דף הבית יעדים מינכןמסלולים במינכן סיור בעיר העתיקה

סיור בעיר העתיקה

מינכן, גרמניה
1

כיכר מריאנפלאץ (Marienplatz)

אתרי חובה
כיכר מריאנפלאץ היא נקודת המוצא המושלמת לביקור בבירת בוואריה. זוהי הכיכר המרכזית של העיר העתיקה ומעמדה כמוקד ההיסטורי של העיר לא השתנה עם השנים. במרכז הכיכר נמצא Mariensaule, עמוד מריה, שהוקם בשנת 1638 לציון סיום מלחמת 30 השנים וסילוקם של הצבאות השוודים שכבשו את העיר. בראש העמוד ניצב פסלון מוזהב של מריה, אשר נוצק ב-1590. בסיס העמוד מוצגות ארבע המכות של אותה תקופה: כפירה (נחש), מלחמה (אריה), רעב (דרקון) ומגפה (בזיליסק). בימי הביניים הייתה מריאנפלאץ כיכר השוק המרכזית של מינכן. סוחרים הציעו שם את מרכולתם: ביצים, קמח, יין ודגים, וזו הסיבה שהמזרקה בפינה נקראת "מזרקת הדגים". בצד הצפוני של הכיכר תמצאו את בית העירייה החדש, המכוסה בפסלוני שדונים ודרקונים וחולש על הכיכר. בבניין תמצאו פלטפורמת תצפית, אבל גולת הכותרת של הבניין היא ללא ספק השעון הענק. מאז 1908, מגדל הפעמונים עם 16 דמויות ו-43 פעמונים משחזר את נישואי הדוכס וילהלם החמישי לרנטה מלוריין ב-1568, כאשר האביר הבווארי הביס את יריבו לוריין בטורניר. ארבע פעמים ביום הדמויות שבו מתעוררות לחיים ויוצאות לריקוד, קרב אבירים או הצגה לילדי העיר מינכן. שווה לחכות ולצפות באחד המופעים, בייחוד אם אתם מטיילים עם ילדים. המופעים נערכים מדי יום בשעה 11:00, 12:00 ו-17:00. את התצוגה הטובה ביותר של המופע ניתן למצוא בקומה העליונה של חנות הספרים Hugendubel ובבית הקפה Glockenspeil. בכיכר יש עוד כמה מונומנטים: בית העירייה הישן סוגר את מריאנפלאץ ממזרח וניזוק אנושות מההפצצות האוויריות במלחמת העולם השנייה, מזרקת הדגים (הפישברונן) היא מקום מפגשם של אנשי מינכן וכנסיית פטרוס הקדוש היא הכנסייה העתיקה ביותר של מינכן, המציעה נוף נהדר של העיר העתיקה מהמגדל שלה. לצד בית העירייה הישן נמצא מוזיאון הצעצועים של מינכן ובו דגמי רכבות ישנות, פוחלצים, בובות, בתי בובות וצעצועים מפח. הכיכר מוקפת בחנויות ומסעדות, ואירועים רבים מתקיימים כאן כל השנה - שוק חג המולד, יום ההולדת של מינכן, חגיגות האליפות של ביירן מינכן ופסטיבל התרבות. גם המקומיים אוהבים לקבוע פגישות במריאנפלאץ, שכן ניתן להגיע לכיכר במהירות ובקלות מכל הכיוונים באמצעות תחבורה ציבורית או אופניים. תחנת הרכבת התחתית ותחנת ה-S-Bahn מתחת למריאנפלאץ פוגשת כ-200,000 נוסעים ביום!
כיכר מריאנפלאץ (Marienplatz)
2

בית העירייה החדש ומרפסת התצפית

אחר ⋅ אתרי דת והיסטוריה
בניין בית העירייה החדש (Neues Rathaus), החולש על כיכר מריאנפלאץ (Marienplatz), נבנה בין השנים 1867-1905, לאחר שבית העירייה הישן (Altes Rathaus) הפך קטן מדי עבור מועצת העיר של מינכן. האדריכל של הבניין הנאו-גותי המרשים, גאורג פון האובריסר (Georg von Hauberrisser), הגיש את עיצובו כשהיה בן 25 בלבד. החזית המרשימה של הבניין מעוטרת קישוטים רבים ודמויות מעניינות: למשל, אפשר למצוא את מייסד העיר, היינריך הארי (Heinrich der Löwe), ועוד שליטים משושלת ויטלסבאך (Wittelsbach). בפינה הפונה לרחוב ווינשטראסה (Weinstraße) תוכלו לראות פסל דרקון, המזכיר את האיום שמציבה המגפה, ועל ראש המגדל ניצב בגאון פסל של אחד מסמלי העיר, ילד בדמות נזיר - "ילד מינכן" (Münchner Kindl). גולת הכותרת של חזית הבניין היא ללא ספק הקריון, הגלוקנשפיל (Glockenspiel), שכשפעמוניו מצלצלים - 32 דמויות צבעוניות המייצגות אירועים מההיסטוריה של העיר מבצעות ריקוד. מומלץ להמתין מול חזית הבניין בשעה 11:00 ו-12:00 (ובשעה 17:00 בחודשים מרץ-אוקטובר) כדי לחזות בריקוד. בנוסף, מדי ערב בשעה 21:00, "ילד מינכן" מושכב לישון ע"י שומר הלילה ומלאך השלום לצלילי מוזיקה של וגנר וברהמס. כיום, 400 חדרי הבניין משמשים, בין השאר, את מועצת העיר, ואת משרדו של ראש העיר. יש בו גם משרדים נוספים, חנויות, מסעדות ואת משרד התיירות הראשי של העיר. אל תפספסו ביקור קצר בספריית המשפטים (Juristische Bibliothek), הנחשבת לאחת הספריות היפות בעיר. גובהה כמעט עשרה מטרים והמדרגות הלולייניות המוזהבות והמדפים הגדולים המעטרים אותה, משקפים את סגנון האר-נובו הפרחוני של מינכן (הספרייה סגורה בימי שבת וראשון ובכל יום שלישי הראשון בחודש). ממרפסת התצפית של מגדל הבניין נשקף נוף מדהים על העיר העתיקה, מגובה של 85 מטרים. תוכלו, בין היתר, לראות את הפעילות השוקקת של הכיכר שנפרשת מתחתיכם, את בית העירייה הישן (Altes Rathaus), את כנסיית תיאטין (Theatinerkirche), את מגדל אולימפיה (Olympiaturm) וגם את כנסיית פטר הקדוש (St. Peter) וכנסיית הגבירה (Frauenkirche), שבניגוד למרפסות התצפית שלהן אין צורך לטפס במדרגות כדי להגיע לתצפית של בית העירייה - שתי מעליות יובילו אתכם אליה. שימו לב: הביקור במרפסת התצפית כרוך בתשלום וניתן לשהות בה 20 דקות בלבד. כדאי לדעת: בקומה הראשונה של הבניין ישנה מרפסת גדולה הפונה לכיוון הכיכר וקבוצות ספורט שונות מגיעות אליה כדי לחגוג זכיות בתארים. קבוצת הכדורגל באיירן מינכן, למשל, היא אורחת קבועה בשנים האחרונות, וכשהיא מגיעה היא הופכת את הכיכר לאזור מסיבות ענק.
בית העירייה החדש ומרפסת התצפית
3

כנסיית פטר הקדוש (Alter Peter)

אתרי דת והיסטוריה
כנסיית פטר הקדוש (Alter Peter), היא הכנסייה העתיקה ביותר במינכן, והיא בנויה על שרידי כנסייה עתיקה עוד יותר מהמאה ה-11. במגדל הכנסייה תלויים לא פחות משמונה פעמונים, בהם ארבע דוגמאות היסטוריות מימי הביניים המאוחרים ומתקופת הבארוק. הפעמון הקטן והעתיק ביותר הוא פעמון "החוטאים העניים" (Arme Sinner), שמקורו בתקופה שלאחר השריפה בעיר בשנת 1327, ונהגו לצלצל בו במהלך הוצאות להורג בכיכר מריאנפלאץ. בימים אלה הוא תלוי מאחורי חלון מסורג בקומה התחתונה של המגדל. ניתן לבקר במגדל הכנסייה, בגובה 56 מטרים, ולאחר שתעלו 306 (!) מדרגות לראש המגדל תזכו לראות את נופה המרהיב של העיר, וביום בהיר תוכלו אפילו לראות עד הרי האלפים.
כנסיית פטר הקדוש (Alter Peter)
4

מוזיאון הצעצועים (Spielzeugmuseum)

מוזיאונים וגלריות
מוזיאון המתאר את ההיסטוריה של צעצועים ומשחקי ילדים מוכרים ואהובים במיוחד, שקרוב לוודאי כי יעניין יותר את המבוגרים שביניכם, ואולי קצת פחות את הילדים. ניתן לראות כאן אוסף גדול של פריטים מאירופה ומאמריקה וביניהם, בובות, בתי בובות, דובונים, מטוסים, מכוניות, רכבות, חיילי צעצוע, חיות רכות, רובוטים, בובות ברבי ועוד. שימו לב כי מרבית הפריטים מסודרים בארונות זכוכית, ולא ניתן לגעת בהם, שכן כיום הם חלק מאוספים יקרי ערך ובעלי חשיבות הסטורית. המוזיאון, על ארבע קומותיו, שוכן בבית העירייה הישן.
מוזיאון הצעצועים (Spielzeugmuseum)
5

חצר המלכות הישנה

אתרי דת והיסטוריה
כבר בימי הביניים טירה זו היתה מקום מגוריה של משפחת המלוכה. היא עברה כמה שחזורים במהלך השנים, האחרון בהם היה לאחר מלחמת העולם השניה. האגף המערבי של הטירה, Burgstock, הוא האותנטי ביותר מאחר ושוחזר באופן מדויק. אחד האלמנטים היפים ביותר של מבנה זה הוא ה-Monkey Tower, חלון זכוכית מוארך, הבולט מאחד הקירות. לשם המוזר נקשרו מעשיות רבות, שמספרות כיצד בהיותו תינוק, לודוויג הרביעי נחטף על ידי קוף, שהעלה אותו לראש המגדל. שימו לב כי לא ניתן לסייר בפנים המבנה אלא רק בחצר, שבחודשי הקיץ נערכים בה קונצרטים ומופעי תיאטרון תחת כיפת השמיים.
חצר המלכות הישנה
6

התיאטרון הלאומי (Nationaltheater)

מוזיאונים וגלריות ⋅ מוזיקה והופעות
מבנה התיאטרון הלאומי של בוואריה הוא ביתם של האופרה והתזמורת הבוואריים משנת 1818. במבנה היסטורי זה, שהוקם לבקשתו של המלך מקסימיליאן הראשון, 2100 מקומות ישיבה והוא הגדול ביותר בגרמניה. הוא נבנה מחדש פעמיים: פעם ראשונה כבר ב-1823 בעקבות שריפה, ושוב ב-1963, לאחר שהופצץ במהלך שנותיה האחרונות של מלחמת העולם השנייה. בין קירות אולם התיאטרון נשמעו צליליהן של בכורות והפקות ענק עתירות ניצבים של מיטב יצירות האופרה, בעיקר של ואגנר וריכרד שטראוס. תוכלו ליהנות מקונצרט נפלא או מופע בתיאטרון או/ו להצטרף לסיור מודרך מאחורי הקלעים של הבניין המרהיב (מידע נוסף תמצאו באתר הרשמי).
התיאטרון הלאומי (Nationaltheater)
7

ארמון רזידנץ (Rezidenz)

אתרי חובה ⋅ מוזיאונים וגלריות
ארמון רזידנץ הוא הארמון המלכותי לשעבר של מלך בוואריה ששימש את משפחת ויטלסבאך בין השנים 1918-1385. הארמון, שבעת הקמתו היה מבנה צנוע יחסית, הפך לאחר מאות שנים של בנייה למתחם רחב ידיים, המחבר כמה בניינים מתקופות שונות וחצרות פנימיות יפהפיות, והיום הוא הארמון הגדול ביותר בגרמניה. הארמון, שנפתח לציבור בשנת 1920, כולל מספר מוזיאונים שהביקור בהם מומלץ ולו רק בגלל הפאר המהפנט שניכר מכל עבר. לצד המוזיאונים תוכלו לשוטט בחצרות היפות. המוזיאון הגדול והחשוב ביותר מציג לראווה את האוצרות המדהימים של שושלת ויטלסבאך, המזכירים את אלו הנראים בארמון ורסאי. כשתשוטטו בין החדרים תקבלו תחושה של חיי הארמון ותוכלו לצפות באוספי הפורצלן, הכסף, הציורים והעתיקות. תפקידו של הארמון כמעונם ומושב השלטון העיקרי של השליטים עדיין משתקף באדריכלות ובריהוט של הארמון. בתקופת הרנסנס, מהמאה ה-16 ועד המאה ה-19, נוצרו חללי פנים גדולים בעלי איכות אמנותית בסגנונות בארוק, רוקוקו וניאו-קלאסיציסטיים. הקישוט המעודן של החדרים - רהיטים וציורים, שטיחי קיר, אוצרות ופריטי דת - עדיין נשמר ברובו, מה שהופך את הארמון לאחד ממוזיאוני הארמונות החשובים באירופה. חלק ניכר מבית המגורים נהרס במהלך מלחמת העולם השנייה, ומשנת 1945 הוא שוחזר בהדרגה. מוזיאון נוסף במקום הוא חדר האוצר (Schatzkammer der Residenz), המציג מגוון מרתק של תכשיטים מלכותיים וכן חפצי אמנות מטורקיה, מאיראן, ממקסיקו ומהודו. תצוגת התכשיטים, עבודות צורפות, אמייל, חפצי קריסטל ושנהבים באוצר של הארמון היא תוצאה של מאות שנים של איסוף נלהב של שליטי בוואריה. בצוואתו משנת 1565 קבע הדוכס אלברכט החמישי שהתכשיטים יאוחדו ולא ניתן יהיה למכור אותם. האוצר, שהוקם בדרך זו על ידי הפטרון והאספן הגדול הראשון לאמנות של משפחת ויטלסבאך, הורחב על ידי בנו, הדוכס וילהלם החמישי, ועל ידי נכדו, הנסיך מקסימיליאן הראשון. המיצג השלישי שכדאי להעיף בו מבט הוא התיאטרון הישן (Altes Residenztheater), שאת העיצוב הפנימי המדהים שלו, בסגנון רוקוקו ראוותני, תכנן האדריכל הבלגי פרנסואה קיבייה. הפקות אופרה מפוארות רבות הועלו כאן, כולל הביצועים הראשונים של האידומנאו של מוצרט, ב-1781. הבניין שבו שוכן התיאטרון נהרס ב-18 במרץ 1944, במהלך המלחמה. במזל, גילופי העץ הצבועים ואביזרים נוספים של התיאטרון הוסרו למקום מבטחים בשנת 1943 והם כל מה ששרד מהתיאטרון המקורי. דבר לא נותר מציור התקרה של יוהן בפטיסט צימרמן.
ארמון רזידנץ (Rezidenz)
8

הגנים המלכותיים

אתרי דת והיסטוריה
גנים אלו נוצרו בין השנים 1617-1613 ע"י מקסימיליאן ה-1 ונחשבו לאחד מסמליה של העיר בתקופה. הם נהרסו בזמן מלחה"ע ה-2 ושוחזרו לאחריה בניסיון להחזיר עטרה ליושנה. כיום זהו מקום טוב לנוח ולהירגע במרכז העיר השוקק.
הגנים המלכותיים
9

Odeonsplatz

אתרי דת והיסטוריה
כיכר יפה ומרשימה שמסביבה נמצאים ה- Feldherrnhalle, כנסיה בסגנון הבארוק האיטלקי שנבנתה לכבוד הגנרלים של בוואריה ב- 1841, ה- Theatinerkirche וה- Hofgarten גן מקסים בסגנון איטלקי משנת 1617 והרחוב הראשי לודוויגסטראסה. ב- 1816 לודוויג הראשון הורה לבנות את הכיכר המרשימה הזו כדי שתסמן את הכניסה למרכז העיר ועל מנת שתהווה נקודת מוצא עבור כביש ראשי שיוביל אל מחוץ לגבולות העיר. הכיכר נקראה על שם האודאון - אולם קונצרטים גדול , אך הוא נהרס במלחמת העולם השניה וכיום משמש האזור כבניין משרדים.
Odeonsplatz
10

כנסיית תיאטין (Theatinerkirche)

אתרי דת והיסטוריה
כנסיית תיאטין (Theatinerkirche) נבנתה בין השנים 1690-1663 והוענקה לנזירים ממסדר התאטינים כדי לחגוג את הולדתו של נסיך הכתר מקס עמנואל. הכנסייה, שנראית שונה במובהק מהסגנון הגותי של הכנסיות במינכן, עוצבה בהשראת כנסייה רומית בסגנון הבארוק. החזית שלה, עם שני העמודים הגבוהים, מרשימה במיוחד. בתוך הכנסייה נמצא הקבר המלכותי (Furstengruft) שבו קבורים כמה מבני משפחת ויטלסבך המנוחים.
כנסיית תיאטין (Theatinerkirche)
11

מרכז הקניות פונף הופה (Fünf Höfe)

מרכזי קניות גדולים
מרכז הקניות פונף הופה (Fünf Höfe), "חמש חצרות" במרכז העיר, שמבקש למשוך אליו מבקרים ולו רק בגלל הארכיטקטורה המודרנית של המבנה, ומציע מגוון גדול של חנויות, בתי קפה, מסעדות ואווירת קניות אקסקלוסיבית ויוקרתית. בין החנויות תמצאו כאן מותגים מקומיים ובינלאומיים כמו דולצ'ה וגבאנה, זארה, ארמני, מקס מארה, מסימו דוטי ועוד.
מרכז הקניות פונף הופה (Fünf Höfe)
12

תצפית מגדל כנסיית הגבירה (Frauenkirche)

אתרי חובה ⋅ אתרי דת והיסטוריה
הנקודה הבולטת ביותר בקו הרקיע של מינכן היא ללא ספק כנסיית הגבירה, הפראואנקירכה (Frauenkirche). זוהי הקתדרלה המרכזית והחשובה ביותר במינכן ומקום מושבו של הארכיבישוף של העיר. שני המגדלים בעלי כיפות הבצל, שעוצבו בהשראת כיפת הסלע שבירושלים, הפכו כבר מזמן לסימן היכר בולט בעיר. המבנה עצמו, בסגנון הגותי של אותה תקופה, נבנה במאה ה-12, אך בניית המגדלים הושלמה רק בשנת 1488 והקתדרלה קודשה בשנת 1494. הקתדרלה ספגה נזק גדול במלחמת העולם השנייה, ושוקמה במהלך שנות ה-50, אך השחזור הסתיים סופית רק בשנת 1994. לפי החוק, אף מגדל אחר בעיר העתיקה לא יכול להיות גבוה יותר או לחסום את הנוף של הבניין הבווארי הסמלי הזה. הקתדרלה יכולה להכיל 20,000 איש והיא מקושטת ביצירות מופת של אמנים כמו ארסמוס גראסר (Erasmus Grasser) ויאן פולק (Jan Polack), כשבולטת במיוחד היא אנדרטת הקבר של הקיסר לודוויג הרביעי המעוטרת בדמויות ברונזה מרהיבות של הפסל הנס קרומפר (Hans Krumpper). סימן אופייני לסגנון הגותי הוא העמודים החותרים כלפי מעלה בתוך הכנסייה. העמודים הלבנים וצלעות הקמרון לצד חלונות הוויטראז', שתתקשו להסיר מהם את העיניים, יוצרים יחד רושם מואר ופתוח. אזור המזבח מקושט בתבליטים מחייה של מריה, מריה עם ישו וישו כאדם צעיר, וניתן להציץ גם בקפלות המקושטות במזבחות, פסלים ואפיטפים, כמו גם שעון אוטומט מהמאה ה-16. מתחת לקתדרלה נמצאת קריפטה של ​​הבישוף, כשכמה מבני בית האצולה של ויטלסבאך וארכיבישופים של מינכן ופרייסינג קבורים שם. נקודת השיא של הביקור בקתדרלה היא "טביעת הרגל של השטן" (Teufelstritt) המפורסמת. לפי האגדה, טביעת הרגל באולם הכניסה נעשתה על ידי השטן עצמו. זה קרה אחרי שהשטן התערב עם האדריכל שלא יהיו חלונות בכנסייה. בשובו למקום הוא לא ראה חלונות, שכן הם היו מכוסים בעמודים; מרוב שמחה על בורותם של האנשים, הוא רקע באדמה והותיר את טביעת רגלו. אבל כשהשטן עשה עוד צעד קדימה, הוא גילה את החלונות והרגיש שרימו אותו. בכעסו הוא הפך לרוח במטרה להרוס את הבניין. כנראה שהוא עדיין מנסה, כי ליד הקתדרלה נוטים להרגיש רוח קלה. אל תחמיצו את ההזדמנות לטפס לראש המגדל הדרומי ולתצפת על העיר מגובה של כמעט 99 מטרים לצד שבעה פעמונים ענקיים ומצלצלים. תוכלו להתפעל מנוף פנורמי של 360 מעלות, כשבהתאם למזג האוויר, הנוף שייפרש לפניכם משתרע הרבה מעבר למינכן ועד להרי האלפים. כדאי לדעת: הכניסה למגדל נמצאת בתוך חנות הקתדרלה. ההגעה למגדל כרוכה בטיפוס 90 מדרגות בגרם מדרגות לולייני צר. הטיפוס מתאפשר רק בתנועה חד-כיוונית, כך שתיתכן המתנה קצרה. המדרגות יובילו אתכם למפלס הביניים, משם מעלית תיקח אתכם לראש המגדל. שימו לב: הביקור בכנסייה אינו כרוך בתשלום, אבל על מנת להגיע לתצפית המגדל יש לרכוש כרטיס.
תצפית מגדל כנסיית הגבירה (Frauenkirche)
13

כנסיית סנט מיכאל (Michaelskirche)

אתרי דת והיסטוריה
כנסיית סנט מיכאל (Michaelskirche) היא כנסייה ישועית מתקופת הרנסאנס, שנבנתה בין השנים 1597-1583 על ידי הדוכס וילהלם החמישי, וחשיבותה טמונה בהיותה הכנסייה הרנסנסית הגדולה ביותר מצפון לאלפים. גם אם אינכם בוחרים לבלות את חופשתכם בכנסיות הרבות שמינכן משופעת בהן, כדאי לעבור בסמוך לכנסיה ולהתבונן בחזית המבנה המרשימה, שבה גומחות קטנות ובתוכן ניצבות דמויות של הדוכס וילהלם ושליטים אחרים משושלת ויטלסבאך הבווארית, לפי מיקומן באילן היוחסין.
כנסיית סנט מיכאל (Michaelskirche)
14

כיכר קארלספלאץ (Karlsplatz)

אתרי דת והיסטוריה
כיכר קארלספלאץ (Karlsplatz)העתיקה במרכז העיר שהוקמה בסוף המאה ה-18 ונקראה על שם צ'ארלס תיאודור, מושל בוואריה הלא-פופולארי. המקומיים אינם משתמשים בשם הרשמי של הכיכר אלא קוראים לה כיכר שטאכוס (Stachus), כנראה על שם פאב מפורסם ששכן בה לפני ששופצה. המבנה המרכזי כאן הוא השער הגותי הענק אשר נבנה ב1899 ושימש כשערה המערבי של מינכן. מול השער פועלת בקיץ מזרקה גדולה ובחורף זירת החלקה על הקרח. מכאן קל להמשיך ברגל לכיכר מריה ובדרך לעבור במרכזי קניות והחנויות הרבות של המותגים הידועים.
כיכר קארלספלאץ (Karlsplatz)
15

שער קרל (Karlstor)

אתרי דת והיסטוריה
שער קרל (Karlstor), או קרלסטור, הוא השער מייצג את הכניסה למרכז העיר העתיקה. השער ממוקם בכיכר קארלספלאץ (Karlsplatz) או כיכר שטאכוס (Stachus), אחת הכיכרות המפורסמות במינכן (רוב המקומיים מעדיפים את השם שטאכוס). בתקופת לודוויג ה-1 הוכר כשער המערבי ונקרא נויהאוזר טור (Neuhauser Tor). לאחר עלייתו של קרל תיאודור, ובניית הכיכר, בשנת 1797 שונה שמו גם כן. במקור היו לשער שלושה מגדלים, אחד מהם נהרס בזמן שאבק שריפה שאוחסן בו התפוצץ בשנת 1857. ארבע שנים לאחר מכן שני המגדלים הנותרים עברו שיפוץ בסגנון ניאו-גותי על ידי האדריכל הגרמני ארנולד זנטי (Arnold Zenetti). שער קרל הוא המערבי מבין שלושה שערי עיר גותיים שנותרו מתוך חמישה במקור. השניים האחרים הם איסרטור (Isartor) במזרח (היחיד שעדיין שלם במבנה הבסיסי שלו) וסנדלינגר טור (Sendlinger Tor) בדרום מערב.
שער קרל (Karlstor)

אודות

תחיל את הסיור בכיכר המרכזית של העיר העתיקה, כיכר מריה (Marienplatz) בימי הביניים הייתה זו כיכר השוק המרכזית של מינכן, ומעמדה כלב ההיסטורי של העיר לא השתנה עם השנים.

 

במרכז הכיכר נמצא Mariensäule (עמוד מריה) שהוקם ב-1638 לציון סילוקם של הצבאות השוודיים שכבשו את העיר. בראש העמוד הוצב פסלון מוזהב של מריה, שנוצר ב-1950. בימים בהם שימש המקום ככיכר השוק של מינכן, לא הייתה כאן מזרקה במרכז, אלא אקווריום לדגי מאכל שהוצעו למכירה. בהמשך הפכה המזרקה לאתר של טקסי חניכה בסגנון ימי הביניים: שוליות אשר עמדו בכל המבחנים והתקבלו לגילדות כאומנים מוסמכים, הושלכו לתוכה על בגדיהם.

 

כיום המזרקה ריקה מדגים ומשוליות נגרים והיא משמשת כנקודת התחלה לסיורים רגליים בעיר העתיקה למרות המוני התיירים, הכיכר משמרת את האופי הרגוע של מינכן העתיקה ואפשר לשבת בשלווה באחד מבתי הקפה שמקיפים אותה וליהנות מהאווירה לפני היציאה לדרך.

 

הבניין המרשים שחולש על הכיכר הוא בית העירייה החדש (Neues Rathaus). קשה להאמין, אבל הבניין המצועצע הזה המכוסה בשדונים ובדרקונים מאבן הושלם במאה ה-20; הבנייה החלה ב-1867, והסתיימה רק כעבור 41 שנים, ב-1908. מי שאוהב את הסגנון הנאו-גותי העשיר בפרטים, יוכל לבלות דקות ארוכות בהתבוננות בפסלים ובפיתוחים המעטרים את החזית.

 

גולת הכותרת של הבניין היא ה-Glockenspiel. שעון בעל שלושה מפלסים: בשניים מהם מוצג ריקוד החבתנים (Schafflertanz) , אשר לפי המסורת רקדו ב-1517 כדי להרחיק את מגפת הדבר, ונשבעו לחזור על הריקוד בכל שבע שנים. במפלס השלישי מוצג קרב אבירים (Ritterturnier) לזכר טורניר גדול שנערך בעיר ב-1568, לכבוד נישואים מלכותיים. אפשר לטפס על המגדל של בניין העירייה המתנשא לגובה 58 מ', ולערוך תצפית על העיר.

 

אם טיפוס אחד ביום מספק אתכם, ותרו על מגדל העירייה, והמתינו למגדל של כנסיית הגבירה (Frauenkirche) שאליה נגיע בהמשך. הוא גבוה ומרשים יותר. בצדה האחר של הכיכר, מול בית העירייה החדש, שוכנת כנסיית פטר הקדוש (St Peterskirche), שהמקומיים מכנים בחיבה “פטר הקשיש" (Alter Peter). ליד כנסיית פטר הקדוש תראו את (Alter Rathaus) שנראה צנוע לצד בית העירייה החדש. הבניין שנבנה ב-1474 ניזוק קשות ממזג האוויר, וההפצצות האוויריות במלחמת העולם השנייה הרסו אותו לגמרי. הוא נבנה מחדש לאחר המלחמה, וכעת מכיל האגף הדרומי שלו מוזאון צעצועים ענק (Spielzeugmuseum), עם מבחר גדול של צעצועים מאירופה ומאמריקה.

 

פנו ימינה אחרי בית העירייה הישן, ותמצאו את עצמכם בשוק הומה. זהו Viktualienmarkt, אחד משוקי המזון הגדולים באירופה. בקיץ כל אזור השוק הופך לגן בירה ענק, ולהקות מופיעות בו להנאת הצופים המבוסמים, משעות הצהריים ועד הערב. אם אינכם מתכוונים לטייל בבוואריה הכפרית, זאת ההזדמנות שלכם לראות את הצד הפשוט והמסורתי של תושביה. כאן תוכלו לראות גברים במכנסי עור ונשים בשמלות מסורתיות, מוכרים בצלים וצנוניות שהם גידלו בעצמם. מנגד, תוכלו לצפות במקומיים מדושנים סועדים את לבם בשבע בבוקר בארוחת בוקר של נקניקיות ובירה.

 

אם יש לכם יותר מיומיים במינכן, מומלץ לחזור לשוק הזה בשעות שונות של היום, ולחוש את האווירה השונה בכל ביקור. מהשוק צאו צפונה ב-Maderbraustrasse והמשיכו ל-Orlandostrasse עד שתראו מולכם את בית הבירה המפורסם Hofbrauhaus. ביציאה מהמקום המשיכו על רחוב Munzstrasse עד שתגיעו לחצר המלכות הישנה (Alter Hof). כאן התגוררו שליטי בוואריה מבית ויטלסבך משנת 1253, עד שהמקום היה צר מדי בשבילם, והם עברו לארמון Residenz, שאליו נגיע בהמשך.

 

צאו מהחצר צפונה, חלפו על פני המטבעה הישנה (Munze), ותמצאו את עצמכם ברחוב מקסימיליאן (Maximilianstrasse) , אחד הרחובות הנוצצים והיוקרתיים ביותר של מינכן. אם אתם מכורים לשופינג, תוכלו לחזור לכאן מאוחר יותר.

 

כרגע, פנו שמאלה ותגיעו לכיכר מקס-יוזף (Max-Joseph-Platz) . במרכז הכיכר מוצב פסלו של מקס יוזף מלך בוואריה, שבשנת 1818 היה לשליט הראשון בגרמניה שהעניק לנתיניו חוקה. במזרח הכיכר ממוקם התאטרון הלאומי (Nationaltheater) מושב האופרה של בוואריה. מומלץ ואפשר להמשיך בסיור וללכת צפונה לאורך Residenzstrasse. המבנה המרשים ביותר החולש על כל הסביבה הוא ארמון רזידנץ (Residenz). המוזיאון הגדול והחשוב ביותר ברזידנץ ה-Reseidenzmuseum, מציג לראווה את האוצרות המדהימים של שושלת ויטלסבך, והוא משתרע על פני מחצית מהארמון. 130 החדרים שלו מרוהטים ומעוצבים בפאר המזכיר את ארמון ורסאי.

 

במוזיאון אפשר לראות את גלריית האבות (Ahnengalerie). היא מעוצבת בסגנון רוקוקו, ומלאה ב-121 דיוקנאות של בני ויטלסבך כביכול, אשר לחלקם, כמו קרל הגדול, אין כנראה כל קשר לשושלת. מוצג מרשים אחר הוא חדר העתיקות (Antiquarium) הענק. היכל מוארך ודמוי מערה שנבנה ב-1571 במיוחד כדי לאחסן את אוסף העתיקות המשפחתי. מוצגים מרשימים נוספים הם מסדרון ובו 25 תמונות נוף של איטליה מאת הצייר הרומנטי קרל רוטמן, חדרי הפורצלן המכילים אוסף פורצלן מהמאה ה- 19 מרחבי גרמניה, והאוספים האסיאתיים הכוללים אמנות סינית ויפנית.

 

אם החלטתם לוותר לעת עתה על הביקור ברזידנץ (או לחלופין, לאחר שסיימתם) המשיכו לאורך, Residenzstrasse , ממזרח, דרך שער בסגנון קלאסי, תוכלו לראות את השטחים הירוקים של הגנים המלכותיים (Hofgarten). מלכים ורוזנים כבר אינם יוצאים בהם לטיול של בוקר, אבל זה עדיין פארק מטופח, שאפשר לשבת בו למנוחה קצרה. מערבית לגנים נמצאת כיכר אודאון (Odeonsplatz) היפהפייה.

 

מאחוריכם, בחלקה הדרומי של הכיכר, תראו את היכל המצביאים (Feldherrnhalle). מלך בוואריה לודוויג הראשון הזמין את היכל התהילה הזה, כדי לעודד את הגאווה הלאומית, והנציח בו כמה מגדולי הלוחמים של בוואריה. אלא שההיסטוריה שפכה אור אירוני על כוונותיו הטובות של המלך. בשנת 1923 צעדו במקום זה ממש בעקבות היטלר חברי המפלגה הנאצית, בדרכם לתפוס את השלטון בבוואריה. כמה מאנשיהם נהרגו מירי המשטרה בהפיכה הכושלת שזכתה לכינוי “פוטש בית הבירה". כשתפס היטלר את השלטון בגרמניה, הוצב במקום פסל לזכר הנאצים שנהרגו אז, וכל מי שעבר על פניו אולץ להצדיע במועל יד.

 

הכנסייה הצהובה ממול, בצדה המערבי של הכיכר, היא כנסיית התאטינים (Theatinerkirche). צאו מכיכר אודאון לכיוון דרום ל-Theatinerstrasse מצדו האחר של היכל המצביאים. לאחר כ-200 מטרים תראו מימינכם את הכניסה לFunf Hofe. המשיכו ברחוב Theatinerstrasse עד ל-Schafflerstrasse ופנו בו שמאלה ל-Frauenplatz ("כיכר הגבירה "). נדמה כאילו הקתדרלה העצומה, כנסיית הגבירה (Frauenkirche) גדולה מידי בשביל הכיכר. קירות האבן האדמדמים שלה ממלאים את כל שדה הראייה.

 

גשו לחזית הכנסייה, התרחקו קצת, ונסו לקלוט באילו מימדים עצומים מדובר. הקתדרלה, אשר שני המגדלים בעלי כיפות הבצל שלה הפכו מזמן לתו היכר בולט בקו הנוף של מינכן, נבנתה בשנים 1468-1488 היא מעוצבת בסגנון הגותי של אותה תקופה (בניגוד לסגנון הניאו-גותי של המאה ה-19, המאפיין למשל את בית העירייה החדש) ונבנתה מלבנים במקום מגושי סלע, למטרות חיסכון. המלך מהמאה ה-14 לודוויג הבווארי קבור בהיכל המרשים, וקברו נשמר על ידי פסלי אבירים. בקירות החיצוניים של הכנסייה שולבו מצבות של אזרחי מינכן בולטים.

 

הכנסייה נפגעה קשה בהפצצות במלחמת העולם השנייה, ושוקמה במהלך שנות ה-50. אפשר לטפס לראש המגדל הדרומי, ולצפות על העיר מגובה 98 מ', ודי הרבה מדרגות. אחרי הביקור בקתדרלה המשיכו דרומה, ופנו ימינה ב-Neuhauser Strasse. לאחר כ-50 מ' תראו מימנכם את כנסיית מיכאל הקדוש (Micaelskirche) המלך לודוויג השני “המטורף” קבור כאן, עם 40 מבני משפחתו. צאו מהכנסייה ופנו ימינה ל-Neuhauser Strasse . כעבור 300 מ' תעברו מתחת לשער ענק, ותמצאו את עצמכם בכיכר סואנת.

 

זו כיכר קרל Karlsplatz הנחשבת ל”טיימס סקוור” של מינכן. במרכז הכיכר מזרקה ענקית המתמלאת בקיץ במקומיים בבגדים מינימליים, ובתיירים שמשכשכים בה את רגליהם. הכיכר הוקמה ב-1791 ומכונה גם שטכוס (Stachus). שער קרל (Karlstor) שבכניסה לעיר העתיקה שימש פעם כשערה המערבי של מינכן. היום הוא מציין רק את הכניסה למדרחוב של העיר העתיקה.

 

עכשיו אתם יכולים להסתובב ולשוטט בניחותא ברחוב Neuhauser וברחוב Kaufinger שבהמשכו ומגיע עד כיכר מריה. זהו גן עדן לחובבי השופינג, ואפשר להתבונן בחלונות ראווה או לצפות בעוברים ושבים. סניפים של כל הרשתות הגדולות נמצאים לאורך הרחובות האלה, כולל שלושה סניפים גדולים של רשת H&M. חלק מהרחובות הקטנים שיוצאים מרחובות אלו הפכו לקניונים קטנים בפני עצמם.

 

הרחובות האלה, שלמרות רוחבם אסורים לתנועת מכוניות, הופכים בסופי שבוע או בימי חג ליריד תוסס של ממש. אלפים באים לראות ולהיראות וממלאים את המדרחוב, שצצים בו דוכנים למכירה של נקניקיות, ירקות וערמונים קלויים, וגם אמני רחוב השרים או מתחפשים כדי לזכות במעט כסף והרבה תשומת לב.