בישול אחרים שיחזירו אתכם לימים בהם המטבח פעל בעבר (שימו לב: הביקור במטבח המלכותי כרוך בתשלום נוסף). אל תחמיצו גם סיבוב בגני סבטיני (Jardines de Sabatini), גנים בסגנון קלאסי שנבנו בשנות ה-30 של המאה ה-20 וממוקמים מול החזית הצפונית של הארמון. הגנים, שבנייתם החלה במהלך הרפובליקה השנייה, השולמו לאחר מלחמת האזרחים. לגנים עיצוב גיאומטרי ייחודי, ובשעת בין ערביים נחשפת תצפית נהדרת על השקיעה. הגנים מנוקדים בבריכות, מזרקות, עצים ופסלים (שמו לב: בשל עבודות תחזוקה שוטפות, הגנים נסגרים לציבור מעת לעת). תוכלו גם לצאת לטיול בפארק קאמפו דל מורו (Campo del Moro) הנפלא, שנוצר על ידי פיליפ השני ומשתרע על יותר מ-20 דונם בין נהר המנסנרס (Manzanares) והארמון המלכותי. כדאי לדעת: טקס חגיגי של המשמר המלכותי מתקיים כל יום רביעי הראשון בחודש (מלבד בחודשים ינואר, אוגוסט וספטמבר), בשעה 12:00. הטקס, שנמשך כ-50 דקות, מתקיים בפלאזה דה לה ארמריה (Plaza de la Armería), כיכר השריון, בחזית הדרומית של הארמון, ומסתיים בקונצרט של יחידת המוזיקה בפוארטה דל פרינסיפה (Puerta del Príncipe), שער הנסיך. בפוארטה דל פרינסיפה מתקיים גם טקס חילופי משמר צנוע יותר מדי רביעי ושבת, בין השעות 11:00 עד 14:00. הכניסה אינה כרוכה בתשלום ומומלץ להגיע מוקדם כדי לתפוס מקום טוב.

מוזיאון הפראדו (Museo del Prado), המוזיאון הגדול ביותר במדריד ואחד המוזיאונים הנחשבים בעולם, ממוקם בקצה המזרחי של מה שמכונה "משולש הזהב של האמנות", הכולל גם את מוזיאון תיסן בורנמיסה (Thyssen Bornemisza) ומוזיאון ריינה סופיה (Reina Sofía). המוזיאון מתמחה באמנות אירופאית מהמאה ה-12 ועד המאה ה-19, והאוסף העצום שלו, שנוצר מהאוסף המלכותי של ספרד, כולל למעלה מ-5,000 איורים, כ-1,000 מטבעות ומדליות, כ-700 פסלים וכ-8,000 ציורים. המוזיאון מציג תערוכות מתחלפות לצד כמה אוספים קבועים, ביניהם ציורים ספרדיים עד 1800, ציורים איטלקיים וצרפתיים, ציורים פלמים ופסלים. הבניין בו שוכן המוזיאון תוכנן על ידי האדריכל הנודע חואן דה וילנואבה (Juan de Villanueva) בשנת 1785. המבנה נבנה בהוראת המלך קרלוס השלישי במחשבה כי ישמש מרכז להיסטוריה של הטבע. בסופו של דבר נכדו של המלך, פרדיננד השביעי, הפך את המוזיאון למוזיאון אומנות. המוזיאון נפתח לראשונה לקהל בנובמבר 1819, כאשר הקטלוג הראשון של המוזיאון כלל 311 ציורים בלבד. המוזיאון החל לגדול באופן משמעותי במאה ה-16, בתקופת קרל החמישי, והמשיך לשגשג הלאה. כמה מיצירות המופת הגדולות של המוזיאון הגיעו אליו בתקופה זו, בהם "גן התענוגות הארציים" (De tuin der lusten) של הצייר ההולנדי בוש (Bosch), "אציל שידו מונחת על החזה" (El caballero de la mano en el pecho) של אל גרקו (El Greco), "מות הבתולה" (Morte della Vergine) של אנדראה מנטניה (Andrea Mantegna), "המשפחה הקדושה עם כבש" (Sacra Famiglia con l'agnello) של רפאל (Raffaello Sanzio), ועוד רבים וטובים. היצירה המפורסמת ביותר במוזיאון היא הציור "לַאס מֶנִינַאס", "עלמות החצר" (Las Meninas) של הצייר הספרדי בן המאה ה-17 דייגו ולסקז (Velázquez). ולסקז תרם רבות מהעבודות שלו למוזיאון; כמחווה, הפסל שלו הוא אחד המוצגים שמסמלים את הכניסה למוזיאון. המוזיאון מכיל את גם האוסף הגדול והחשוב בעולם של ציורי גויה (Goya) ואוסף נהדר של רובנס (Rubens), טיציאן (Tiziano) ואמנים ספרדים וזרים אחרים. כיוון והמוזיאון קיים כבר יותר ממאה שנה וגדל משמעותית עם השנים, עם הזמן נוספו לו מבנים נוספים, כשהאגף החדש ביותר עוצב על ידי האדריכל הספרדי הנודע רפאל מוניאו (Rafael Moneo) והושלם בשנת 2007. מפאת גודלו של האוסף, מוצגים בו בכל זמן נתון רק חלק מהפריטים. לכן שווה להציץ באתר המוזיאון ולהתעדכן כדי לדעת מה מחכה לכם. כדאי לדעת: באתר הרשמי של המוזיאון תוכלו למצוא מסלולים מומלצים בחלוקה למשך הזמן בו תרצו לשהות במוזיאון, שעה, שעתיים או שלוש שעות.

פלאסה מאיור, הכיכר המרכזית וההיסטורית של העיר, תוכננה על ידי המלך פיליפ השני ונבנתה בראשית המאה ה-17 על ידי יורשו, המלך פיליפ השלישי. הכיכר רחבת הידיים שהיתה מרכז הפעילות העירונית בימים עברו, היא כיום מקום שקט ומיוחד עם שפע בתי קפה ומסעדות - וגם שוק יום צבעוני. המסעדות ובתי הקפה שסביב הכיכר אמנם גובים מחירים מוגזמים, אבל הישיבה במרפסות שטופות השמש היא חוויה תיירותית נהדרת. מומלץ לבקר גם בחנויות המזכרות העתיקות, לצפות בנגני הרחוב ובאמנים המפעילים את קסמם ולספוג את האווירה הייחודית של הכיכר. הכיכר תוכננה על ידי האדריכל חואן גומז דה מורה ונפתחה רשמית בשנת 1630. היא ניצבת בחלק העתיק יותר של העיר ולכן ספוגה בהיסטוריה. הכיכר היא המקום המושלם להתחיל בו את הטיול שלכם במדריד ולטעום מהעבר העשיר של העיר. הפסל המרכזי בכיכר הוא פסל הברונזה של פיליפ השלישי, שכמו מפקח על הכיכר מלמעלה. את הכיכר מקיפה שורה של בניינים בגובה שלוש קומות, עם מרפסות המשקיפות אל מרכזה. בקצה אחד של הכיכר ניצב המבנה קאסה דה לה פנדריה שתוכנן על ידי דייגו סילרו בסביבות 1590 (אם כי מהמבנה המקורי נותר רק המרתף וקומת הקרקע). מאז נבנה הוא שימש כמאפייה הראשית של העיר, האחראית על קביעת מחיר הלחם, וכן שימש כמקום משכנן של האקדמיה המלכותית לאמנויות יפות והאקדמיה להיסטוריה. כיום שוכן בבניין מרכז המידע לתיירים. אתר מונומנטלי נוסף יושב בצד השני של הכיכר - Casa de la Carnicería. שם נמצאת חנות מזכרות עתיקה, המוכרת מזכרות ייחודיות שנוצרו על ידי אמנים מקומיים. החזית מכוסה בציורי קיר שצוירו על ידי האמן קרלוס פרנקו, ובהם דמויות מיתולוגיות הקשורות להיסטוריה של מדריד. מספר שריפות שטפו את הכיכר לאורך ההיסטוריה שלה וגרמו לנזק עצום. ההרסנית ביניהן אירעה בשנת 1790, אז הכיכר כמעט נהרסה לחלוטין. היא נבנתה מחדש על ידי חואן דה וילנואבה, שעשה שינויים גדולים ויצר את הכיכר שאנו מכירים היום. כחלק מהשינויים שלו, הוא בנה תשע קשתות שסיפקו כניסה לרחבה. הקשת הידועה והמרשימה ביותר היא ארקו דה לוס קוצ'ילרוס. גדולתה של פלאסה מאיור הגיעה לשיאה במאה ה-19, עת נערכו בה כל האירועים החשובים בחיי העיר: חגיגות, הכתרות, טורנירים, מלחמות שוורים, טקסים דתיים, ולהבדיל - הוצאות להורג, שבמהלך האינקוויזיציה הספרדית היוו חלק מחיי ה"בידור" של העיר. גם בימינו נפתחות כאן החגיגות לכבוד הקדוש. בתאריך זה, במעמד ראש העיר, אמנים ואנשי מדריד מצטופפים וממלאים את הכיכר עד אפס מקום. הכיכר מארחת אירועים נוספים כמו מצעד התופים בחג הפסחא, קונצרטים וכן שוק חג המולד.

הרחוב המפורסם ביותר במדריד הוא רחוב גראן ויה, המחבר בין רחוב סלמנקה לארגואל. זהו רחוב עמוס ויוקרתי המאכלס מבחר חנויות, בתי מלון רבים ומפוארים וגם כמה אולמות קולנוע גדולים (שהופכים בהדרגה למרכזי קניות). אולם גולת הכותרת של הרחוב אינה חנויות היוקרה, אלא הארכיטקטורה המרשימה והבניינים יוצאי הדופן שמאכלסים אותו, ביניהם הבנק המרכזי, ארמון התקשורת ועוד. השרטוטים הראשונים של הרחוב מתוארכים לשנת 1862, כאשר שופץ חלק ממרכז העיר. עם זאת, הפרויקט הסופי לא הוצג עד 1899, והשדרה הושלמה רק ב-1929. זה היה אחד הפרויקטים המאתגרים ביותר בספרד, שכן היה צריך להרוס מאות בניינים ורחובות כדי להשלימו. תחילה נקרא הרחוב "שדרת רוסיה", שכן רוסיה תמכה ברפובליקת ספרד. במהלך תקופת שלטונו של הדיקטטור פרנקו, גראן ויה נקראה מחדש "שדרת חוסה אנטוניו", על שם מייסד המפלגה הפשיסטית. אז מה מחכה לכם בגראן ויה? קודם כל, מדובר על אחד מרחובות השופינג החשובים ביותר בספרד, בו תמצאו את סניף הפריימאק השני בגודלו בעולם! בשדרה הזו תמצאו את מרבית המותגים הספרדיים, מותגים בינלאומיים ואופנה עילית לצד אופנה עממית וזולה. אחרי שתפתחו רעב בעקבות השופינג הבלתי פוסק, תמצאו כמה מהמסעדות הטובות במדריד. בין אם מסעדות ספרדיות אותנטיות, מסעדות עם מטבחים מכל רחבי העולם או סניפים מוכרים של ג'אנק פוד אהוב, לא תישארו רעבים בגראן ויה. גראן ויה זכתה גם לכינוי הרחוב שאף פעם לא ישן, וחיי הלילה התוססים של מדריד מתרחשים בשדרה זו. לצד המסעדות, חנויות הבגדים והברים, גראן ויה מתהדרת גם בכינוי נוסף: ברודווי הספרדי. בשדרה יש שפע רב של תיאטראות ואולמות מופעים, וכל הזמן משהו קורה - בין אם מופעי תיאטרון, מחזות זמר, סטנד אפ, בלט ועוד. בשדרה נמצאים כמה מהמבנים המפורסמים במדינה, שמשקפים את הבנייה של המאה ה-20. תוכלו להתרשם כאן מהפגנות הכוח והעוצמה של מיטב אדריכלי ספרד של אותה תקופה. בניין המטרופוליס הוא מגולות הכותרת של גראן ויה. זהו בניין משרדים מפורסם שהפך לסמל השדרה, והוא בעל חזית מרשימה. בניין טלפוניקה הוא עוד בניין אייקוני של גראן ויה, שנוצר בהשראת אדריכלות אמריקאית ותוך מחשבה על גורדי השחקים של מנהטן. הרחוב כמובן פתוח 24/7, אך אם ברצונכם ליהנות ממרכזי הקניות ומהחנויות, כדאי לבדוק את שעות הפתיחה (לרוב החנויות נשארות פתוחות עד 21:00-22:00).