ארמון המלך (Grand Palace)

וואט טראימיט, השוכן בסמוך לצ'יינה טאון בלב גן ירוק ונעים, לא נחשב לאחד המקדשים הגדולים או המרהיבים בבנגקוק. הסיבה העיקרית, אם לא היחידה, לביקור בו טמונה בפסל הבודהא שניצב בו, העשוי כולו מזהב טהור. גובהו של הפסל היפהפה, היושב בתנוחת לוטוס, הוא שלושה מטרים והוא שוקל כחמש טונות וחצי. גילו המשוער נע בין 700 ל-800 שנה. הפסל הוסתר בתוך פסל גדול יותר מגבס, כדי להצילו מביזה בעת המלחמה עם הבורמזים באמצע המאה ה-18, ורק כשהועבר לבניין חדש בוואט טראימיט בשנת 1955, נסדק הפסל והתגלה האוצר שבפנים. שימו לב: הכניסה לצפות בפסל, כמו גם למוזיאון במתחם, כרוכה בתשלום.

מקדש האזמרגד הינו חלק מן הארמון המלכותי, והוא נחשב למקום המקודש ביותר בתאילנד. המקדש בנוי מכ- 100 מבנים צבועים בצבעים בוהקים, פסיפסים וגגות מצופי זהב, וליבו הוא פסל קטן (בסך הכל כ-60-70 ס"מ בגובהה) של בודהה הקרוי הבודהה מאיזמרגד (Emerald Budha) אף כי אינו עשוי מאיזמרגד, אלא מאבן ירקן (Jade). הדמות מוצבת בתוך קופסת זכוכית על מזבח גבוה מעל ראשי המאמינים והמבקרים, והמוני מתפללים מגיעים בכדי לראותה ולהתפלל במחיצתה מאחר והיא מייצגת עבור העם התאילנדי את כוחו המאגי של המלך. הפסל הוא בעל חשיבות לאומית ודתית רבה ביותר בעיני המקומיים והמלך עצמו הוא זה שמחליף את החלוק בו מולבש הפסל שלוש פעמים בשנה בתחילת כל עונה (החמה, הקרה והגשומה). הפסל התגלה לראשונה בשנת 1464, ועד שהגיע למשכנו הנוכחי חולל מספר מלחמות: דמות הבודהה הועברה ללאוס בשנת 1551, ואז נתפסה מחדש והוחזרה אל תאילנד (שאז נקראה סיאם) בשנת 1778. על קיר מקדש האזמרגד מצוירים סיפורי הג'אקאטה המתארים את גלגולי חייו הקודמים של בודהה. צבעו הלבן של המקדש וצורת המסדרונות ההולכים ומתכנסים שבה הוא בנוי, מסמלים על פי האמונה הבודהיסטית את מרכז העולם - המקום הקדוש ביותר. הכניסה למקדש דורשת חליצת נעליים. הצילום בתוך המקדש עצמו אסור.

המקדש, שנבנה בימיה העתיקים של ממלכת איותאיה, שוכן על גדתו המערבית של נהר צ'או פראיה ובמרכזו פראנג (Prnag, פגודה בסגנון קמרי) בגובה 104 מטר, המעוטרת בחתיכות קטנות של פורצלן. כדאי לטפס במדרגות החיצוניות התלולות של הפגודה כדי להשקיף על אזור הנהר. סביבת המקדש שקטה ונעימה להליכה. המקדש נקרא במקור וואט מאקוק; המלך טקסין שינה את שמו לוואט צ'נג, ואילו במאה ה-19 שינה המלך ראמה השני את שמו בשלישית, לוואט ארונראטצ'אתרם. את שמו הנוכחי, וואט ארון (מקדש השחר), העניק למקדש המלך ראמה הרביעי, בהקדישו אותו לאל הזריחה ההודי (ארונה).

מקדש פו, בקרבת הארמון הגדול, ידוע בעיקר בשל פסל הבודהא השוכב העצום והמרשים הנמצא בו, שהוא פסל הבודהא השוכב הגדול ביותר בתאילנד. תנוחת השכיבה של הפסל מסמלת את הגעתו של הבודהה לנירוונה ("ניבאנה", Nibbana, בבודהיזם התרוואדי). אורכו של הפסל הוא 46 מטרים, וגובהו 15 מטרים. הפסל מצופה זהב מכף רגל ועד ראש, ועיניו וכפות רגליו מעוטרות באם הפנינה. המקדש הוא הגדול ביותר מבין מקדשי בנגקוק ויש בו את מספר פסלי הבודהא הגדול ביותר (מעל 1000 פסלים בשטח המקדש) שהובאו בעיקר מהריסות מקדשי ערי הבירה הקודמות של תאילנד, הוא גם העתיק מבין מקדשי בירת תאילנד - נבנה לראשונה כ-200 שנה לפני שבנגקוק הפכה לעיר הבירה. המבנה הקיים כיום אינו דומה כלל למבנה המקורי, מאחר והוא נבנה מחדש כמעט לגמרי על ידי המלך ראמה ה-1 כאשר בנגקוק הפכה לבירת הממלכה. וואט פו ידוע גם כאוניברסיטה הראשונה של תאילנד וכבית הספר הראשון למסאז' תאילנדי. במקום ניתן להזמין טיפולי מסאז' מסורתיים וקורסי מסאז' ברמות שונות. שימו לב - הכניסה למקדש מותנית בלבוש צנוע - אין כניסה במכנסיים קצרים וגופיות.