סיור זירות הפשע של בריסל

גראנד פלאס (Grand Place), הכיכר הגדולה, שוכנת בלב העיר בריסל ונחשבת לאחת הכיכרות היפות בעולם. לכיכר היסטוריה מרתקת וארוכת שנים. היא נבנתה במאה ה-12 ושלוש מאות שנים אחרי, במאה ה-15 נבנה בה מבנה גותי מרשים שיועד להיות בית העירייה. מאז הכיכר משמשת כלב הפועמת של העיר מבחינה פוליטית מקומית, משפטית, כלכלית, תרבותית וחברתית. במאה ה-17 הכיכר הופצצה על ידי חיילי לואי ה-14 ומאז ועד המאה ה-19 היא עברה שיפוצים נרחבים. אך למרות השינוי בחזיתות, המהות של הכיכר נשארה כשהייתה עד ימנו אנו, והיא מוקד משיכה לאזרחי בריסל ולתיירים כאחד, שנהנים לבקר במוזיאונים, במסעדות היוקרה ובבתי המלון המפוארים. לא בכדי בשנת 1998 הכיכר הוכרזה כאתר מורשת עולמית על אונסק"ו. לכיכר יש מסורת פרחונית ויפייפיה שקיימת משנת 1971. פעם בשנתיים, באמצע אוגוסט נפרש שטיח פרחים מדהים ביופיו בכיכר. השטיח עשוי 700,000 פרחים מושך עשרות אלפי מבקרים לכיכר בתקופה זו. לכן מומלץ להקדים למצוא מקום לינה מבעוד מועד.

מאנקן פיס, או בעברית "הילדון המשתין" הוא אחד מסמליה הידועים של בריסל והוא עושה את צרכיו לא רחוק מבית העירייה והגראן פאלאס. זוהי מזרקת ברונזה שבמרכזה ילד קטן עירום שמטיל את מימיו לבסיסה. במקור המזרקה הייתה חלק ממערכת הפצת מי שתייה במאה ה-15, ומלאה בה תפקיד עד המאה ה-19. עם השנים נכנס הפסל אל הפולקלור העירוני ומספר אגדות נקשרו אליו. הוא שרד את ההפצצות על בריסל בשנת 1695, אך לא שרד מספר גנבות. מאנקן פיס הראשון, כך סבורים, היה מזרקת-אבן מהמאה ה-14. לפי אחד הסיפורים הוא נוצר על פי דמותו של בנו של שליט מקומי. מכשפה תפסה אותו משתין בפתח דלתה, וברוב כעסה הפכה אותו לפסל אבן. בשנת 1619 יצק אותו ז'רום דיקסנואה בברונזה. הפסל נהרס ואחר ניצוק במקומו בשנת 1630. אבל גם הוא לא האריך ימים. בשנת 1745 נחטף "ז'וליאן הקטן", כפי שמכנים אותו לפעמים, על-ידי האנגלים, וכעבור שנתיים גנבו אותו הצרפתים. בשנת 1817 נחטף שוב, והוא נתגלה מנותץ לרסיסים. השברים שימשו כתבנית שממנה ניצוק הפסל הנוכחי, שגם הוא נגנב שוב ב-1965. באירועים מיוחדים מולבש הילד בתלבושות מיוחדות, ולפי לוח זמנים המתוכנן מראש הוא מקבל חליפה חדשה. את החליפות והסיפורים אודותן תוכלו למצוא במוזיאון GardeRobe MannekenPis שנמצא מטרים ספורים מהפסל ומציג כ-140 תלבושות. למאנקן פיס יש גרסאות רבות בעולם (בהולנד, בריו-דה-ז'נירו בברזיל, וביפן), ובבלגיה ניתן למצוא רפליקות בערים האסל וגהנט

הארמון המלכותי (Royal Palace), אחד המבנים היפים בבריסל, הוא המעון הרשמי של מלך בלגיה (אך אינו משמש כמקום מגורי המשפחה המלכותית) נמצאים בו משרדי המלך והמלכה, ומשרדים רשמיים נוספים. הארמון הנוכחי נבנה ביוזמת המלך ליאופולד השני על יסודות של מבנה קודם מהמאה ה-18. המקום פתוח למבקרים בעונת הקיץ (יולי-אוגוסט), ניתן לשוטט ברוב חלקי המבנה ולהתפעל מההדר ומעיצוב חדרי הסלון הגדולים ולהרגיש קצת אבק מלוכה. בארמון מוצבות שלוש עבודות אמנות מרשימות, בניהן העבודה של יאן פאבר (Jan Fabre) "גן עדן של עונג" (Heaven of Delight) באולם המראות.

קתדרלת סנט מישל וסנט גודולה (St. Michael and St. Gudula), השוכנת במרכז בריסל, לא רחוק מהתחנה המרכזית והגראנד פלאס, היא הכנסייה הלאומית של בלגיה והיא מוקדשת לפטרונים הקדושים של העיר בריסל המלאך מיכאל והקדוש גודולה. שרידים שנמצאו מעידים על כך שכבר במאה ה-11 פעלה כאן כנסייה, שהיתה בנוייה בסגנון רומנסקי ושמשה כמקום מפלט לתושבי האיזור, את שרידיה ניתן לראות בקריפטה של הקתדרלה הנוכחית. הקתדרלה שאתם רואים לפניכם נבנתה בתחילת המאה ה-13 בעקבות יוזמה של דוכס ברבנט הנרי הראשון, בסגנון גותי שהיה נפוץ בארצות השפלה באותה תקופה, ובנייתה ארכה כ-300 שנה. באולם הגדול 12 עמודי תווך בעלי כותרות מעוטרות, עליהם ניצבים פסלי השליחים בסגנון בארוקי מהמאה ה-17, החלונות הגדולים, המאפשרים לאור השמש להכנס לחלל, מעידים על סגנון גותי מאוחר יותר, בחלק הדרומי של הכנסייה ניתן לראות על הקיר דיוקנאות של מלכים וקיסרים, וויטראז'ים המציגים סצנות דתיות מהמאה ה-19. אחד האלמנטים המעניינים במקום הוא עוגב שלו למעלה מ-4300 צינורות וארבע מקלדות, שהוצב במקום בשנות ה-2000. הקתדרלה משמשת כמקום מושבה של הארכיבישופיות של בריסל מאז שנת 1962, ומדי פעם נערכים בה טקסים דתיים, לוויות רשמיות וחתונות מלכותיות.