מגדל הפעמונים

כנסיית סנטה מריה נובלה נבנתה על ידי הדומיניקנים במאות ה-13 וה-14 והיא פלא של אדריכלות ואמנות שאסור לפספס בביקור שלכם בעיר. היא משלבת סגנונות אדריכליים פלורנטיניים שונים. החזית מצופה בשיש לבן וירוק, בסגנון גותי, ובנייתה הושלמה במאה ה-15. מגדל הפעמונים נותר בשלמותו כפי שעוצב בידי פרה יאקופו טאלנטי, והוא דוגמה אלגנטית לסגנון גותי לומברדי טהור. אלמנטים פלורנטיניים גותיים עם נימות רומנסקיות מאפיינים את החלקים התחתונים. מעל לכרכוב הגדול ניתן לראות את תרומתו של אלברטי, איש הרנסנס, ומשני צדיה שני מכשירים אסטרונומיים, יצירותיו של דאנטי, אסטרונום החצר של קוזימו הראשון. לאורך הקיר הימני שוכן בית הקברות של האצילים, המוקף בשורות עמודים. פנים הכנסייה מעוצב כצלב דמוי האות T ומחולק לשלושה אולמות. הפרספקטיבה הנוצרת מהמרווחים המשתנים בין העמודים מייצרת אשליה שהמבנה ארוך מאוד. עושרה העצום של הכנסייה הזו מתבטא בהרבה יצירות מופת מהרנסנס, ובשפע מדהים של קברים וקפלות. לאורך אולם התווך הימני נמצא "המונומנט של הווילאנה המבורכת", יצירתו של ברנרדו רוסלינו, והקפלה על-שם משפחת רוצ'לאי, בה נחה יצירתו של גיברטי, "הקבר של פרה דאטי" ויצירתו של נינו פיזאני, "הבתולה עם הילד", שנמצאת מאחורי המזבח. בקפלה על-שם פיליפו סטרוצי נמצאים ציורי הקיר של פיליפו ליפי, "סיפורו של יוחנן הקדוש ופיליפ הקדוש", ויצירתו של בנדטו דה מאיאנו, "קברו של פיליפו סטרוצי". בימת המקהלה העשויה עץ מעוטרת בציורי קיר מפורסמים של גירלאנדיו, "סיפורי מרים". לאורך הקיר החיצוני השמאלי של הכנסייה ישנו הקומפלקס של הקיוסטרי - האכסדרות. הראשונה היא האכסדרה הירוקה, אולם עצום בסגנון רומנסקי, אשר עוצב לקראת אמצע המאה ה-14 על-ידי פרה ג'יובאני דה קאמפי, וכנראה נועד להיות החלק הראשון של מנזר דומיניקני. שמה של האכסדרה הגיע מהגוונים של ציורי הקיר הגדולים שלה, תמונות מהברית הישנה, יצירותיו של פאולו אוצ'לו. דלת קטנה בקיר המרוחק של האכסדרה הירוקה מובילה אל הקפלה הספרדית הקטנה ואל אולם הכינוסים הדתיים של המנזר. ציורי הקיר הגדולים בקפלה מראים, בין היתר, את מסע הניצחון של תומאס אקווינס הקדוש, הקדושים נאבקים בכופרים ועוד רבים אחרים. לאורך הקיר החיצוני השמאלי של הכנסיה ישנו מוזיאון. בכיכר שלפני הכנסייה ניצבים שני אובליסקים שכל אחד מהם ניצב על ארבעה צבי פלדה. זוהי הכנסייה הראשית של פירנצה שממוקמת במרכז העיר בפיאצה דל דואומו, והיא נחשבת למקום מהמתויירים ביותר באירופה.

קתדרלת סנטה מריה ידועה יותר בכינוי הדואומו. זוהי הכנסייה השלישית בגודלה בעולם (אחרי פטרוס הקדוש ברומא וסנט פול בלונדון), והייתה הכנסייה הגדולה ביותר באירופה כאשר הושלמה במאה ה-15. אורכה 153 מטר, רוחבה 90 מטר, וגובהה 90 מטר מהרצפה ועד לתחתית הנורה. תהליך בנייתה נמשך מסוף המאה ה-13 עד אמצע המאה ה-16. היא הוקמה על חורבות אתרה של כנסיית סנטה רפרטה (Santa Reparata). בנייתה ותיכנונה נעשו על ידי מספר אמנים ואדריכלים בהם ארנולפו די קמבוי, ג'וטו (שתכנן גם את מגדל הפעמונים הנמצא באותה הכיכר), וברונלסקי שתכנן את הכיפה. תהליך הבנייה הממושך משתקף בסגנונות הבנייה המשולבים זה בזה, שמעידים על הטעמים המשתנים לאורך פרק הזמן הארוך שחלף בין תחילת הבנייה ועד השלמתה. זוהי הקתדרלה השלישית והאחרונה של פירנצה והיא הוקדשה לסנטה מריה דל פיורה, בתולת הפרח, בשנת 1412. זהו רמז ברור לשושן, סמל העיר פירנצה. פנים הכנסייה מעוטר ומקושט ביצירות של מעצבים ואמנים מהמאות ה-15 וה-16, חלונות זכוכית צבעוניים, פסיפים על הקירות, רצפת שיש, פסלים ועוד. הכיפה עצומה וגובהה מגיע ל- 114 מטר. ציורי הקיר המרהיבים המעטרים אותה צוירו על-ידי ואזארי וצוקארי. ניתן לטפס במעלה 463 מדרגות המובילות למרפסת המכונה קופולה דה ברונלסקי ולצפות על העיר. בקריפטה ניתן לראות את שרידי כנסיית סאנטה רפראטה וחנות לממכר מזכרות וספרים. מגדל הפעמונים של ג'וטו הוא אחד מהמונומנטים העיקריים בפיאצה דל דואומו. הוא הוקם ב-1334, גובהו 84.7 מטרים ורוחבו 15 מטרים. המגדל הוא דוגמה מדהימה לארכיטקטורה גותית מהמאה ה-14 בפירנצה והוא מכוסה בשיש לבן, אדום וירוק כמו הקתדרלה הסמוכה. מגדל הפעמונים נחשב לקמפניל היפה ביותר באיטליה וככל הנראה תוכנן יותר למטרות דקורטיביות מאשר למטרות פונקציונליות. אם תקיפו את הקתדרלה מבחוץ תגלו את הדלת המרשימה פורטה דה מנדרולה (Porta della manderola) אשר נפתחת לאגף הצפוני ונבנתה בתחילת המאה ה-15. הדלת הזו היא הכניסה היפה ביותר של הקתדרלה. בצד הדרומי של הקתדרלה נח שער הכמורה, שנבנה באמצע המאה ה-14. לצד הכנסייה יושב מוזיאון האופרה של הדואומו. המוזיאון מתפרש על פני 6,000 מ"ר המחולקים ל-28 חדרים ושלוש קומות. המוזיאון נוסד בשנת 1891 אך בשנת 2015 הוא שופץ באופן מסיבי, וכיום הוא אחד המוזיאונים החשובים בעולם. כאן נשמרות יצירות המופת המקוריות של אמנים כמו מיכלאנג'לו, דונטלו, ברונלסקי, גיברטי ועוד אינספור אחרים.

כיכר הסיניורה עוצבה במאות ה- 13-14 והיתה מרכז החיים הפוליטיים בפירנצה במהלך המאה ה-14. בהתאם לכך הוצבו בה פסלים אלגוריים המייצגים חלק מהסמלים האהובים ביותר של פירנצה: דוד, העתק של פסלו של מיכלאנג'לו; משמאלו המרצוקו (Marzocco), האריה המפורסם של פירנצה; מזרקת נפטון מאת אמנטי (Ammannati); וקוזימו הראשון רכוב על סוס מאת ג'אמבולוניה (Giambologna). פיאצה דלה סיניוריה ממוקמת באמצע הדרך בין הדואומו לנהר הארנו ומייצגת, יחד עם הארמון, את לב החיים הפוליטיים של פירנצה. הכיכר היא בצורת L והיא תוצאה של התערבויות אדריכליות שונות. במרכז הכיכר מסומן מקום הוצאתו להורג של ג'ירולאמו סאבונארולה (Girolamo Savonarola). סאבונארולה (1498-1452) היה נזיר מטיף, שמרן דתי קיצוני, שיצא כנגד הסיאוב של האפיפיורות והכנסייה הנוצרית. הוא הוחרם על-ידי האפיפיור ונשפט על-ידי בתי המשפט האזרחיים של פירנצה למוות בשריפה ב- 23 במאי 1498. הארמון הגדול השולט על הכיכר עם מגדל הפעמונים האופייני הוא הפאלאצו וקיו (Palazzo Vecchio - "הארמון הישן"). זהו ארמון פשוט וקודר שבנוי בסגנון מבצר מתחילת המאה ה-14. הוא עוצב על-ידי ארנולפו די קאמביו (Arnolfo di Cambio) הגדול בהשראת הטירה שבפופי (Castello di Poppi). בארמון בן מאות השנים ישבו בעבר שליטי הרפובליקה הפלורנטינית, והיום הוא משמש כבית העירייה של העיר. לכן, בכיכר מתקיימות מחאות רבות. בכיכר יושבת גם גלריית אופיצי, המוזיאון הפופולרי והחשוב ביותר של פירנצה, שמכילה מספר מסחרר של יצירות אמנות ויצירות מופת. המוזיאון עוצב על ידי ג'ורג'יו וזארי וכולל יצירות מופת של מיכלאנג'לו, סנדרו בוטיצ'לי, ליאונרדו דה וינצ'י, רפאל, קאראווג'יו, ארטמיסיה ג'נטיליצ'י, טיציאנו ועוד רבים אחרים. בקצה הכיכר נמצא Loggia della Signoria, בניין אבן הצמוד לגלריה אופיצי, שנבנה במחצית השנייה של המאה ה-14 ושימש לאירוח פגישות וטקסים ציבוריים. כיום המבנה מתפקד כגלריית פסלים פתוחה. הוא תוכנן על-ידי Orcagna ב-1376 והוא בעל קשתות ועיצוב רנסנסי. הוא ביתם של כמה פסלי ברונזה ושיש כמו פרסאוס (של בנונוטו צ'ליני), אונס הנשים הסבין (של ג'אמבולוניה), אריות מדיצ'י (של פלמיניו ואקה וג'ובאני די שראנו) והאונס של פוליקסנה (של פיו פדי). הכיכר היא אחת מנקודות המפגש המרכזיות של העיר. אם תרצו לשבת ולנוח תוך שאתם סופגים את ההיסטוריה והאווירה המיוחדת בכיכר, מומלץ לשבת ב-Rivorie או ב-Cafe Perseus, שניים מבתי הקפה המפורסמים ביותר בפירנצה. המחירים אמנם גבוהים אבל המיקום הייחודי לצד השוקו החם עם הקצפת או הקפוצ'ינו האיטלקי המפנק שווים את המחיר.

הארמון הישן והקודר הניצב בכיכר הסיניוריה, במרכז העתיק של העיר, משמש כיום כמוזיאון ובית העירייה. ארמון הבנוי בסגנון מבצר מתחילת המאה-14 עוצב על-ידי ארנולפו די קאמביו, בהשראת הטירה שבפופי (Castello di Poppi). הארמון נבנה בתקופת "אחוזות-הטירה", כאשר בכל ארמון של המשפחות שריכזו בידיהן את העוצמה נבנה לראווה מגדל גבוה באחת מפינותיו. המגדל של פאלאצו וקיו נישא לגובה 94 מטרים. בעוד קדמת הארמון ומגדלו מעוצבים בסגנון גותי טהור, החצר הפנימית היא "פנינה" מתקופת הרנסנס, שעוצבה על-ידי מיכלוצו מיכלוצי (Michelozzo Michelozzi) כדי להשלים באופן הרמוני את הסגנון הגותי הקודם, ועוטרה על-ידי ואזארי (Vasari). גרם מדרגות מטפס אל הקוארטיירי מונומנטלי (Quartieri Monumentali), המקום בו נהגו בני משפחת מדיצ'י לקבל קהל בין פסליו של מיכלאנג'לו וציוריו של ואזארי. קירותיו של האולם הראשי, הנקרא אולם החמש מאות (Salone dei Cinquecento), מכוסים בסדרה של ציורי קיר המתארים את קרבותיו של קוזימו הראשון. במקור האולם נבנה כדי לשמש את מליאת הרפובליקה בת ה-500 חברים ולכן נקרא כך. 39 לוחות התקרה מכוסים אף הם בציורים; כאן התחמק ואזארי מעבודת הצביעה המייגעת, שבה הראש מופנה באופן מתמיד כלפי מעלה, והשאיר אותה לתלמידיו. קירותיו של האולם הגדול השני, אולם המאתיים (Sala dei Duecento), מכוסים בשטיחי-קיר פלורנטיניים מפוארים. חדר העבודה של פרנצ'סקו הראשון הסמוך לאולם הוא חדר קטן ויפהפה, אשר עוצב וקושט על-ידי ואזארי עצמו. דלת קטנה, משמאל לכניסה, מובילה אל חדרי בני מדיצ'י. כל אחד מהחדרים מוקדש לאחד מבני המשפחה הגדולה. בקומה השנייה תמצאו סוויטה של חדרים עם ציורי קיר אלגנטיים, המובילה אל דירתה של אלינור מטולדו, בת זוגו של קוזימו הראשון. ואזארי יצר כאן ארבעה חדרים יפים במיוחד. עוד חדר מעניין, הוא חדר מפות שכיום מוצגות בו מפות היסטוריות שהוחזקו בידי בני מדיצ'י, ומספקות הצצה מעניינת לדרך בה ראו את העולם באותה תקופה. מעבר מוביל אל תוך הקפלה דלה סיניוריה, אשר בה, בין ציורי הקיר ויצירות האמנות העשירים שלה, בילה סאבונרולה בתפילה את לילו האחרון לפני הוצאתו להורג. המדרגות במעבר מובילות לראש המגדל. ביום בהיר הנוף עוצר נשימה ושווה בהחלט את הטיפוס במדרגות. למבנה שלוש מרפסות, אחת מהן והמעניינת ביותר, היא פנינה מתקופת הרנסנס שתוכננה על-ידי מיכלוצו מיכלוצי, ועוטרה על-ידי ג'ורג'יו ואזארי, במרכז החצר מזרקה שעוצבה על ידי אנדריאה דל-ורוקיו (כיום נמצא שם העתק והמקור מוצג המוזיאון הנמצא בקומה השנייה של הארמון).