דף הבית יעדים מדרידמסלולים במדריד מארמון המלוכה עד כיכר השמש

מארמון המלוכה עד כיכר השמש

מדריד, ספרד
1

ארמון המלוכה (Palacio Real de Madrid)

אתרי חובה ⋅ אתרי דת והיסטוריה
ארמון המלוכה במדריד (Palacio Real de Madrid) הוא הארמון הגדול ביותר במערב אירופה ואחד הגדולים בעולם. בארמון למעלה מ-3,400 חדרים והביקור בו כולל הצצה לאולמות המלכים המהודרים, לאוסף יצירות האמנות, כלי הנגינה, כלי הנשק, הרהיטים ועוד. מול הארמון נמצאת פלאזה דה אוריינטה (Plaza de Oriente), כיכר רחבת ידיים ובה גנים מעוצבים המשקיפים אל ארמון המלוכה ואל בית האופרה (Teatro Real). היה זה מלך ספרד פליפה החמישי שהורה על בניית הארמון באתר בו שכנה בעבר מצודה מהמאה ה-16 שנהרסה בשריפה, ובנייתו נמשכה בין השנים 1738–1751. האדריכל ומעצב התפאורות האיטלקי פיליפו יוברה (Filippo Juvarra) פיקח על העבודה והגה פרויקט מפואר בהשראת התוכניות של ברניני (Bernini) עבור ארמון הלובר בפריז (שבסוף לא התקבלו). ג'ובאני בטיסטה סאקטי (Giovanni Battista Sacchetti), תלמידו של יוברה, נבחר להמשיך בעבודתו של המנטור שלו ועיצב את המבנה כך שיקיף חצר מרובעת גדולה. למרות שמשפחת המלוכה כבר לא מתגוררת בארמון, הוא ממשיך להיות מעונה הרשמי. הארמון היה ביתם של מלכי ספרד, מקרלוס השלישי ועד אלפונסו ה-13, וביקור בו ייקח אתכם למסע לאורך ההיסטוריה המפוארת של ספרד, כשהסגנון של הארמון עוצב לפי טעמם של המלכים שחיו בו. הארמון בולט בעושר האומנות שלו והוא כולל ציורי קיר של ג'ובאני בטיסטה טייפולו (Giovanni Battista Tiepolo), קוראדו ג'אקינטו (Corrado Giaquinto) ואנטון רפאל מנגס (Anton Raphael Mengs). רבים מהציורים שנתלו בזמנו בארמון מוצגים כיום במוזיאון הפראדו (Museo del Prado) ובגלריית האוספים המלכותיים (Galería de las Colecciones Reales), שנפתחה לציבור בשנת 2023. נקודות השיא של הסיור בארמון כוללות את חדר הכס (Salón del trono) המרהיב ביופיו; הנשקייה המלכותית (Real Armería), המציגה אוסף יוצא דופן של כלי נשק ושריון שלבשו מלכי ספרד ובני משפחת המלוכה אחרים מאז המאה ה-13; אולם העמודים (Salón de Columnas), שאירח נשפי ריקודים מרהיבים וכיום עדיין נערכים בו טקסים רשמיים; גרם המדרגות המרכזי (Escalera principal) המפריד בין אזורי המלך והמלכה; אולם גספאריני (Salón de Gasparini) הקסום, שכל פרט בו עוצב ע"י מטיאס גספריני (Matías Gasparin), המעצב האיטלקי של המלך קרלוס השלישי, מהרהיטים, רצפות השיש המעוטרות, הבדים על הקירות ועד ריפוד הכורסאות; וחדר אוכל החגיגי (Comedor de gala), בו בני המלוכה ערכו ארוחות ערב גדולות ובמרכזו שולחן ארוך עם מפות לבנות, כלי כסף יפהפיים וכיסאות לאורחים. תוכלו גם לבקר במטבח המלכותי, הממוקם במרתף הארמון. המטבח שימש להכנת ארוחות למשפחת המלוכה ולאורחיה והוא כולל אוסף גדול של סירים ומחבתות נחושת, תנורים, כיריים וכלי בישול אחרים שיחזירו אתכם לימים בהם המטבח פעל בעבר (שימו לב: הביקור במטבח המלכותי כרוך בתשלום נוסף). אל תחמיצו גם סיבוב בגני סבטיני (Jardines de Sabatini), גנים בסגנון קלאסי שנבנו בשנות ה-30 של המאה ה-20 וממוקמים מול החזית הצפונית של הארמון. הגנים, שבנייתם החלה במהלך הרפובליקה השנייה, השולמו לאחר מלחמת האזרחים. לגנים עיצוב גיאומטרי ייחודי, ובשעת בין ערביים נחשפת תצפית נהדרת על השקיעה. הגנים מנוקדים בבריכות, מזרקות, עצים ופסלים (שמו לב: בשל עבודות תחזוקה שוטפות, הגנים נסגרים לציבור מעת לעת). תוכלו גם לצאת לטיול בפארק קאמפו דל מורו (Campo del Moro) הנפלא, שנוצר על ידי פיליפ השני ומשתרע על יותר מ-20 דונם בין נהר המנסנרס (Manzanares) והארמון המלכותי. כדאי לדעת: טקס חגיגי של המשמר המלכותי מתקיים כל יום רביעי הראשון בחודש (מלבד בחודשים ינואר, אוגוסט וספטמבר), בשעה 12:00. הטקס, שנמשך כ-50 דקות, מתקיים בפלאזה דה לה ארמריה (Plaza de la Armería), כיכר השריון, בחזית הדרומית של הארמון, ומסתיים בקונצרט של יחידת המוזיקה בפוארטה דל פרינסיפה (Puerta del Príncipe), שער הנסיך. בפוארטה דל פרינסיפה מתקיים גם טקס חילופי משמר צנוע יותר מדי רביעי ושבת, בין השעות 11:00 עד 14:00. הכניסה אינה כרוכה בתשלום ומומלץ להגיע מוקדם כדי לתפוס מקום טוב.
ארמון המלוכה (Palacio Real de Madrid)
2

קתדרלת לה אלמודנה (La Almudena)

אתרי דת והיסטוריה
כבר בשנת 1518 רצה המלך קרלוס ה-1 להקים קתדרלה במקום, אך עקב סיכסוכים פוליטיים רק ב-1880 התקבלה תוכנית לבניית קתדרלה בסגנון הניאו- גותי. הבנייה התארכה ואף הופסקה במהלך מלחמת האזרחים, והושלמה רק בשנת 1993, אז נחנכה על ידי האפיפיור. הקתדרלה משלבת שני סגנונות: הסגנון הגותי שהיה דומיננטי בתחילת הבנייה והסגנון הניאו קלאסי המאפיין רק את החלק החיצוני של הקתדרלה כדי שתתאים לחזיתו של השכן הגדול, ארמון המלוכה. במאי 2004 נערכה בקתדרלה חתונתו של פליפה נסיך אסטוריאס, יורש העצר הספרדי. הביקור בקתדרלה ללא עלות, אך מתבקשת תרומה של 1 אירו למימון תחזוקת המבנה.
קתדרלת לה אלמודנה (La Almudena)
3

גני קאמפו דל מורו (Campo del Moro)

פארקים
הגנים המרהיבים, הממוקמים בצידו המערבי של ארמון המלוכה, היו סגורים לציבור ושימשו את בית המלוכה בלבד עד לנפילת המונרכיה בשנת 1931. הגנים נסגרו שוב בתקופתו של פרנקו, ורק באמצע שנות ה-80 נפתחו שוב לקהל הרחב. הפארק שייך למערכת גנים הסמוכים לארמון המלכותי, כמו פארק אתונה הצמוד לו, שבעברו שימש אזור צייד לבני המלוכה ובשנת 1971 נפתח לרווחת הציבור. מהשער של הגנים, מקור שמם במאה ה-11 עת חנה בהם הצבא המוסלמי (המורי) במטרה לתקוף את המבצר הישן של העיר, נשקף מראה נהדר של הארמון שבראש הגבעה ושל הגנים המטופחים והירוקים.
גני קאמפו דל מורו (Campo del Moro)
4

בניין העירייה (Casa de la Villa)

אחר
כבר במאה ה-14 נהגו להתאסף במקום הזה פרנסי העיר ללבן את בעיותיה, בכנסיה שכבר לא קיימת. כאשר מדריד הפכה לבירה היה צורך במבנה שיתאים לצורכי העירייה וגם יפאר את מעמד העיר. האדריכל גומז דה מורה (Gomez de la Mora) הופקד על המלאכה. בשנת 1787 הוסיף לו האדריכל Juan de Villanueva את המרפסת מעל Calle Mayor, בה ישבו המלכים וצפו בתהלוכות דתיות. בבמקור, מקביל לתיפקודו כבניין העירייה, שימש הבניין גם כבית סוהר ומשום כך יש לו שתי כניסות נפרדות עבור השימושים השונים. בתחילת המאה הנוכחית התגלה הבניין כבלתי מספיק להכיל את הפעילות הענפה שהצריכה העיר הגדולה, ולכן קנתה העיריה את בית סיסנרו (סCasa de Cisneros) הסמוך. מבנה נאה זה נבנה במחצית המאה ה-17 בסגנון הפלאטרסקו (Plateresco), מעין אינטרפרטציה ספרדית לסגנון הרנסנס האיטלקי.
בניין העירייה (Casa de la Villa)
5

שוק סן מיגל

שווקים
שוק מקורה פופולרי, שעמד כבר על סף קריסה ואז שופץ נפתח מחדש וכיום הוא מהווה פנינה קולינארית-תרבותית טרנדית. יש כאן עשרות דוכנים המציעים מגוון לא מבוטל של מאכלים משובחים ומוצרים נלווים: ירקות ופירות טריים, בשרים טריים ומעושנים, דגים טריים ומיובשים, פירות ים, מאפים, עוגות נפלאות, מבחר עצום של גבינות, אוכל מוכן ויינות וגם כלי אוכל וספרי בישול. קסמו של המקום הוא בכך שהוא שומר על אותנטיות אך האווירה בו מודרנית והניקיון והסדר מרשימים. אל תוותרו על ביקור כאן, שכן האווירה והאוכלוסייה משקפים נאמנה את התרבות הספרדית העכשווית.
שוק סן מיגל
6

כיכר פלאסה מאיור (Plaza Mayor)

אתרי חובה ⋅ אתרי דת והיסטוריה
פלאסה מאיור, הכיכר המרכזית וההיסטורית של העיר, תוכננה על ידי המלך פיליפ השני ונבנתה בראשית המאה ה-17 על ידי יורשו, המלך פיליפ השלישי. הכיכר רחבת הידיים שהיתה מרכז הפעילות העירונית בימים עברו, היא כיום מקום שקט ומיוחד עם שפע בתי קפה ומסעדות - וגם שוק יום צבעוני. המסעדות ובתי הקפה שסביב הכיכר אמנם גובים מחירים מוגזמים, אבל הישיבה במרפסות שטופות השמש היא חוויה תיירותית נהדרת. מומלץ לבקר גם בחנויות המזכרות העתיקות, לצפות בנגני הרחוב ובאמנים המפעילים את קסמם ולספוג את האווירה הייחודית של הכיכר. הכיכר תוכננה על ידי האדריכל חואן גומז דה מורה ונפתחה רשמית בשנת 1630. היא ניצבת בחלק העתיק יותר של העיר ולכן ספוגה בהיסטוריה. הכיכר היא המקום המושלם להתחיל בו את הטיול שלכם במדריד ולטעום מהעבר העשיר של העיר. הפסל המרכזי בכיכר הוא פסל הברונזה של פיליפ השלישי, שכמו מפקח על הכיכר מלמעלה. את הכיכר מקיפה שורה של בניינים בגובה שלוש קומות, עם מרפסות המשקיפות אל מרכזה. בקצה אחד של הכיכר ניצב המבנה קאסה דה לה פנדריה שתוכנן על ידי דייגו סילרו בסביבות 1590 (אם כי מהמבנה המקורי נותר רק המרתף וקומת הקרקע). מאז נבנה הוא שימש כמאפייה הראשית של העיר, האחראית על קביעת מחיר הלחם, וכן שימש כמקום משכנן של האקדמיה המלכותית לאמנויות יפות והאקדמיה להיסטוריה. כיום שוכן בבניין מרכז המידע לתיירים. אתר מונומנטלי נוסף יושב בצד השני של הכיכר - Casa de la Carnicería. שם נמצאת חנות מזכרות עתיקה, המוכרת מזכרות ייחודיות שנוצרו על ידי אמנים מקומיים. החזית מכוסה בציורי קיר שצוירו על ידי האמן קרלוס פרנקו, ובהם דמויות מיתולוגיות הקשורות להיסטוריה של מדריד. מספר שריפות שטפו את הכיכר לאורך ההיסטוריה שלה וגרמו לנזק עצום. ההרסנית ביניהן אירעה בשנת 1790, אז הכיכר כמעט נהרסה לחלוטין. היא נבנתה מחדש על ידי חואן דה וילנואבה, שעשה שינויים גדולים ויצר את הכיכר שאנו מכירים היום. כחלק מהשינויים שלו, הוא בנה תשע קשתות שסיפקו כניסה לרחבה. הקשת הידועה והמרשימה ביותר היא ארקו דה לוס קוצ'ילרוס. גדולתה של פלאסה מאיור הגיעה לשיאה במאה ה-19, עת נערכו בה כל האירועים החשובים בחיי העיר: חגיגות, הכתרות, טורנירים, מלחמות שוורים, טקסים דתיים, ולהבדיל - הוצאות להורג, שבמהלך האינקוויזיציה הספרדית היוו חלק מחיי ה"בידור" של העיר. גם בימינו נפתחות כאן החגיגות לכבוד הקדוש. בתאריך זה, במעמד ראש העיר, אמנים ואנשי מדריד מצטופפים וממלאים את הכיכר עד אפס מקום. הכיכר מארחת אירועים נוספים כמו מצעד התופים בחג הפסחא, קונצרטים וכן שוק חג המולד.
כיכר פלאסה מאיור (Plaza Mayor)
7

כיכר פוארטה דל סול

אתרי דת והיסטוריה
כיכר "שער השמש", נחשבת לטבורה של העיר, נקודת המפגש של כמה מהרחובות הראשיים של מרכז העיר. אירועים היסטוריים רבים התרחשו כאן: מרד נגד כוחות נפוליון ב- 1808,קבלת הפנים הסוערת והנלהבת לצבא הספרדי-אנגלי-פורטוגלי שניצח את כוחותיו של נפוליון בקרב ב- 1812 ועוד. אולם לא רק התותחים רעמו בכיכר; בו-זמנית הילכו בה המוזות. בבתי הקפה היתה הפוליטיקה מעורבת בספרות, ואנשים התווכחו לא רק על השלטון, אלא גם על משקלה של סונטה. כאן החלה הקידמה במדריד. ב-1830 נחנכה במקום תאורת הגז, ב-1897 החשמלית הראשונה וב-1919 יצא ממעמקי הכיכר קו המטרו הראשון. כאן תחילת כל הדרכים, ואין זו מטאפורה - פוארטה דל סול היא הקילומטר ה-0, הווה אומר - כל מרחק נמדד החל מכאן, וכל רחוב מתחיל בקצה הקרוב ביותר לכיכר. ואם ספרד היא מרכז העולם כפי שטוענים הספרדים ומדריד מרכזה הגיאוגרפי והפוליטי הרי שפוארטה דל סול הוא המרכז הבלתי מעורער של היקום. והדבר אכן רשום על לוט, על המדרכה ליד הבניין המעניין והחשוב ביותר בכיכר: בית הדואר.
כיכר פוארטה דל סול

אודות

המסלול יתחיל בביקור בארמון המלוכה המרשים Palacio Real De Madrid. כאן, על גבעה זו, בחר האמיר מוחמד ה-1 לבנות מבצר (אלקאסר (Alcazar) בערבית) מוקף חומה.

 

כאשר עברה מדריד לידיים נוצריות נערכו באלקאסר שיפוצים ושינויים לרוב, אך עדיין נשמר התכנון היסודי, עד שבשנת 1738 פרצה שריפה גדולה והאלקאסר ואוצרות האמנות הרבים שהכיל נשרפו כליל. לאחר השריפה הוחלט להקים ארמון חדש שיתאים יותר לטעם התקופה ולצורכי הממלכה. את העבודה ביצע האדריכל סצ’טי והמשיכו האדריכלים ונטורה רודריגז, הנחשב לגדול אדריכלי מדריד, וסאבאטיני האיטלקי.

 

נצא מהארמון אל Plaza de Armas רחבת הידיים. מימיננו הכניסה לבית המרקחת המלכותי (Real Farmacia): כאן מוצגים כלי רוקחות עתיקים ותרופות מימים עברו, בעלות צורות ושמות משונים. לאחר ביקור קצר נפנה ימינה אל מרפסת שממנה ניתן להשקיף על הגנים הנאים של הארמון (אליהם נגיע בהמשך) "קאמפו דל מורו" ולהבין את חשיבותו האסטרטגית של מיקום הארמון בנקודה זו. בקצה הימני של הרחבה נמצאת הכניסה למוזיאון הנשקיה המלכותי (Real Armeria), בין היתר מוצגים כאן בגדי שריון שהיו שייכים למלכי ספרד ופריטים אחרים של נשק עתיק.

 

נצא כעת ממתחם ארמון המלוכה אל היעד הבא בסיורנו - קתדרלת לה אלמודנה (Catedral la Almudena). קתדרלה ענקית שנפתחה לציבור בשנת 1993 אחרי 110 שנות בנייה. עיצוב פנים הקתדרלה נחשב לחדשני ומודרני, עם חדרי תפילה ופסלים של אמנים בני זמננו המעוצבים בסגנונות שונים. מי שזקוק למנוחה לאחר הסיור המקיף בארמון ובקתדרלה יוכל להתרענן ולפוש בקפה-בר ותיק, ממש מול האלמודנה: El Anciano Ray de los Vinos ‏, טברנה שפועלת מאז 1909.

 

לחילופין, פנו ימינה בצאתכם מהאלמודנה ורדו בשביל הפונה ימינה בין הדשאים. השביל יביא אתכם עד מהרה אל החומות הקדומות של העיר, Muralla Arabe (”החומה המורית”), שנחשפו ונחפרו במאה העשרים. הלאה במורד הגבעה לכיוון הנחל נחלוף בגן נוסף, Parque de Atenas (פארק אתונה), עד שנגיע לגשר סגוביה (Puente de Segovia) . הגשר המונומנטלי נבנה במאה ה-16 על ידי המלך פליפה ה-2, כחלק מתוכניתו להעביר את חצרו למדריד ועל מנת להעניק למדריד כניסה מכובדת, כיאות לבירת ספרד.

 

לפני הגשר נפנה ימינה אל Paseo de la Virgen del Puerto ולאחר הליכה נגיע אל Ermita de la Virgen del Puerto, מקדש שבנה בשנת 1718 האדריכל פדרו דה ריברה. Ermita פירושו בספרדית מקדש מבודד, ואכן בזמן בנייתו היה אזור זה מחוץ לעיר, ובימי החג נהגו תושבי מדריד לרדת לכאן, אל גדות המנסאנארס, לערוך פיקניקים.

 

נחצה את השדרה הסואנת Paseo de la Virgen del Puerto ונכנס ל- Campo del Moro קאמפו דל מורו ”(גני המורי”), פינת חמד יפהפיה שופעת צמחיה. מהשער של הגנים נשקף מראה נהדר של הארמון שבראש הגבעה ושל הגנים המטופחים והירוקים - המראה היפה ביותר של ארמון המלוכה. אם תרצו לקצר את המסלול (שאורכו כקילומטר וחצי), תוכלו לצאת לפנות צפונה ביציאה מהארמון וללכת מערבה, על השדרה הרחבה שחוצה את הפארק.

 

משם המשיכו לטייל דרך רחוב Calle Mayor עד שתגיעו לבניין העירייה ("Casa de la villa"). כבר במאה ה-14 נהגו להתאסף במקום הזה פרנסי העיר ללבן את בעיותיה, בכנסיה שכבר לא קיימת. כאשר מדריד הפכה לבירה היה צורך במבנה שיתאים לצורכי העירייה וגם יפאר את מעמד העיר. על המלאכה הופקד האדריכל גומז דה מורה (Gomez de la Mora) שתכנן בניין זה במאה ה-17. ניתן לבקר בבניין רק בימי שני במסגרת סיור חינם היוצא בשעה 17:00. יש להירשם לסיור בדלפק התיירות שנמצא בכיכר.

 

נמשיך ללכת ב- Calle Mayor עד שנגיע ל Plaza San Miguel שם מסתתר שוק סן מיגל, אחד השווקים המקסימים במדריד. מדובר בשוק אוכל מקורה ששופץ לאחרונה ומציג את מיטב התוצרת החקלאית לצד בתי קפה, מסעדות וברים קטנים. משוק סן מיגל אפשר להמשיך ברחוב Cuchilleros- רחוב ססגוני, רצוף בתי אוכל ובתי מלאכה לסרוגין.

 

בקצה הרחוב נראה ציורי קיר מודרניים שבהחלט מוסיפים צבע, אם לא הידור, ל- Plaza de la Puerta Cerrada (”כיכר הדלת הנעולה”). שמה של הכיכר דבק בה לפי שכאן עברה חומת העיר ובמקום הזה היה קבוע שערה, שננעל בלילות מאימת השודדים וחיות הטרף. על אחד מציורי הקיר ישנה כתובת: “נבניתי על מים, וחומותיי אש”. מנקודה זו והלאה משתרע רובע לה לטינה (La Latina), בו אינספור טברנות, מסעדות, ככרות יפות וסמטאות.

 

ניתן להמשיך ימינה דרך רחוב San justo לכנסיית סאן מיגל (Basilica de San Miguel). כנסיה יפה זו היא מן המאה ה-18 וסגנונה בארוקי עם השפעות איטלקיות. ארבעה פסלים של דמויות אלגוריות מעטרים את חזית הבניין: למטה - “חסד” ו”עוז”, ולמעלה - “אמונה” ו”תקווה”. פניה שמאלה תיקח אתכם אל המורד התלול של Calle de los Consejos, ההופך ל-Calle de la Villa, עד שתגיעו ל- Plaza de la cruz verde (”כיכר הצלב הירוק”). בכיכר קטנה זו עומדת מזרקה, שנבנתה בשנת 1850. המזרקה הוקדשה לדיאנה, אלת הציידים.

 

אווירתה הרומנטית של הכיכר משכיחה מאיתנו את העובדה שכאן היו נערכים טקסיה האפלים של האינקוויזיציה,Autos da fe . בטקסים אלה נכפה על אזרחים להביע חרטה על מעשיהם, הוצגו מחזות דתיים ונערכו הטפות פומביות. אפשר לעלות במדרגות המובילות לכיכר זעירה – Plaza de San Javier - לחצות את רחוב Calle de Segovia ולעלות לכיכר פלאסה דה לה פאחה (Plaza de la Paja ). משמאלו נמצא גן קטן וסגור של ארמון שהיה שייך לנסיך Principe Anglona. זהו גן קטן וטיפוסי לארמונות של התקופה.

 

ממול, בקצה הרחוב הקצר Calle Principe Anglona, מתנשאת הכנסייה הבולטת בקוויה הפשוטים - כנסיית סאן פדרו (Iglesia de San Pedro) סיפורים רבים נרקמו סביב הפעמונים התלויים בראש המגדל, שנבנה בסגנון המודחר. מספרים, כי כאשר הובאו הפעמונים למרגלות המגדל התברר שאי אפשר להכניסם אל חדר המדרגות. כמה פעמים ניסו להעלותם, אך ללא הצלחה. הפועלים המובסים חזרו בלילה לבתיהם, וכששבו בבוקר בלב כבד ומלא דאגה למלאכתם - גילו להפתעתם שהפעמונים נמצאים במקומם המיועד.

 

לחילופין כדאי להמשיך לפלאסה מאיור (Plaza Mayor) הכיכר הראשית של מדריד הישנה. בראשית דרכה התנהל ברחבה זו שוק שבו מכרו דגים, בשר, לחם ומים, והיא היתה מוקפת בתים צנועים וחנויות. בסוף המאה ה-16 נהרסו הבתים והחנויות ובמקומם נבנו שני הבניינים העיקריים בכיכר: Casa de la Panaderia (בית המאפיה) ו-Casa de la Carniceria (בית האטליז) גדולתה של פלאסה מאיור הגיעה לשיאה במאה ה-19, עת נערכו בה כל האירועים החשובים בחיי העיר: חגיגות, הכתרות, טורנירים, מלחמות שוורים, טקסים דתיים, ולהבדיל - הוצאות להורג, שהיוו אז חלק מחיי ה”בידור” של העיר.

 

נצא דרך שער Gerona הישר אל Plaza de la provincia (”כיכר המחוז”), כיכר קטנה ורועשת. מולנו נראה מבנה מרשים - ארמון סנטה קרוז (Palacio de santa cruz), היום משכנו של משרד החוץ. בניין נאה זה נבנה תחת שלטונו של פליפה ה-4 כבית כלא, וכיוון שבזמנו עיטר מלאך את חזיתו, נשתרש בשפת העם הביטוי “לישון תחת כנפי המלאך”, שפירושו היה “להתארח” במוסד זה. ואכן, מתחת לכנפו של המלאך ישנו רבים וחשובים, כגון לופה דה וגה, המחזאי הגדול, שהסתבך כדרכו בענייני נשים, ולואיס קנדלאס, מעין רובין הוד מדרידאי, שהיה שודד עשירים בככרות העיר והפך לאגדה בפולקלור של מדריד. נעזוב את פלאסה מיור לטובת כיכר פוארטה דל סול - "שער השמש", הנקודה האחרונה במסלולנו.

 

פוארטה דל סול נחשבת לטבורה של העיר מדריד והוא מקום מפגש של צירי תנועה חשובים ומרכזיים בה. אירועים היסטוריים רבים התרחשו בה. הספרדים רואים בפוארטה דל סול את המרכז הבלתי מעורער של היקום והדבר אכן רשום על לוט, על המדרכה ליד הבניין המעניין והחשוב ביותר כאן: בית הדואר (Casa de Correos). שמו של הבניין מרמז על ייעודו המקורי שהוסב בהמשך לייעודו האפל ביותר - המשרד לביטחון אזרחי, שבזמנו של פרנקו הטיל אימה על תושבי העיר. כאן נחקרו ועונו רבים וטובים. היום חזר הבניין לייעודו כבית הממשל המקומי.

 

על הבניין מגדל תמיר, ובו שעון וכדור, שיורד כאשר השעון מצלצל 12 פעמים. עם סיום הסיור אפשר לעצור ב-La Mallorquina אחד מערב רב של בתי קפה הממלאים את הכיכר וליהנות מקפה מקומי וממאפים שישאירו אתכם עם טעם של עוד.