כיכר מריאנפלאץ (Marienplatz)

המוזיאון הגרמני לטכנולוגיה ומדע (Deutsches Museum) הוא מהמוזיאונים האלו שדורשים הרבה יותר מביקור אחד. זהו אחד ממוזיאוני המדע והטכנולוגיה הגדולים בעולם, וניתן לבלות כאן סוף שבוע שלם מבלי לכסות את כולו. המוזיאון, שנפתח בשנת 1925, שוכן על אי שנבנה במיוחד עבורו, אליו מגיעים באמצעות גשר מהיבשת. מגדל המוזיאון, הנראה בבירור מרחוק, כולל תחנת מזג אוויר מודרנית וגם את המדחום הגדול ביותר בגרמניה. המוזיאון מציג את העבר, ההווה והעתיד של הטכנולוגיה ומדעי הטבע והוא מרתק מבוגרים וילדים במשך שעות רבות. הוא כולל 19 תערוכות קבועות, ותחת קורת גג אחת תמצאו מקבץ תערוכות ואוספים בנושאים מגוונים כמו כימיה, פיזיקה אטומית, רובוטיקה, אנרגיה, אסטרונאוטיקה, תעופה, בריאות, חקלאות ומזון, אלקטרוניקה, צילום וקולנוע, מוזיקה ועוד. המוזיאון נודע בעיקר בזכות התערוכות האינטראקטיביות שלו, המיצגים המתקדמים והאוסף המרשים של החפצים ברשותו, והוא מצליח להפוך את המדע למהנה ונגיש לכל הגילאים ולכל תחומי העניין. האלמנטים האינטראקטיביים כוללים סדרה של כלי נגינה ענקיים לנגינה, דגמי פחם ומכרות מלח, הדגמות של ניפוח זכוכית וייצור נייר ומעבדת חלל אותנטית. אם אתם מגיעים עם ילדים בגילאי 3-8, אל תחמיצו את ממלכת הילדים המופלאה (בקומה מינוס 1) הכוללת מגוון תחנות אינטראקטיביות. הילדים יוכלו ליהנות מטיפוס על כבאית אמיתית, לנסות להטיס את ה"הליקופטר" באמצעות הידיים, לחקור ולהתנסות בכוחות המים (מומלץ לדאוג לבגדים להחלפה), לזחול לתוך גיטרה ענקית ולהרגיש את תנודת הצליל, להתפעל מתצוגה של שמי הלילה ועוד. שימו לב: בראש המדרגות לקומה תמצאו רמזור מיוחד שיסמן לכם אם ניתן לבקר בממלכה או האם התפוסה מלאה. בחצר המוזיאון ישנו בית קפה מקסים, ובמרפסת הגג ישנה מסעדה טרדנית בשם פראו אים מונד (Frau im Mond) שמלבד אוכל משובח מציעה גם נוף נהדר של נהר איזר. המסעדה נגישה גם בשעות הערב, מחוץ לשעות הפעילות של המוזיאון. ההיצע במוזיאון עשיר במיוחד ומומלץ להוריד לנייד שלכם את האפליקציה של המוזיאון (Deutsches Museum) כדי לתכנן את המסלול שלכם מראש. כדאי לדעת: למוזיאון 4 שלוחות: מוזיאון התחבורה (Verkehrszentrum), מוזיאון התעופה (Flugwerft Schleissheim) הממוקם בשדה התעופה בעיירה הסמוכה אוברשלייסהיים, מוזיאון הטכנולוגיה (Deutsches Museum) בעיר בון ומוזיאון העתיד (Das Zukunftsmuseum) בעיר נירנברג.

מוזיאון פינקוטק הישן (Alte Pinakothek), השוכן ברובע המוזיאונים, הקונסטאריאל (Kunstareal), הוא אחד המוזיאונים העתיקים ביותר בעולם ואחד ממוזיאוני האמנות המשמעותיים ביותר באירופה. המוזיאון כולל את אחד האוספים הגדולים בעולם של ציורים אירופאים מהמאה ה-14 עד המאה ה-18. בין למעלה מ-700 הציורים המוצגים, המייצגים נקודות שיא בתולדות האמנות, ניתן למצוא יצירות מופת של דירר (Dürer) ורובנס (Rubens), וכן יצירות מפתח בולטות של רוחיר ואן דר ויידן (Rogier van der Weyden), אל גרקו (El Greco), הנס ממלינג (Hans Memling), רפאל (Raphael), טיציאן (Titian), אלברכט אלטדורפר (Albrecht Altdorfer), ליאונרדו דה וינצ'י (Leonardo da Vinci), לוקאס קראנאך האב (Lucas Cranach der Ältere), יאן ברויגל האב (Jan Brueghel the Elder), אנתוני ואן דייק (Anthony van Dyck), רמברנדט (Rembrandt), פרנס הלס (Frans Hals), ניקולא פוסן (Nicolas Poussin), טינטורטו (Tintoretto) וברטולומה אסטבן מוריו (Bartolomé Esteban Murillo). בין גולות הכותרת תוכלו למצוא את הדיוקנאות העצמיים של דירר ורמברנדט, את "קרב אלכסנדר באיסוס (Alexanderschlacht) של אלטדורפר, את הפרשנות ההומוריסטית של טינטורטו לניאוף ונוס, "ונוס, וולקן ומרס" (Amore Venere e Marte), את "המדונה ובנה עם פרח הציפורן" (Madonna del Garofano) של דה וינצ'י ואת יצירת המופת של רובנס, "הדין הגדול האחרון" (The Great Last Judgement). בנוסף, מאחר ומוזיאון פינקוטק החדש (Neue Pinakothek) סגור בשל שיפוצים עד שנת 2029, מבחר יצירות מופת של אמנות מהמאה ה-19 מהמוזיאון מוצגות כיום בקומת הקרקע של המוזיאון. וכאילו לא די באמנות המוצגת, בניין המוזיאון עצמו נחשב ליצירה פורצת דרך של אמנות אדריכלית. המלך לודוויג הראשון מבוואריה היה אספן אמנות נלהב. בסביבות 1820, הוא החליט להנגיש את אוצרותיו לציבור והזמין את אדריכל החצר שלו לאו פון קלנצה (Leo von Klenze) לתכנן גלריה. עבודות הבנייה החלו בשנת 1826, והמוזיאון עוצב כך שיהיה מפואר ופונקציונלי כאחד, בעל אולמות גדולים ומוארים. המוזיאון פתח את שעריו באופן רשמי בשנת 1836 ובעת השלמתו נחשב לבניין המוזיאונים הגדול בעולם, חלון ראווה למוזיאונים אחרים כמו ההרמיטאז' בסנט פטרסבורג. למוזיאון נגרם נזק כבד במהלך מלחמת העולם השנייה, ובמהלך השיפוצים האדריכל החדש הנס דלגאסט (Hans Döllgast) החליף את החזית החסרה בעבודות לבנים לא מעובדות, כך שגם היום תוכלו לראות את ה"פצעים" שנגרמו בעקבות המלחמה. כדאי לדעת: המוזיאון מציע מדריך כיס שיוכל ללוות אתכם לפני, במהלך ואחרי הביקור שלכם. מדריך הכיס מציע מספר סיורים מתוכננים, תוכלו לשמור יצירות שמעניינות אתכם וליצור מסלול משלכם ואפילו לקבל מידע על הציורים. את אפליקציית האינטרנט (Web app) תוכלו למצוא באתר הרשמי. שימו לב: מלבד האוסף הקבוע, המוזיאון מציג תערוכות מתחלפות ותערוכות מיוחדות (לעיתים בתשלום נפרד). המוזיאון סגור למבקרים בימי שני.

מוזיאון ב.מ.וו (BMW) הוא אתר עלייה לרגל עבור חובבי מכוניות מושבעים. המוזיאון נמצא במבנה ייחודי (עתידני כמו הרכבים עצמם) בפארק האולימפי של מינכן (Am Olympiapark), והוא אחד המוזיאונים הפופולריים ביותר בעיר. במוזיאון הייחודי תוכלו ללמוד בדרך חדשה ומרתקת על ההיסטוריה, על המוצרים ועל תהליכי הפיתוח והייצור של הרכב, שכבר מזמן הפך למותג וסמל סטטוס רב-משמעות. בין אם אתם חובבי רכבים או רק מחפשים להצטלם לצד מכונית ספורט יוקרתית, לא תוכלו שלא להתרשם מהתצוגה העצומה של הרכבים והאופנועים במוזיאון. המוזיאון מחולק לשניים: ב"עולם הב.מ.וו" (BMW Welt) תוכלו לראות כ-125 דגמים של מכוניות מרהיבות ואופנועים נוצצים, וכן חלקי חילוף ומנועים שנשמרו עוד מימיו הראשונים של המפעל. בין היתר תמצאו רכבי רולס רויס וינטג', מכוניות MINI קלאסיות ודגמים עדכניים כמו ב.מ.וו 850. התצוגה כוללת מכונית Dixie משנת 1928, BMW 328 שניצחה במירוץ Mille Magalia האיטלקי בשנת 1940 ו- BMW 3.0 CSL Batmobile נדירה משנת 1974. הכניסה ל"עולם הב.מ.וו" (BMW Welt) אינה כרוכה בתשלום. המוזיאון עצמו (BMW Museum) ממוקם ממש מעבר לכביש, כגשר הולכי רגל מחבר בין המבנים. במוזיאון תוכלו לעקוב אחר האבולוציה של החברה, עם סדרה של תערוכות אינטראקטיביות המפרטות את ההיסטוריה של המותג ומתעדות את עשרות שנות התכנון והייצור של הרכב. המוזיאון מתפרש על פני 5,000 מ"ר, כאשר התערוכה הקבועה לא מסודרת לפי סדר כרונולוגי אם כי לפי שבעה בתי תערוכה בנושאים שונים - עיצוב, חברה, אופנועים, טכנולוגיה, מכוניות ספורט, מותג וסדרה. המסלול במוזיאון הוא באורך של קילומטר והוא ייקח אתכם לכל אזורי התערוכה. בית העיצוב, למשל, עוסק בעיצוב הייחודי של ב.מ.וו, בהשראה מאחורי העיצוב ובמה שמייחד את ב.מ.וו לעומת רכבים אחרים. בית הסדרה מתאר את ההתפתחות של סדרות רכבים ועוקב אחר ההתפתחות של דגמי M. בית החברה מספק מידע מעמיק על היסטוריית החברה, החל מצעדיה הראשונים, דרך האופנוע הראשון שנוצר בשנת 1923 והרכב הראשון בשנת 1928. בית הטכנולוגיה עוקב אחר התפתחות טכנולוגיית המנועים, המבנה קל-המשקל של הרכב והיעילות של טכנולוגיית ב.מ.וו, ובית המותג שם את הדגש על ב.מ.וו כמותג ומציג את מערכת היחסים בין הצרכן לחברה וכן את אופי הפרסום של המותג. המוזיאון מתאים, כמובן, גם לילדים שיוכלו לבלות, בין השאר, בסדנאות יצירה לגילאי 7-18. ניתן להתעדכן בלוח הפעילויות באתר הרשמי. שימו לב: המוזיאון סגור למבקרים בימי שני.

ארמון רזידנץ הוא הארמון המלכותי לשעבר של מלך בוואריה ששימש את משפחת ויטלסבאך בין השנים 1918-1385. הארמון, שבעת הקמתו היה מבנה צנוע יחסית, הפך לאחר מאות שנים של בנייה למתחם רחב ידיים, המחבר כמה בניינים מתקופות שונות וחצרות פנימיות יפהפיות, והיום הוא הארמון הגדול ביותר בגרמניה. הארמון, שנפתח לציבור בשנת 1920, כולל מספר מוזיאונים שהביקור בהם מומלץ ולו רק בגלל הפאר המהפנט שניכר מכל עבר. לצד המוזיאונים תוכלו לשוטט בחצרות היפות. המוזיאון הגדול והחשוב ביותר מציג לראווה את האוצרות המדהימים של שושלת ויטלסבאך, המזכירים את אלו הנראים בארמון ורסאי. כשתשוטטו בין החדרים תקבלו תחושה של חיי הארמון ותוכלו לצפות באוספי הפורצלן, הכסף, הציורים והעתיקות. תפקידו של הארמון כמעונם ומושב השלטון העיקרי של השליטים עדיין משתקף באדריכלות ובריהוט של הארמון. בתקופת הרנסנס, מהמאה ה-16 ועד המאה ה-19, נוצרו חללי פנים גדולים בעלי איכות אמנותית בסגנונות בארוק, רוקוקו וניאו-קלאסיציסטיים. הקישוט המעודן של החדרים - רהיטים וציורים, שטיחי קיר, אוצרות ופריטי דת - עדיין נשמר ברובו, מה שהופך את הארמון לאחד ממוזיאוני הארמונות החשובים באירופה. חלק ניכר מבית המגורים נהרס במהלך מלחמת העולם השנייה, ומשנת 1945 הוא שוחזר בהדרגה. מוזיאון נוסף במקום הוא חדר האוצר (Schatzkammer der Residenz), המציג מגוון מרתק של תכשיטים מלכותיים וכן חפצי אמנות מטורקיה, מאיראן, ממקסיקו ומהודו. תצוגת התכשיטים, עבודות צורפות, אמייל, חפצי קריסטל ושנהבים באוצר של הארמון היא תוצאה של מאות שנים של איסוף נלהב של שליטי בוואריה. בצוואתו משנת 1565 קבע הדוכס אלברכט החמישי שהתכשיטים יאוחדו ולא ניתן יהיה למכור אותם. האוצר, שהוקם בדרך זו על ידי הפטרון והאספן הגדול הראשון לאמנות של משפחת ויטלסבאך, הורחב על ידי בנו, הדוכס וילהלם החמישי, ועל ידי נכדו, הנסיך מקסימיליאן הראשון. המיצג השלישי שכדאי להעיף בו מבט הוא התיאטרון הישן (Altes Residenztheater), שאת העיצוב הפנימי המדהים שלו, בסגנון רוקוקו ראוותני, תכנן האדריכל הבלגי פרנסואה קיבייה. הפקות אופרה מפוארות רבות הועלו כאן, כולל הביצועים הראשונים של האידומנאו של מוצרט, ב-1781. הבניין שבו שוכן התיאטרון נהרס ב-18 במרץ 1944, במהלך המלחמה. במזל, גילופי העץ הצבועים ואביזרים נוספים של התיאטרון הוסרו למקום מבטחים בשנת 1943 והם כל מה ששרד מהתיאטרון המקורי. דבר לא נותר מציור התקרה של יוהן בפטיסט צימרמן.