גשר ריאלטו ופיאצה סן מרקו
La Bottega dei Mascareri

גשר ריאלטו (Ponte di Rialto)

כיכר סן מרקו (Piazza San Marco)

בזיליקת סן מרקו (Basilica di San Marco)

הקמפנילה של סן מרקו (Il Campanile di San Marco)

ארמון הדוג'ה (Palazzo Ducale)

גשר האנחות (Ponte dei Sospiri)

סן ג'ורג'יו מאג'ורה

אודות
מסלול זה ייקח אתכם לאטרקציות המרכזיות של ונציה ששמן יצא למרחוק ושום ביקור בעיר אינו מושלם בלעדיהן. נתחיל את היום בגשר הריאלטו. רדו מהואפורטו בתחנת ריאלטו מרקאטו (Rialto Mercato). אם הגעתם לאזור בימים ג'-שבת, בשעות הבוקר המוקדמות (12:00-7:30) תוכלו לראות על גדת התעלה שוק קטן, אך מזמין, של פירות וירקות ולצדו את שוק הדגים המסורתי של ונציה.
הקדישו שעה קלה לשיטוט בין החנויות השונות ואל תפספסו את La Bottega dei Mascareri אומן מסיכות ונציאניות המייצר מסיכות מקוריות שלא תמצאו בשום מקום אחר בעיר. והמשיכו לאורך התעלה (או בין הסמטאות האחוריות) עד שתגיעו לגשר הריאלטו (Ponte Rialto), הנחשב, ובצדק, לגשר היפה בעיר.
כעיר המבוססת על תנועה ימית, גשרים הם דבר הכרחי בוונציה, ובכל זאת, הגשר הראשון בעיר נבנה רק ב-1181, על ידי המהנדס הידוע ניקולו באראטיירי. הגשר היה עשוי עץ והוא נפתח במרכז על מנת לאפשר לספינות בעלות תרנים גבוהים לעבור. רק לאחר שכמה גשרים מעץ התמוטטו, ואנשים רבים נהרגו, הוחלט לבנות גשר ראשון מאבן (גשר הריאלטו). בנייתו של גשר הריאלטו, שאורכו 48 מ', גובהו 7.5 מ' ורוחבו 22 מ', נמשכה שלוש שנים והושלמה בשנת 1591.
עלו לגשר הריאלטו, ממנו נשקף נוף נאה של התעלה. חנויות מזכרות רבות מאכלסות אמנם את הגשר, אולם מומלץ שלא לקנות מזכרות דווקא כאן, שכן המחירים יקרים למדיי. מגשר הריאלטו המשיכו ברגל לתוך העיר עצמה, לכיוון פיאצה סן מרקו (Piazza San marco). אם אתם רעבים ורוצים נישנוש קל Pasticceria Marchini היא המקום בשבילכם. תוכלו לנשנש פה עוגיות תוצרת בית או שוקולדים המעוצב כמסיכות ונציאניות. עוד חנות שלא כדאי לפספס היא Murano Art Shop שמציעה את כל הטוב שיש לונציה להציע, בין אם זה מסיכות, תיבות נגינה, זכוכית ונציאנית ועוד ממיטב האומנים של העיר.
מכאן נמשיך לפיאצה סן מרקו שהיא לבה הפועם של העיר ונציה, ותחנת החובה החשובה ביותר בביקור בעיר. שלושת האטרקציות המרכזיות בפיאצה הן בזיליקת סן מרקו (Basilica di San Marco) המרהיבה, ארמון הדוג'ה, המכונה פאלאצו דוקאלה (Palazzo Ducale) ומגדל הפעמונים הגבוה, המכונה איל קמפאנילה די סן מרקו (Il Campanile di San Marco). החלו את ביקורכם בזיליקת סן מרקו, וזכרו כי מדובר באתר דתי, וכי לרובן המוחלט של הכנסיות באיטליה הכניסה מותרת בלבוש צנוע בלבד.
בזיליקת סן מרקו המרהיבה מעוצבת בצורת צלב יווני בעל חמש כיפות ביזאנטיות המוקפות בשורה של צריחונים גותיים מוזהבים, וחללה הפנימי מעוטר ביותר מ-4,000 מ"ר של פסיפסים מוזהבים, המתארים סצנות מחייו של מרקוס הקדוש, מהתנ"ך ומהברית החדשה. מבלי להגזים ניתן לומר כי בזיליקת סן מרקו היא יצירת אומנות מופלאה עד הפרט האחרון שבה. אורכה של הבזיליקה הוא כ-28 מ', וגובהה מגיע לכ-21 מ'. את חלל הבזיליקה מעטרים מאות פרטים שנרכשו או נבזזו בכל רחבי העולם במשך יותר מ-800 שנה והובאו אליה במיוחד על ידי סוחרים ואצילים ונציאנים.
לפני שתיכנסו פנימה, הביטו מעלה. מתחת לקשת המרכזית העליונה עומדים ארבעה סוסים יווניים מברונזה שהוצבו בבזיליקה באמצע המאה ה-13. מקורם של הסוסים בשלל שנבזז בקונסטנטינופול במסע הצלב הרביעי, בשנת 1204. כשפלש נפוליאון לוונציה במאה ה-18 הוא לקח עימו את הסוסים לפריז אך בעקבות דיונים ממושכים הם הוחזרו לבסוף לוונציה בשנת 1815. למעשה, עד היום יצירות אמנות רבות וחשובות מוונציה וערים אחרות בצפון איטליה מוצגות במוזיאון הלובר בפריז, לאחר שנבזזו בידי צבאותיו של נפוליאון.
מעל לסוסים ניצבת הקשת מרכזית של הבזיליקה, ומעליה פסליהם של מרקוס הקדוש, מוקף במלאכים, תוספת מאוחרת יחסית לכנסייה, מהמאה ה-15. שימו לב גם לאופן קישוטן של הקשתות העליונות והתחתונות של הבזיליקה. הקשתות התחתונות מקושטות בפסלים סמליים, וכל אחת מהן מעוטרת בפסיפס.
היכנסו לבזיליקה והביטו ימינה. בקצה אולם התווך הימני תבחינו בקפלת זן (Cappella Zen) מ-1521, ובבטיסטרו (battistero) או אגן הטבילה המרהיב, המסתיים בגלריה ובחדר האוצרות של הבזיליקה (Galleria e il Tesoro della Basilica). בחלל מעוצב להפליא זה מוחזקים גם היום כמה מיצירות האמנות המופלאות שהובאו מכל רחבי העולם, ובמיוחד מאזור קונסטנטינופול, כדי לפאר את הבזיליקה. שימו לב כי ברחבי הבזיליקה ניצבים עמודי שיש. אלו נותרו, כפי הנראה, עוד מהבזיליקה הראשונה, שנשרפה בשנת 976. חצו את הבזיליקה לצידה השמאלי, שם נמצאת אחת היצירות הידועות בבזיליקה, ה"מדונה די ניקופייה" (Madonna di Nicopeia), איקונה ביזנטית בת 900 שנה.
חזרו למרכז הבזיליקה ותראו מעליכם את הכיפה הראשית, המכונה "קופולה דל שאנסיונה" (Cupola dell’Ascensione). הכיפה העצומה מכוסה בפסיפס מרהיב מהמאה ה-13, ובמרכזו ישו. התקדמו מעט קדימה, לעבר אחת הפנינים הגדולות של הבזיליקה, הפאלה ד'אורו (Pala d'Oro), הלוח המוזהב שניצב על המזבח המרכזי ועליו מתואר סיפור חייו של מרקוס הקדוש. הלוח נחשב לאחת מיצירות האומנות החשובות מהתקופה הביזנטית באירופה, מצופה זהב ומעוטר בלמעלה מ-1,900 אבנים יקרות וביניהן אבני אודם, אזמרגדים, אבני ספיר ואבני אחלמה. המשיכו את הביקור במוזיאון ובבטיסטרום הצמודים לבזיליקה עצמה.
עלו אל המוזיאון באמצעות המדרגות שליד הכניסה הראשית, והתרשמו שוב מהסוסים היוונים הידועים של הבזיליקה ומפסיפסים ואוצרות מימי הביניים המוצגים במקום. לאחר שתסיימו את ביקורכם בבזיליקה צאו בחזרה לפיאצה והביטו ימינה.
מימינכם ניצב מגדל השעון Torre dell’Orlogio העתיק. שימו לב לאריה המכונף העומד בראש המגדל, סמלה של העיר ונציה עד היום, ומעליו דמויותיהן עשויות הברונזה של שני רועים המכונים "אי מורי" (באיטלקית -הכהים), אחד צעיר ואחד זקן, ה"אחראים" על צלצול הפעמון. בזכותם, למעשה, מצלצל השעון פעמיים. לצלצול הראשון אחראי הרועה הזקן, והוא מסמל את הזמן שחלף, ולצלצול השני אחראי הרועה הצעיר, והוא מסמל את הזמן שעוד יבוא.
אם התמזל מזלכם לבקר בעיר ב-6.1 או 40 יום לאחר חג הפסחא תזכו לראות כיצד מגיחות מהשעון דמויותיהם של שלושת המלכים שהביאו מתנות לישו הנולד, מלווים במלאך. הדמויות עברו שחזור מקיף במאה ה-18. מגדל השעון היה כה חשוב לשליטי ונציה עד כי כאשר התגלו בו בשנת 1531 בעיות טכניות ציוותה המועצה השולטת בעיר ששומר יוצב בו דרך קבע ויהיה אחראי על תפעולו השוטף.
מולכם עומד מגדל הפעמונים של סן מרקו (Il Campanile di San Marco), הנישא לגובה כמעט 99 מ'. שורשי המגדל במאה ה-12, אך את צורתו הנוכחית קיבל המגדל רק במאה ה- 16. חמישה פעמונים קבועים בראשו של המגדל, וכל אחד מהם שימש לתפקיד אחר. הפעמון הראשון צלצל בזמן הוצאות להורג, הפעמון השני כשהתכנסה מועצת השלטון, הפעמון השלישי כדי לסמן את אמצע יום העבודה, הפעמון הרביעי כדי לסמן מצבי חירום והפעמון החמישי והגדול ביותר צלצל בתחילתו ובסופו של כל יום עבודה.
מבין חמשת הפעמונים רק אחד נותר מהמגדל המקורי, וכל השאר הוחלפו לאחר שהמגדל קרס בשנת 1402. בשנת 1902 קרס שוב המגדל, והתפורר לגמרי. עיריית ונציה החליטה לבנות אותו מחדש, תוך 4 חודשים, באמצעות אותן הטכניקות העתיקות שבהן השתמשו לפני מאות שנים. מראש המגדל נשקפת תצפית נפלאה של העיר, אולם התורים הארוכים המתפתלים מסביב למגדל בחודשי הקיץ עלולים להתיש כל תייר.
תחת זאת, תוכלו בהמשך המסלול להגיע לכנסייה סן גו'רג'ו מאג'ורה (San Giorgio Magiore), העמוסה מעט פחות, ולעלות למגדל הפעמונים, ממנו נשקפת תצפית יפה לא פחות, ולדעת רבים אף יותר. כעת פנו שמאלה, לכיוון הקאנאל גראנדה ומיד תראו את הכניסה לאחד הבניינים המפוארים והחשובים ביותר בעיר, מקום משכנם של שליטי הרפובליקה הוונציאנית במשך מאות שנים, ארמון הדוג'ה, המוכר בעיקר בשם "פאלאצו דוקאלה" (Palazzo Ducale). עבור חובבי אמנות והיסטוריה ביקור בוונציה לא יהיה שלם ללא ביקור, ואפילו קצר, בארמון. ארמון הדוג'ה הראשון נבנה כבר במאה התשיעית לספירה, אך המבנה המפואר הנוכחי נבנה רק במאה ה-14, והעבודה עליו נמשכה כ-120 שנה.
היכנסו לארמון ושימו לב לעיצובה של הדלת הראשית, המעוטרת בסגנון גותי דרמטי. הסיור בארמון הדוג'ה כולל ביקור במספר קומות המופרדות ביניהן בגרמי מדרגות מפוארים, והידוע ביותר הוא גרם המדרגות המכונה סקאלה ד'אורו (Scala d'Oro – 'המדרגות המוזהבות') המוביל לקומה המרכזית של הארמון, שמקיפה את החצר הפנימית הגדולה משלושת צדיה. החלו את הביקור בקומה הראשונה, ואל תחמיצו את אולם המועצה הראשית, הסאלה דל מאג'ור קונסיליו (Sala del Maggior Consiglio), שתקרתו עשויה ציורים מרהיבים הנתונים במסגרות עץ מגולפות ומוזהבות. זהו האולם המרכזי בארמון, והגדול ביותר. גובהו 12 מ', אורכו 53 מ' ורוחבו 25 מ'.
באולם זה התכנסה המועצה העליונה של ונציה, שכללה לעיתים אפילו 2,000 משתתפים. האולם מקושט בתמונות מהאסכולה הוונציאנית משלהי המאה ה-16. תמונת הפרדיסו (Paradiso - גן העדן) שצוירה על ידי יאקופו קומין (Jacopo Comin), הידוע בכינוי טינטורטו (Tintoretto), היא אחד הציורים הגדולים בעולם. מרשימים לא פחות הם הציורים של טינטורטו וטיציאן (Tizian), המקשטים את קירות סאלה דה קואטרו פורטה (אולם הארבע דלתות Sala delle Quarto Porte), שבקומה השנייה. שימו לב גם לחדר הבא, ה- סאלה דל אנטיקולג'ו (Salla dell’Anticollegio). האולם תוכנן לפי שרטוט של אחד האדריכלים החשובים באותה התקופה ובכלל, אנדראה פאלאדיו (Andrea Palladio), שאף תכנן את וילת פאלאדיו הידועה
ליד העיר ויצ'נזה (Vicenza). ביציאה מארמון הדוג'ה פנו בחזרה לכיוון הקאנאל גראנדה והמשיכו ישר כ-100 מ', עד שתגיעו לגשר דלה פאלייה (Ponte della paglia) . עלו על הגשר והביטו שמאלה. הגשר הקטן שמולכם הוא אחד הגשרים המפורסמים בוונציה -גשר האנחות , או "פונטה דיי סוספירי" (Ponte dei Sospiri). בעבר שימש הגשר כדי לחבר את ארמון הדוג'ה עם בתי הכלא החדשים שנבנו בעיר בתחילת המאה ה-17.
לטענת אחדים הכינוי של הגשר נולד מאנחותיהם של האסירים שידעו את מר גורלם המצפה להם בבית הכלא. רומנטיקנים יותר טענו שהאסירים נאנחו משום שלא יזכו שוב לראות את יופיו של הארמון. כך או אחרת, עיצובו של הגשר מספר גם על ייעודו: בתוך הגשר נקבעו חלונות עם סורגי ברזל. הגשר תוכנן על ידי אנטוניו קונטינו Antonio Contino, אחיינו של האדריכל שתכנן את גשר הריאלטו. הביטו כעת לעבר צדה השני של הקאנאל גראנדה. הכנסייה הענקית ובעלת הכיפה הגדולה שמולכם היא בזיליקת סן ג'ורג'יו מאג'ורה (San Giorgio Maggiore) הניצבת מעברו השני של אגן סאן מרקו רחב הידיים. זוהי התחנה האחרונה בסיורינו.
על מנת להגיע לבזיליקה אין צורך בגונדולה או כרטיס מיוחד שכן הכנסייה היא חלק ממסלול השיט של קו ואפורטו מספר 2 (יש לעלות על קו מספר 2 בתחנה San Marco San Zaccaria, הנמצאת במרחק דקת הליכה (בקו ישר) מהגשר שעליו אתם עומדים כעת. הפליגו אל הבזיליקה והקדישו כרבע שעה לסיור בכנסייה עצמה ולעלייה למגדל הפעמונים. הבזיליקה המרשימה תוכננה בידי האדריכל הידוע אנדראה פאלדאיו באמצע המאה ה-16, ומוצגות בה כמה יצירות ידועות של הצייר הונציאני דומניקו טינטורטו (Tintoretto), אולם הסיבה העיקרית שנוהרים לכאן תיירים יודעי דבר היא התצפית המקסימה הנשקפת מראש מגדל הפעמונים שגובהו 75 מ'.
היכנסו לתוך הכנסיה ולכו ישר, עד לקצה השמאלי, ועקבו אחר השילוט. מעלית תעלה אתכם למעלה, לתצפית מושלמת על העיר והאזור כולו. חיזרו לאזור כיכר סן מרקו וסיימו את היום בארוחת ערב ב-Alle Testiere.