יפו העתיקה ושוק הפשפשים

התחילו את היום בצידה הצפוני של כיכר השעון. סביב הכיכר תוכלו לראות כמה מהמבנים החשובים ביפו של ראשית המאה העשרים. במרכזה ניצב מגדל השעון, שהוקם בשנת 1900 לרגל חצי יובל לשלטונו של הסולטן התורכי עבד אל חמיד השני, כסמל למהפך שעברה יפו מעיר נחשלת ומוזנחת בקצה האימפריה העות'מאנית לעיר נמל משגשגת.

בצידה המזרחי של הכיכר תוכלו לראות את מבנה הסראיה החדשה, שהיה מקום מושבו של המושל התורכי ביפו. חלק מהמבנה, ששימש גם כמפקדת הכוחות הערבים ביפו בימי מלחמת העצמאות, פוצץ על ידי ארגון הלח"י, וחזית העמודים שלו שוחזרה בשנים האחרונות. בצידה המערבי של הכיכר עומד מבנה הקישלה - המשטרה ובית הסוהר של השלטון התורכי ביפו. המשיכו לצד הדרומי של הכיכר (שימו לב ללוח ההנצחה על מגדל השעון, שמוקדש לגבורתם של לוחמי האצ"ל שנפלו בקרב על כיבושה של יפו), ופנו ימינה לרחוב רוסלאן. אם כבר התחלתם לחוש רעב, תוכלו לחצות קודם את הכביש למאפיית אבולעפיה, ואחר כך להמשיך בטיול.

ברחוב רוסלאן ניצב מסגד מחמודיה, המסגד הגדול ביפו. קל לזהותו בזכות המינראט (צריח המסגד) המתנשא לגובה ומעפיל על מגדל השעון. בקיר החיצוני של המסגד תוכלו להבחין בסביל (מתקן ציבורי להזרמת מי שתייה), המעוטר בקליגראפיה ערבית מתוחכמת. סבילים כאלה נבנו ברחבי הארץ, לא רק כדי להרוות את צימאונם של עוברי אורח, אלא גם כדי להאדיר את שמם של השליטים באימפריה העות'מאנית. לפניכם משתרעת טיילת מפרץ שלמה, המובילה אל גן הפסגה - מרכזה של יפו העתיקה.

המשיכו במעלה הדרך, כשמימינכם הים וקו החוף של תל אביב. למרות הניגוד החריף בין יפו העתיקה (שמוזכרת כבר בתנ"ך) לתל אביב המודרנית (שהוקמה בראשית המאה העשרים), שתי הערים חיות יחד תחת אותה עירייה מאז אוחדו בעקבות החלטה של ממשלת ישראל הראשונה ודוד בן גוריון שעמד בראשה. משמאלכם מבנה אבן מרשים, שקרוי היום "בית הסראיה הישן", מפני ששיכן את הממשל העות'מאני לפני שהעתיק את מושבו לבית הסראיה שבכיכר השעון בסוף המאה ה-19. במבנה פועל מוזיאון יפו לעתיקות, שהוקם לאחר שנתגלו ממצאים רבים בחפירות ארכיאולוגיות ביפו. האדריכלות של המבנה מרשימה גם עבור מי שאינו מוצא עניין בעתיקות ובהיסטוריה. המבנה הוקם בראשית המאה ה-19 בשיטת הבנייה המקומית - אבני הכורכר סותתו במיוחד כך שיתאימו זו לזו באופן מושלם, והחלל המועט שנותר ביניהן נאטם באמצעות זיפזיף (חול ים רטוב). בתוך המבנה ניתן להבחין בקשתות ענקיות, גם הן מכורכר, שתומכות את כובד משקלו של השלד האדריכלי. 

המשיכו במעלה טיילת מפרץ שלמה, ושימו לב בצד ימין לתותח השחור, זכר לחורבנה של יפו במסעות נפוליאון בארץ ישראל בשנת 1799, ולאנדרטה למחדשי הקהילה היהודית ביפו בראשית המאה ה-19 חיו בה בעיר יהודים מעטים. במסגרת פריחתה של העיר, הגיעו גלי עלייה של יהודים שעלו לארץ ישראל דרך נמל יפו. הם נקלטו על ידי המחדשים, ובראשם ר' יהודה הלוי מרגוזה, ואוכסנו במבנה שעמד במדרון שליד האנדרטה (כיום לא נותר ממנו שריד), בשם "דאר אל יהוד".  
לפניכם תראו את כנסיית סנט פטרוס, שנבנתה בסוף המאה ה-19, בעידודו של בית המלוכה הספרדי. למרות שהיא שייכת למסדר שדוגל באורח חיים סגפני, ניתן לזהות את נטייתם של האדריכלים הספרדים באותה תקופה לקישוטים מסוגננים ולסימטריה מוקפדת. הכנסייה פתוחה למבקרים בשעות הבוקר ואחר הצהרים, כך שאפשר להתרשם גם מגילופי העץ, הציורים והויטראז'ים שבה.

מגדל הפעמונים של הכנסייה הוא המבנה הבולט ביותר בגבעה של יפו העתיקה, וניתן להבחין בו בקלות מכל נקודה לאורך קו החוף של תל אביב. יפו העתיקה חשובה לנצרות בשל סיפור הנס שחולל בה פטרוס - שמעון הבורסקאי - אחד מתלמידיו של ישו. בעת ביקור ביפו, חווה פטרוס התגלות אלוהית והשיב לחיים אישה בשם טביתא. בעקבות זאת גדלה מאד השפעתה של הנצרות באזור. בית שמעון הבורסקאי נמצא למרגלות הכנסייה, קרוב לקו המים, אך אין טעם להתאמץ להגיע אליו, משום שהוא סגור לקהל. 

בצמוד לכנסיית סנט פטרוס משתרעת לפניכם כיכר קדומים, עם דוכני המזכרות, הבגדים והתכשיטים שמוצבים בה בחלק מימות השנה. בעבר כיסו מבנים צפופים מאוד את כל שטח הכיכר ואת גבעת גן הפסגה שמשמאל. בסוף המאה ה-19 הפכו תנאי החיים בעיר הצפופה כה קשים מנשוא, עד כי התושבים פרצו את חומות העיר והקימו שכונות חדשות, שהצמיחו עיר חדשה ונפרדת, הלא היא תל אביב. הכיכר והגן נחנכו לאחר שפונו הריסותיהם של הבתים היפואיים (שחלקם נהרסו בימי מלחמת העצמאות וחלקם עוד קודם לכן במבצע של הבריטים לפרוץ דרכי גישה ביפו העתיקה).

בכיכר תוכלו להיכנס אל מרכז המבקרים התת קרקעי, שמציג את השכבות הארכיאולוגיות הקדומות של יפו. לאחר שתחצו את הכיכר לכיוון דרום-מערב, פנו שמאלה בשביל המדרגות העולה אל גשר המשאלות. על מעקה גשר העץ, שעובר מעל הכביש המרכזי של יפו העתיקה, נוצקו חישוקי ברזל שמציגים את כל המזלות האסטרולוגיים. על פי האמונה המקומית, אם תאחזו במזל שלכם ותביעו משאלה תוך כדי צפייה אל הים היא תתגשם. חצו את הגשר והמשיכו לטפס בשביל לכיוון גן הפסגה. בראשו הנוף המרהיב של יפו העתיקה מצד אחד, תל אביב המודרנית מצד שני, וביניהן הים התיכון. תוכלו גם להתרשם מהפסל "שער האמונה" של הפסל דניאל כפרי, שמציג מוטיבים מכמה סיפורים מקראיים - עקדת יצחק, חלום סולם יעקב וכיבוש יריחו על ידי יהושע בן נון - העוסקים בהבטחת הארץ לאבות העם היהודי ומימושה. 

כעת תוכלו לרדת מהפסגה, לחלוף על פני גן ארכיאולוגי, ששער יפואי מימי רעמסס השלישי (המאה ה-12 לפנה"ס) נמצא בו, ולהמשיך לכיוון דרום מערב, אל הסמטאות של יפו העתיקה (שימו לב שכולן קרויות על שם המזלות האסטרולוגיים), המשופעות בגלריות לתכשיטים ולאמנות. מומלץ לעבור בסמטת מזל דגים, שם נמצא מוזיאון אילנה גור. מבנה המוזיאון מרשים לא פחות מהתצוגה שבו, שכוללת את עבודותיה של האמנית אילנה גור, לצד יצירות שונות ומגוונות של אמנים מהארץ ומחו"ל. המשיכו לרחוב הסמוך (לואי פסטר), שמוביל מזרחה - החוצה מיפו העתיקה. משמאלכם חומת העיר העתיקה ומימינכם פרוייקט מגורים חדיש בשם "גבעת אנדרומדה". לפי המיתולוגיה היוונית, אנדרומדה היתה נסיכה, שהוריה נאלצו להקריבה לאל הים פוסידון על מנת שיחוס על האנושות. היא נכבלה לסלע ימי, עד שבן האלים פרסאוס, רכוב על הסוס המכונף פגסוס, נחלץ להצלתה. האגדה מספרת שבין השרטונות שליד נמל יפו, נמצא הסלע אליו נקשרה אנדרומדה. 

פנו שמאלה ברחוב יפת והמשיכו לבית מספר 18, מקום משכנו של הסניף הראשון של בנק אפ"ק (אנגלו-פלסטיין קומפני), ששימש כזרוע הפיננסית של התנועה הציונית. הבנק מימן מפעלים ציוניים ורכישה של אדמות בארץ ישראל, ביניהן הקרקעות של תל אביב. לאחר קום המדינה הוא פעל במשך תקופה קצרה כבנק המרכזי של ישראל, והשטרות שהנפיק שימשו כמטבע חוקי במדינה הצעירה. היום מוכר הבנק בשם אחר - בנק לאומי לישראל. 

פנו ימינה ברחוב עמיעד, והיכנסו לשוק הפשפשים. בעבר היו שיירות של מוסלמים במסע החאג' למכה ומדינה עוצרות להתארגנות בשטחו של השוק, שהתגבש מאמצע המאה ה-19 והלך והתמסד בתקופת המנדט הבריטי. ניסיונותיה של העירייה בשנים האחרונות למסד את השוק לא צלחו, ואין בו ניהול מרכזי יעיל. עם זאת, בשנים האחרונות הוא הפך לאופנתי במיוחד בקרב צעירים, ובמקום צצו מקומות בילוי שדוחקים החוצה את הסוחרים הלא מאורגנים. בשוק תוכלו לעבור תחילה בין הרוכלים ברחבה המרכזית, ואחר כך בין דוכנים קצת יותר ממוסדים בפסאז' הסמוך (היוצא מרחוב פנחס בן יאיר). לציידי העתיקות מומלץ לבקר בחנות הענתיקות ברחוב עולי ציון, ואילו למחפשי הרהיטים כדאי לבקר ברחוב בית אשל. השוק אינו גדול, כך שתוכלו להקיף את כולו בפחות משעה, ולשוטט בחופשיות בין ענתיקות יקרות ורהיטים מסוגננים לבין מוצרי סדקית וצעצועים זולים. אם טרם אכלתם ארוחת צהריים, מומלץ לבקר במסעדת פועה ברחוב רבי יוחנן 8. משם גם תוכלו ללכת על רחוב יהודה מרגוזה (גבולו הדרומי של השוק) עד לפינת רחוב עולי ציון. צעדו ברחוב עולי ציון לכיוון דרום מזרח.

מימינכם יופיע רחוב שנקרא "ריש גלותא", על שם הכינוי של מאיר דיזנגוף, ראש העיר המיתולוגי של תל אביב, שניתן לו כשעמד בראש קבוצת התושבים היהודים של יפו ותל אביב, שנאלצו לשהות בגלות בפנים הארץ בתקופת מלחמת העולם הראשונה, בפקודת השלטון התורכי. דיזנגוף מונצח כמובן גם בשמו של אחד הרחובות הראשיים של תל אביב, אך כנראה שגדולתו של האיש מזכה אותו בכך שיותר מרחוב אחד ייקרא על שמו. בהמשך תגיעו לשדרות ירושלים, שהוקמה בימי מלחמת העולם הראשונה, כאשר המושל התורכי של יפו, חסן בק, התקנא בתפארתן של שדרות רוטשילד בתל אביב. תחילה נשאה השדרה את שמו של ג'מאל פשה, מושל סוריה וארץ ישראל באותה עת. בתקופת המנדט הבריטי שונה שמה למלך ג'ורג' החמישי, שעמד אז בראש הממלכה. 

 טיילו בשדרה מעט דרומה, עד לפינת רחוב יהודה הימית, ופנו ימינה למסעדת החומוס חומוסיית אבו חסן עלי קרוואן בפינת יהודה הימית ושבטי ישראל (בהמשך רחוב יהודה הימית נמצאת מפקדת גלי צה"ל - תחנת הרדיו הנשמעת ביותר בישראל). אם תבחרו לפנות שמאלה, תתקלו במסעדת הפועלים הבולגרית "ויטושה". בשנות ה-50' שוכנו ביפו רבים מהעולים היהודים שהגיעו מבולגריה, כך שלא זו בלבד שביפו תמצאו אוכל בולגרי אותנטי, בעיר שוכן גם גן המוקדש ליהודי בולגריה, בקצה רחוב יהודה הימית.