המגדל הלבן

דימיטריוס הוא פטרון סלוניקי – הקדוש הנוצרי ששומר על העיר, וככזה זכה לכנסייה מפוארת ומרשימה שנושאת את שמו. זוהי הכנסייה הגדולה ביותר בעיר, שניצבת על האתר המשוער של מות הקדוש בשנת 306. זו כנסיה יוונית-אורתודוקסית מהעידן הביזנטי, מהמקומות הכי קדושים לנצרות באזור. הכנסייה היא בזיליקה בעלת חמש קומות, כאשר מתחת למקדש שוכנת הקריפטה. הכנסייה הראשונה נבנתה במקור במאה הרביעית לספירה והייתה בית תפילה קטן שנבנה על חורבות מרחץ רומי. היא הורחבה לאחר מאה שנה, אך נשרפה ונבנתה מחדש בשנת 634. רק אז הוקמה הבזיליקה הנוכחית, שהוסבה בהמשך למסגד. במבנה תוכלו לראות פסיפסים מהממים, מבנה מיוחד מכסף ומשי שמהווה קבר סמלי לצדיק הנוצרי, ואפילו שאריות מהתקופה בה תפקד המבנה כמסגד. הכנסייה נשרפה פעם נוספת בשריפה הגדולה של שנת 1917, שוחזרה בהתאם לתכניות האדריכליות המקוריות והצליחה לשמור על כמה מאפיינים שיש בהם עניין היסטורי ואמנותי - הפסיפסים הביזנטיים מהמאה ה-7 המקשטים את העמודים על שני צידי הכניסה לאפסיס, פסיפסים עדינים ומקסימים. למרות זאת, מעט מאוד עיטורים, פסלים וציורים שרדו את השריפה. דמטריוס הקדוש נולד בסלוניקי בשנת 270 לספירה. הוא בא ממשפחה אמידה, וכיוון שהיה אתלטי במראהו ובעל גבורה, הפך לקצין בכיר בצבא הרומי בגיל צעיר מאוד. הוא ראה עצמו קודם כל חייל של ישו, ואחר כך חייל של הצבא. הוא בילה את רוב חייו כמיסיונר אדוק, בהטפת הבשורה ובפגישות סודיות בהן ביצע המרה לעובדי אלילים והפך אותם למאמינים נוצרים. באחת הפגישות האלו הוא נתפס והוצב מול הקיסר מקסימיליאן. כשהצהיר: "רק בישו אני מאמין", הורה מקסימיליאן לשלוח אותו לעינויים בכלא. על אף שנכלא, הוא לא הפסיק להטיף את הבשורה לאלו שבאו לבקרו. דמטריוס הוצא להורג ב-26 באוקטובר 306, וגופתו נקברה במקום הוצאתו להורג. תושבי העיר מאמינים שההתערבות שלו היא זו שהצילה את העיר בהתקפות רבות של סלאביים, בולגרים, ערבים ואחרים. אפילו שחרורה של סלוניקי במהלך מלחמות הבלקן של 1912 חופפים את יום החג של הקדוש דמטריוס ב-26 באוקטובר. בעבר חייו של דמטריוס הקדוש הונצחו בחגיגות של חודשים ובהן אירועים כמו השוק המפורסם "דמטריה" שהביא אליו סוחרים ואנשי עסקים מאירופה וארצות ערב. עד היום מתקיימת מדי שנה בסלוניקי תערוכת הסחר הבינלאומית הגדולה ביותר של יוון.

המוזיאון הארכיאולוגי של סלוניקי מלא במוצגים מרהיבים מהתקופה המקדונית - כלים שונים, נשק, יצירות אמנות ועוד. יש בו שלל מיניאטורות מרשימות, פסלים קלאסיים, פסיפסים ועוד. תוכלו לחוות בו את ההיסטוריה היוונית וגם את התרבות והאמנות של היוצרים הגדולים, וליהנות גם מתערוכות מתחלפות רבות. הבנייה של המוזיאון החדש התחילה בשנות ה-60 ותוכננה על ידי האדריכל הנודע פטרוקלוס קרנטיניס. אוספי המוזיאון כוללים חפצי אמנות רבים מהתקופה הפרהיסטורית ועד סוף העת העתיקה. הם מגיעים מחפירות שנערכו ברחבי מקדוניה מאז 1912, לצד עתיקות שנמסרו. בין היתר נאספו העתיקות במהלך מלחמת העולם הראשונה על ידי הצבא הבריטי והצרפתי. בשנת 1940 נקברו עתיקות רבות בתעלות, במטרה להגן עליהן מפני פשיטות המלחמה. אוספי הקרמיקה ועבודות המתכת כוללים יותר מ-10,000 חפצי אמנות מסוגים שונים, שמציגים את כל ההיבטים של החיים היווניים הקדומיים - מפעילויות יומיומיות וציוד ביתי (כלי שימוש, כלים, תכשיטים), פריטים אלימים יותר (נשק התקפי והגנתי), פריטי דת ופולחן (מנחות, פסלי פולחן, כלי פולחן, מקדשים), התעסקות עם מוות (סרקופגים, תבליטי קבורה, מנחות קבורה), פוליטיקה וממשל (דיוקנאות של שליטים, כתובות, גזירות), מסחר וכספים (מטבעות ואגרות). כל אלו מאפשרים לנו לשחזר תמונה של מציאות רחוקה מאוד, ולדמיין לפרטי פרטים את החיים בעבר הרחוק. באוספים אלה כלולים גם חפצי אומנות מזכוכית, וכן פריטים מחומרים אורגניים. פריטי האוסף נעים מהתקופה הנאוליתית ועד לתקופה הרומית המאוחרת ומגיעים בעיקר מחפירות בתוך העיר סלוניקי והאזורים הסמוכים לה. בחצר המוזיאון ישנה תערוכה באוויר הפתוח הכוללת עתיקות מתקופת הזוהר של סלוניקי (המאה השנייה עד המאה הרביעית לספירה). התערוכה מחולקת לכמה חלקים. בחלק הראשון מוצגים סרקופגים ומזבחים מבתי הקברות בעיר, אנדרטאות קבורה ומתחמי קבורה. בחלק השני ניתן לראות ייצוג של בית עירוני עשיר מהתקופה הקיסרית (המאה ה2-3 לספירה) שמשלב פסיפסים אותנטים וציורי קיר. חלק נוסף מציג מיצגי אבן מסלוניקי המתוארכים למאה ה-1 עד ה-7 לספירה. בתקופה זו אבן הייתה חומר הבנייה העיקרי למבני ציבור, פסלים, גזרת גזירות וחוקים, כתובות קודש לאלים, תבליטי אבן על קבורות וכדומה. המוזיאון ממוקם במרכז העיר, במרחק קצר מחוף הים וקרוב מאוד למוזיאונים ואתרים ארכיאולוגיים אחרים. הוא נגיש בקלות באמצעות תחבורה ציבורית.

שני אתרים היסטוריים שאסור להחמיץ בביקור בסלוניקי הם הקשת של גלריוס והרוטונדה, השוכנים במרחק מאה מטר זה מזה ומופרדים בשביל נאה. הקשת, או "שער הניצחון", נבנתה בשנת 305 בפקודת הקיסר גלריוס, והיא נועדה לציין את ניצחון הרומאים על האימפריה הסאסאנית הקדומה – תרבות פרסית קדם-אסלאמית. גובהה של הקשת 12.5 מ' והיא מעוטרת בתבליטים שמראים את הקרבות בין רומי והסאסאנים. בצורתו המקורית, המבנה היה מורכב משמונה עמודים המסודרים בשתי שורות מקבילות, ארבעה בכל שורה. בין העמודים נוצרו שלושה פתחים מקושתים, שהמרכזי מהם רחב וגבוה משני האחרים. ארבעת העמודים המרכזיים, שנשאו לוחות שיש עם עיטור תבליט, היו גדולים יותר מהחיצוניים וחוברו בקשתות חצי עגולות התומכות בכיפה. היום נשתמרו רק שלושה מתוך שמונת העמודים המקוריים (את מיקומם של העמודים ההרוסים ניתן לראות מסומנים על המדרכה), מתוכם שניים נושאים תבליטים. התבליטים האלו מתארים סצנות ממסעות הניצחון של הרומאים נגד הפרסים בשנת 297 לספירה, בנוסף לתמונות סמליות המראות את העוצמה הצבאית של גלריוס. השער נבנה בהצטלבות של שני רחובות - "דרך התהלוכה" שמתחילה מהצד הצפוני של הקשת ומסתיימת במתחם הרוטונדה, והשדרה הראשית שחוצה את העיר ממערב-מזרח. שדרה זו, ששרידיה נמצאו מתחת לריצוף הרחוב, עברה ישירות בין העמודים הראשיים של שער הניצחון. הרוטונדה, או האנדרטה של סלוניקי, נבנתה ב-306 ונטען שתוכננה במקור כאחוזת קבר לגלריוס עצמו או כמקדש לדת פגאנית מקומית. ואולם, ברבות הימים הקיסר נקבר במקום אחר. היא נבנתה בטיימינג ייחודי - בנקודת המפנה בין העולם הפגאני לעולם הנוצרי. גובה הבניין העגול, בעל הכיפה, הוא כמעט 30 מטרים עם עובי קירות של יותר מ-6 מטר, ומבחינה ארכיטקטונית ניתן להשוות את הרוטונדה רק לפנתיאון ברומא. זמן קצר אחרי הקמת הרוטונדה, בשנים הראשונות של האימפריה הביזנטית, היא הפכה לכנסייה נוצרית עם תוספת מקדש בצדה המזרחי. החלק הפנימי עוטר בפסיפסי קיר ביזנטיים קדומים בעלי יופי ייחודי וכן בציורי קיר מרשימים. היא הוקדשה לארכי-מלאכים והייתה לקתדרלה של סלוניקי בין 1524 ל1591, אז הפכה למסגד על ידי הכובשים העות'מאנים. היא שבה לשמש ככנסייה רק עם שחרור סלוניקי ב-1912, אז הוקדשה לסנט ג'ורג' (אגיוס גוארגיוס). גם הקשת וגם הרוטונדה הוכרזו בידי אונסק"ו כאתרי מורשת עולמיים. שימו לב: הכניסה לרוטנדה בתשלום והיא סגורה למבקרים בימי שלישי.

כנסיית האגיה סופיה היא אחת הפנינות של סלוניקי: קתדרלה יוונית-אורתודוקסית מהתקופה הביזנטית, שנבנתה במקור במאה ה-3 לספירה, אז ככל הנראה נהרסה בעקבות רעידת אדמה. הכנסייה הנוכחית במקום נבנתה במאה ה-8, בעקבות התכנון האדריכלי של כנסיית האגיה סופיה בקונסטנטינופול (איסטנבול של היום). הכנסייה מאופיינת במבנה לא שגרתי: היא מורכבת מארבעה מעברים גדולים שמתחברים להיכל ענק עם כיפה בקוטר 10 מ', מלאה בציורי קיר מהממים שמציגים סצנות קלאסיות מכתבי הקודש של הנצרות. הכנסייה הוכרזה כאתר מורשת עולמי של אונסק"ו, ונחשבת נקודת חובה לכל מבקר בסלוניקי. בשנת 1205 לספירה, כאשר מסע הצלב הרביעי כבש את העיר, הפכה האגיה סופיה לקתדרלה של סלוניקי באופן רשמי. בשנת 1430 לספירה, כאשר העות'מאנים כבשו את העיר, הוסבה הכנסייה למסגד עד לשחרור סלוניקי בשנת 1912. לאחר מכן היא הוסבה בחזרה לכנסייה, אבל כמה שנים מאוחר יותר, בשנת 1917, נשרפה בשריפה הגדולה ששריפה שליש מהעיר וגרמה נזקים חמורים לקישוטים הפנימיים ולכיפה. הנזקים החמירו גם ברעידת האדמה של שנת 1978, אך כיום מרבית הכנסייה שוחזרה. כשסלוניקי שוחררה מהכיבוש הנאצי ב-2 בנובמבר 1944, התקיימה בכנסייה זו מיסת ההודיה. הצד החיצוני של הכנסייה לא מאוד מרשים, אבל הקסם שלה הוא ללא ספק בחלק הפנימי. בתוך הכנסייה ניתן לצפות בציורי קיר מעניינים ואיקונים ביזנטיים. בכנסייה, בעיקר באזור המזבח והכיפה, שרדו פסיפסים מדהימים שמתוארכים לתקופות שונות ומהווים דוגמאות מצוינות לאמנות ביזנטית. העיטור המופשט של האפסיס החצי-גלילי של אזור המזבח, הכולל צלב, אש וצורות גיאומטריות, שייך לשנים הראשונות של איקונוקלאזם (726-787), כפי שמעידות הכתובות המזכירות את שמות הקיסרית אירין מאתונה ובנה קונסטנטינוס השישי. הייצוג המלכותי של עליית ישו בכיפה שייך לשלב השני של האיקונוקלאזם, בסוף המאה ה-9. הוא מתאר את ישו במרכז, נתמך על ידי מלאכים, כאשר למטה ניצבות דמויות השליחים, ביניהן מריה הבתולה המוקפת בשני מלאכים. הפסיפס של מריה הבתולה והתינוק ישו בקונכיית האפסיס שייך לשלב השלישי, במאה ה11-12. ישנם גם חלקים מציורי קיר של קדושים נזירים מהמאה ה-11. הקתדרלה נמצאת במרכז ההיסטורי של סלוניקי, בכיכר בעלת אותו השם, בצומת הרחובות אגיה סופיה וארמו. היא מוקדשת לחוכמה ולדבר אלוהים, והיא מהמנומנוטים הנוצריים הקדומים החשובים ביותר של יוון ושל העולם האורתודוקסי בכלל. מומלץ מאוד לבקר בה.