בית העירייה החדש ומרפסת התצפית

שער קרל (Karlstor), או קרלסטור, הוא השער מייצג את הכניסה למרכז העיר העתיקה. השער ממוקם בכיכר קארלספלאץ (Karlsplatz) או כיכר שטאכוס (Stachus), אחת הכיכרות המפורסמות במינכן (רוב המקומיים מעדיפים את השם שטאכוס). בתקופת לודוויג ה-1 הוכר כשער המערבי ונקרא נויהאוזר טור (Neuhauser Tor). לאחר עלייתו של קרל תיאודור, ובניית הכיכר, בשנת 1797 שונה שמו גם כן. במקור היו לשער שלושה מגדלים, אחד מהם נהרס בזמן שאבק שריפה שאוחסן בו התפוצץ בשנת 1857. ארבע שנים לאחר מכן שני המגדלים הנותרים עברו שיפוץ בסגנון ניאו-גותי על ידי האדריכל הגרמני ארנולד זנטי (Arnold Zenetti). שער קרל הוא המערבי מבין שלושה שערי עיר גותיים שנותרו מתוך חמישה במקור. השניים האחרים הם איסרטור (Isartor) במזרח (היחיד שעדיין שלם במבנה הבסיסי שלו) וסנדלינגר טור (Sendlinger Tor) בדרום מערב.

בשנת 1928 עלתה לראשונה התוכנית להקמת מוזיאון להיסטוריה ותרבות יהודית, אך מסיבות היסטוריות ידועות, רק כעשרים שנה אחרי מלחמת העולם השניה נפתח המוזיאון. תחילה הוא שכן בחלל קטן יותר, ברחוב מקסימיליאנשטראסה (Maximilianstraße), בהמשך עבר לרחוב רייכנבאך שטראסה (Reichenbachstraße), ולבסוף, נבנה משכנו הנוכחי בעזרת הקהילה היהודית והעירייה והוא נפתח לקהל במרץ 2007. המוזיאון ממוקם בכיכר יעקב הקדוש (Sankt Jakobs Platz) לצד בית הכנסת "אוהל יעקב" (Ohel-Jakob) והמרכז הקהילתי היהודי. את מתחם המבנים תכננו האדריכל וולפגנג לורץ׳ (Wolfgang Lorch) והאדריכלית רנה ונדל-הופר (Rena Wandel-Hoefer) שזכו בתחרות אדריכלות. בשתי הקומות העליונות של המוזיאון נמצאים מרכז הלימוד, סיפריה וגלריות לתערוכות מתחלפות העוסקות בהיבטים חדשים מתחומי האמנות, ההיסטוריה והתרבות. בקומה התחתונה מוצגת תערוכת הקבע המעניקה הצצה להיסטוריה היהודית במינכן בעבר ובהווה. בתערוכה, הנקראת "קולות-מקומות-זמנים" (Stimmen-Orte-Zeiten), מוצגים מיצבים העושים שימוש במגוון מדיות, כגון הקלטות קול, שחזור סצנות, תמונות וחפצים, המספקים תובנה לגבי נקודות מבט שונות ומציעים היכרות עם מגוון זהויות יהודיות. המיצב הראשון, "קולות" (Stimmen), מציג את סיפור הגעתם של יהודים לעיר במהלך 200 השנים האחרונות באמצעות הקלטות קול. המיצבים "מקומות" (Orte) ו"תמונות" (Bilder) מציגים מקומות מרכזיים על מפת העיר לצד צילומים מחייהם של אישים שונים מהקהילה היהודית, מזוכה פרס נובל בכימיה ועד רבני הקהילה. מדור "טקסים" (Rituale) מעניק היכרות עם מסורות דתיות בבית הכנסת ובבתים יהודיים בעזרת חפצי פולחן יהודיים. אחת מגולות הכותרת של התערוכה היא רצועת הקומיקס המשעשע "הכל יחסי" של אמן הקומיקס היהודי-אמריקאי המוערך ג'ורדן ב. גורפינקל (Jordan B. Gorfinkel), הידוע גם בשם גורף (Gorf). הקומיקס מתמקד בהתחלה החדשה של החיים היהודיים אחרי 1945. כדאי לדעת: כיכר יעקב הקדוש, בה כאמור שוכן היום הקומפלקס של הקהילה היהודית, היתה אחד המוקדים העיקריים של ליל הבדולח והיא נמצאת מרחק מטרים ספורים מהמקום בו עמד בית הכנסת העתיק, שנהרס בהוראת היטלר בשנת 1938. שימו לב: המוזיאון סגור למבקרים בימי שני.

למרות שמבחוץ תראו מבנה צר הדחוס בין שני בתים, פנים הכנסייה הוא אחד המרשימים שתתקלו בהם במינכן בפרט ובגרמניה בכלל. הקירות הפנימיים מצופים שיש אדום והחלל כולו עמוס בפרטים, ובקישוטי זהב שמשקפים היטב את סגנון הבארוק המאוחר. הכנסייה נבנתה על ידי האחים אסאם במאה ה- 18 לכבוד הנזיר ג'ון נפומוק, קדוש בן המאה ה- 14. בכניסה ניתן לראות פסל גדול של ג'ון נפומוק הקדוש. ביתו של אחד מהאחים אסאם מחובר אל הכנסייה על ידי מסדרון. כדאי לדעת: הביקור בכנסייה אינו כרוך בתשלום, אך נהוג להשאיר תרומה סמלית.

ארמון נימפנבורג (Schloss Nymphenburg) היפהפה שימש כבית הקיץ של בני ויטלסבאך (Wittelsbach), שליטי בוואריה, והוא השתמר באופן מרשים מאז בנייתו במאה ה-17. פרדיננד מריה (Ferdinand Maria), הנסיך הבוחר מבוואריה, העניק את הארמון לאשתו אנריקטה אדליידה (Enrichetta Adelaide), נסיכת סבויה, כמתנה לאחר הולדת בנם המיוחל מקסימיליאן השני עמנואל (Maximilian II Emanuel). בנייתו של הארמון, שתוכנן על ידי האדריכל האיטלקי אגוסטינו בארלי (Agostino Barelli) והאדריכל הגרמני אנריקו זוקלי (Enrico Zuccalli), החלה בשנת 1664, ובסביבות שנת 1679 הארמון כמעט הושלם בצורתו הראשונה. בארלי וזוקלי תכננו במקור את נימפנבורג כארמון בארוקי, כשהאלמנטים של הרוקוקו והנאו-קלאסיציזם נוספו רק מאוחר יותר. במהלך מאתיים שנה הפך הארמון מבית כפרי קטן לקומפלקס עצום. בביקור בארמון תוכלו לשוטט בין החדרים התקופתיים המפוארים, באולם הנשפים בסגנון הרוקוקו, בחדר השינה של המלכה, שעדיין מכיל את המיטה עליה נולד לודוויג השני, ובלשכת המלך הזוהרת, ולבקר במוזיאונים השוכנים בו: מוזיאון הכרכרות (Marstallmuseum), מוזיאון הפורצלן (Nymphenburger Porzellan) ומוזיאון האדם והטבע (Museum Mensch und Natur). גולת הכותרת של הארמון היא ללא ספק "אולם היופי" (Schönheitengalerie), שקירותיו מכוסים בדיוקנאות של 36 נשים צעירות ממוצא אצילי ובורגני שצוירו בין השנים 1850-1827 ע"י צייר החצר המוכשר יוזף קרל שטילר (Joseph Karl Stieler), בהזמנתו של המלך לודוויג הראשון. אחת היצירות אבדה למרבה הצער, אך הצייר פרידריך דירק (Friedrich Dürck), תלמידו של שטילר, הוסיף שני דיוקנאות נוספים בשנת 1861. מתחם נימפנבורג לא משמש רק כביתו של הארמון המפואר, השטח כולל גם פארק גדול הכולל תעלות מים, אגמים ומזרקות, מבחר נרחב של פסלים וביתנים יוצאי דופן, מעין ארמונות קטנים. במהלך השנים, גני הפרחים הבארוקיים המקוריים עברו שינויים והרחבות, כשנופיו התאפיינו תחילה בסגנון איטלקי, שונו לסגנון צרפתי, ולבסוף לסגנון האנגלי, שנשתמר עד היום. בשיטוט בפארק תוכלו גם לפגוש חיות בר, כמו איילים, בונים, שלדגים, ינשופים אווזים ועוד. בעונת הקיץ גם תוכלו לבקר בביתנים הפרושים ברחבי הפארק: ביתן באדנבורג (Badenburg), בו תמצאו את בריכת השחייה המקורה והמחוממת הראשונה של התקופה המודרנית, לצד אולם אירועים בן שתי קומות ואולם רחצה מפואר; ביתן פאגודנבורג (Pagodenburg), שתוכנן במקור כבית תה ומעוטר בפגודה ואלמנטים בהשראת אסיה; ביתן המגדלנקלאוזה (Magdalenenklause), ששימש כמקום מפלט של בני האצולה ותוכנן מראש כחורבה מלאכותית; ובקתת הציד אמלינבורג (Amalienburg), הנחשבת גם היום לאחת מאוצרות של הרוקוקו האירופי (הביקור בביתנים כרוך בתשלום). שימו לב: כרטיס הכניסה המשולב מעניק גישה לארמון, למוזיאון הכרכרות ולמוזיאון הפורצלן, ובעונת הקיץ גם לביתנים שבפארק (הכניסה למוזיאון האדם והטבע כרוכה בתשלום המתבצע במזומן בכניסה). כדאי לדעת: בעונת הקיץ (מרץ עד אוקטובר) תוכלו ליהנות גם משיט גונדולה בתעלת הארמון, בדיוק כמו פעם.