גשר ריאלטו (Ponte di Rialto)

כיכר סן מרקו היא הכיכר הגדולה והחשובה ביותר בונציה, מקום מושבם של ארמון הדוג'ה (Palazzo Ducale), בזיליקת סן מרקו (Basilica di san Marco), מגדל השעון (Torre dell'Orlogio) ומגדל הפעמונים (Il Campanile di San Marco). נפוליאון תיאר את הכיכר כטרקלין המרשים ביותר באירופה והיא נחשבת לתחנת חובה עבור רבבות התיירים שמגיעים לעיר. הבניינים המחוברים הממסגרים את הכיכר נקראים פרוקוראטיה (Procuratie). מקור השם הוא משמם המקורי של אלו שהשתמשו בבניינים כמשרדים ומגורים - הפרקליטים של סן מרקו, פקידי עיר שהיו אחראים על ניהול בזיליקת סן מרקו, כמו גם על ביצוע צוואות וקרנות נאמנות מטעם מוסדות דת וצדקה. התפקיד נחשב היוקרתי ביותר אחרי זה של הדוג'ה. הבניינים מורכבים מהפרוקורטיה החדשה (הProcuratie Nuove) והפרוקורטיה הישנה (Procuratie Vecchie). הכיכר עשירה בשנים של היסטוריה ונחשבת ללב של ונציה (וגם יושבת בלב של ונציה). אורכה 180 מטרים ורוחבה 70 מטרים. היא הוקמה במהלך המאה התשיעית, אך גודלה וצורתה הנוכחיים נקבעו בשנת 1177 ונסללו מאה שנים מאוחר יותר. בכיכר נמצאים שני עמודים: סן מרקו וסנט תיאודור. שני העמודים עשויים גרניט ושיש והוצבו בסמוך לכניסה לכיכר בשנת 1172. במהלך המאה השמונה עשרה נערכו הוצאות להורג פומביות בין שני העמודים. הכיכר הפכה במהרה למקום ההתכנסות המרכזי של הוונציאנים. כשהפופולריות שלה הלכה וצמחה, החליט הממשל לעצב מחדש את הכיכר. בשנת 1735 הלבנים הוחלפו באבן טבעית והונחו בצורה מסודרת יותר, עם מיקומים מסומנים לסוחרים שיכלו להקים את הדוכנים שלהם בכיכר המשופצת. הכיכר היא הנקודה הנמוכה ביותר בוונציה, ולכן הראשונה "לזכות" להצפה כאשר מתרחשת תופעת הטבע "אקווה אלטה", במהלכה המים עולים על ונציה. במקרים כאלו, הרשויות מציבות גשרי עץ עבור המקומיים והתיירים. מספר פעמים בשנה הכיכר מוצפת לחלוטין, ויש בכך מין החוויה. אסור לאכול ולשתות בפיאצה סן מרקו וכן אסור להשליך אשפה. את אלפי היונים שבכיכר כבר אסור להאכיל, מסיבות תברואתיות ובניסיון לצמצם את הנזק שהן מסבות למבנים ולפסלים העתיקים. אם תרצו לאכול ליד הכיכר ולא באחד מבתי הקפה או המסעדות, ניתן לפנות לגינה היפה Giardini ex Reali. בשעות הערב מופיעות בכיכר תזמורות המנגנות באוויר הפתוח ומנעימות את זמנם של התיירים, הנהנים מכוס יין צונן באחד מבתי הקפה המפורסמים באזור, כמו קפה פלוריאן (Caffe' Florian), הנמצא בצמוד למוזיאון קורר (Museo Correr). בית הקפה הזה הוא אחד מבתי הקפה הוותיקים באיטליה, המתוארך לשנת 1720. המחירים בהתאם. אחרי הביקור בכיכר ובאטרקציות השונות שלה, פנו צפונה אל הרחובות הצרים המלאים בחנויות המובילות לכיוון גשר ריאלטו, פנו מערבה לאזור היוקרתי של חנויות בוטיק האופנה של העיר או פנו מזרחה וטיילו על קו המים. כמו שכבר הבנתם, לא משנה לאיזה כיוון תפנו מהכיכר, תמצאו הרבה מה לעשות.

בזיליקת סן מרקו (Basilica di San Marco) היא ללא ספק אחת הכנסיות המרהיבות ביותר באיטליה, ואחת הכנסיות הביזנטיות היפות והחשובות בעולם. הבזיליקה, העומדת בסמוך לארמון הדוג'ה, שימשה כקפלה שלו בלבד ובשנת 1807 שינתה את ייעודה והפכה לקתדרלת העיר. במהלך השנים הכנסייה נבנתה, נשרפה, נבנתה מחדש והורחבה, וכתוצאה מכך נוצר הבניין המדהים שאנו רואים היום. הכנסייה היא מעין אורגניזם חי שהתפתח, השתנה וצמח לאורך ההיסטוריה הארוכה שלו. כל תקופה בהיסטוריה הותירה סימנים חשובים שתרמו ליצירת מבנה ייחודי ביותר של אלמנטים אמנותיים יקרים, המשלבים השפעות וסגנונות ביזנטיים, גותיים, רומנסקיים ורנסנס, שמשקפים את עושרה של ונציה לאורך מאות שנים. הבזיליקה הראשונה שנבנתה נשרפה כמעט לחלוטין בשנת 976, ובנייתה מחדש הסתיימה רק בשנת 1094. אפשר רק לנחש את צורתה המקורית של הכנסייה הזו על סמך ממצאים ארכיאולוגיים מעטים, אבל בגרסה הראשונה שלה היא בהחלט הייתה קטנה יותר מזו של היום. תקרת הבזיליקה מצופה כולה פסיפסים מוזהבים והעניקה לה גם את כינויה "בזיליקת הזהב". הרצפה היא שטיח שיש הפרוס על פני 2,099 מ"ר. בחזית הבזיליקה מוצבים ארבעה סוסים קלאסיים עתיקים (Loggia dei Cavalli), שנלקחו מהקונסטנטינופול. למעשה הסוסים המוצבים במרפסת הם העתקים של הסוסים המקוריים, שבשנות ה-80 הוסרו והועברו למוזיאון שבתוך הבזיליקה. מאחורי המזבח הראשי ניצב המזבח הביזנטי, הפאלה ד'אורו (Pala d'Oro) - יצירת אמנות יוצאת דופן המעוטרת בלוחות אמייל המשובצים במאות אבני חן, הנחשבת לאחת הדוגמאות הטובות ביותר של צורפות מימי הביניים. לצד הכנסייה יושב מוזיאון סן מרקו שהוקם בסוף המאה ה-19. לאחרונה המוזיאון נפתח מחדש עם תצוגות חדשות. שוכנים בו חפצים מסוגים שונים השייכים לכנסייה. אחת היצירות היוקרתיות ביותר היא כאמור ארבעת הסוסים (Loggia dei Cavalli), וכן ציור על עץ המתוארך לאמצע המאה ה-14 הממחיש סיפורים מחייו של סן מרקו. המוזיאון מכיל גם שטיחים פרסיים, כתבי יד מוארים, שברי פסיפסים עתיקים ושטחי קיר (שימו לב: הכניסה למוזיאון כרוכה בתשלום נפרד). מומלץ לטפס גם למגדל השעון, הקמפניל, מגדל מרובע מרשים בגובה של כמעט 100 מטרים ממנו נשקף נוף נפלא של העיר (שימו לב: העלייה למגדל השעון כרוכה בתשלום נפרד). כדאי לדעת: מומלץ להימנע מלהגיע בשעות העמוסות ביותר, שכן גדודי התיירים המגיעים למקום הופכים את הביקור בבזיליקה למוצלח הרבה פחות. שימו לב שאסור לצלם בתוך הבזיליקה, ויש להגיע בלבוש צנוע ולא להכניס תיקים.

ארמון הדוג'ה (Palazzo Ducale) היה ארמונם המרהיב של שליטי ונציה (הדוג'ה) במשך מאות שנים. הארמון נמצא בסמוך לבזיליקה שבפיאצה סן מרקו ובנייתו, שהחלה במאה התשיעית, נמשכה למעלה ממאה שנה. המבנה הגותי העשיר בפסלים סימבוליים, המספרים במידה רבה את סיפורה של העיר, שימש במשך מאות שנים לא רק כמקום משכנו של הדוג'ה, אלא גם כמקום ההתכנסות של המועצה השולטת בעיר, כבית משפט וכבית כלא. כיום הארמון הוא המוזיאון המקיף ביותר עבור מי שמעוניין לראות כיצד חיו שליטי ונציה לפני מאות שנים. הארמון מכיל אוסף מרהיב של אמנות נפלאה, כולל ציורים של טיציאן (Tiziano), טינטורטו (Tintoretto), ויטורה קרפצ'ו (Vittore Carpaccio), אנדראה ויצ'נטינו (Andrea Vicentino), פאולו ורונזה (Paolo Veronese) ועוד. תוכלו להתפעל גם ממדרגות הזהב המפוארות והארכיטקטורה הגותית הוונציאנית, מדירות הדוג'ה, חדרי הממשלה, תאי הכלא העתיקים ומגשר האנחות (Ponte dei Sospiri) המפורסם, המחבר בין הארמון לבין בית הכלא. הגשר זכה לשמו המלנכולי לאחר שאסירים שהיו חוצים את הגשר לפני שנכלאו נאנחו בשל המחשבה שיראו את אור השמש בפעם האחרונה. פרט מעניין: ג'קומו קזנובה (Giacomo Casanova), המאהב המפורסם של ונציה, היה האדם היחיד שנמלט מהכלא של הארמון על ידי טיפוס על הגג בשנת 1756. קזנובה נכלא בטענה שהתנהגותו הליברטינית מסוכנת ליציבות החברתית. שימו לב: הכרטיס לארמון כולל גם גישה למוזיאון קורר (Museo Correr), למוזיאון הלאומי לארכיאולוגיה (Museo Archeologico Nazionale di Venezia) ולספריית המרצ'אנה (Biblioteca Marciana) - השוכנים כולם בכיכר סן מרקו.

בזיליקת סן ג'ורג'יו מאג'ורה, שנמצאת על אי זעיר הנושא את אותו השם וממוקם מול פיאצה סן מרקו, היא אחת הנקודות האייקוניות ביותר של ונציה. זוהי בזיליקה נאה מאמצע המאה ה-16, שתוכננה על ידי אדריכל הרנסנס המהולל אנדראה פאלאדיו (Andrea Palladio), ונבנתה בין השנים 1565-1610. מוצגות בה מספר יצירות אמנות מעניינות, לרבות ציורים מאוחרים של טינטורטו (Tintoretto). בזיליקת סן ג'ורג'יו מאג'ורה היא כנסייה בנדיקטית חשובה. מאחורי חזית הבזיליקה, העשויה שיש מבריק, יש חלל מוקפד בצורת צלב לטיני עם שני מעברים שנותן רושם של מרווח. הכנסייה נפגעה מספר פעמים, כולל שריפה ורעידת אדמה, אך הכנסייה תמיד נבנתה מחדש כולל מגדל הפעמונים. שלוש הקומות של הכנסייה מכילות ציורים שונים של טינטורטו. בנוסף לציורים של אמן גדול זה (ביניהם הסעודה האחרונה, קבר ישו ונפילת מנה), הבזיליקה מציגה גם ציור של סבסטיאנו ריצ'י, "מדונה עם הילד", שהושלם ב-1708. יצירה זו נחשבת יצירת המופת של סן ג'ורג'יו מג'ורה. אחרי שקדוש חשוב נקבר באי, הדוג'ה ואשתו הגיעו לבקר באי מדי שנה ולכבד את הקדוש. הביקור הזה יצר אירוע חשוב עבור הרפובליקה של ונציה, ובכל ביקור הודלקו אלפי נרות צפים שיצרו מראות מלבבים. למרבה הצער, כאשר הרפובליקה חדלה להתקיים, גם האירוע הזה נעלם. כדי לקבל תצפית מרהיבה על ונציה, מומלץ לטפס לראש מגדל הפעמונים, הקמפנילה של הבזיליקה (Campanile di San Giorgio Maggiore). הוא גבוה כמעט כמו Campanile di San Marco ולא תצטרכו לדאוג לגבי טיפוס במדרגות, כיוון שתוכלו לגשת למרפסת התצפית באמצעות מעלית. מכאן תוכלו לקבל כמה נופים מרהיבים ופנורמיים של ונציה וסביבותיה. הדרך המהירה ביותר להגיע לאי היא באמצעות מעבורת. האי הקטן ממוקם דרומית למחוזות סן מרקו וקסטלו וממזרח לאי ג'ודקה, שגם הוא חלק מוונציה. הוא מוקף בבאצ'ינו סן מרקו, בתעלת סן ג'ורג'יו מאג'ורה ובלגונה הגדולה. נקודות עניין נוספות באי הקטן כוללות את התיאטרון הפתוח תיאטרו ורדה, האודיטוריום לוס סקורו והמרינה. הכניסה לכנסייה היא בחינם בעוד העלייה למגדל הפעמונים עולה כמה יורו. התורים הארוכים בהם תבחינו בביקורכם בכנסייה הם של המבקרים המבקשים לעלות אל המגדל במדרגות או במעלית, ולכן אזרו סבלנות או הגיעו בשעה מוקדמת. בימי ראשון, בשעה 11 בבוקר, מתכנסים במקום הנזירים הבנדיקטיניים מהמנזר הסמוך לתפילה ומזמרים מזמורים גרגוריאניים, ומומלץ להגיע ולהאזין למיסה היפה.