דף הבית יעדים ברליןמסלולים בברלין ציוני דרך: סיור בין אתרי המורשת הציוניים

ציוני דרך: סיור בין אתרי המורשת הציוניים

ברלין, גרמניה
1

אוניברסיטת הומבולדט (Humboldt Universität)

אתרי דת והיסטוריה
אוניברסיטת הומבולדט, העתיקה ביותר בברלין, הוקמה ב-1810 כ"אוניברסיטה של ברלין" והפכה עוד בסוף המאה ה-19 למוקד פעילות ציונית. כמה מן ההוגים היהודיים הבולטים למדו או חקרו באוניברסיטה. ב-1889 הקימו מספר סטודנטים וחוקרים את "האגודה המדעית היהודית-רוסית", אחת ההתאגדויות הראשונות בקרב סטודנטים שמטרתה היתה ליכוד זהות יהודית-ציונית. המקימים, ובהם לאו מוצקין, היינריך לווה, חיים וייצמן ושמריהו לוין, הפכו לפעילים בולטים בתנועה הציונית ואף עמדו בראש מוסדותיה. אוטו ורבורג, ששימש כמרצה לבוטניקה (אך לא קיבל משרת פרופסור בשל היותו יהודי) קידם בפעילותו המחקרית, הפוליטית ובזכות תרומות את בניין היישוב ובין היתר היה מעורב בהקמת האוניברסיטה העברית ושימש הנשיא השלישי של ההסתדרות הציונית. ערב עליית הנאצים לשלטון היוו סטודנטים יהודים מעל ל-11 אחוז מגוף הסטודנטים ורבים מהם היו מעורבים בפעילות ציונית ובפיתוח ארץ ישראל.
אוניברסיטת הומבולדט (Humboldt Universität)
2

אי המוזיאונים (Museumsinsel)

אתרי חובה ⋅ מוזיאונים וגלריות
אי המוזיאונים הוא אי על נהר השְפְרֵה (Spree) בלב ליבה של ברלין, הידוע בזכות חמשת המוזיאונים המרכזיים הממוקמים בו – מוזיאון הפרגמון (Pergamonmuseum), המוזיאון הישן (Altes Museum), מוזיאון בּוֹדֶה (Bode Museum), המוזיאון החדש (Neues Museum) והגלריה הלאומית הישנה (Alte Nationalgalerie). מוזיאון הפרגמון המפואר, שנבנה במשך עשרים ושלוש שנה, מכיל מוצגים ארכאולוגיים עתיקים, וביניהם שער עשתר הכחול של בבל, אסטלת הנצחון של אסרחדון משנת 671 לפנה"ס, וגולת הכותרת – מזבח הפרגמון העצום מיוון העתיקה, בנוסף לאוסף עתיקות מיוון ורומא העתיקה, מהאוספים הגדולים והחשובים בעולם של אומנות, תכשיטים, כלי חרס ופריטים שונים מהעולם העתיק. למוזיאון יש גם מחלקה איסלמית ומחלקה מזרח-תיכונית ענפות. מוזיאון האלטס, או "המוזיאון הישן", נבנה בין השנים 1825 ו-1830 והוא יצירת מופת ארכיטקטונית ומציג קולקציה של עתיקות קלאסיות מתקופת יוון העתיקה ותצוגות מתחדשות מיוחדות. מוזיאון בודה היפהפה בקצה הצפוני ביותר של האי מציג פסלים מתקופת הרנסאנס ועד הבארוק, כמו גם אומנות וחפצי קודש של האימפריה הביזנטית. המוזיאון החדש מציע מוצגים פרה-היסטוריים וכאלה מההיסטוריה המוקדמת ביותר של האנושות, כמו גם אוספים שונים ממצרים העתיקה ומהתקופה הקלאסית. הגלריה הלאומית הישנה (Alte Nationalgalerie) מוקדשת לאמנות המאה ה-19: רומנטיציזם, ניאו-קלאסיקה ואימפרסיוניזם. בשנת 2019 נפתחה לציבור גם גלריית ג'יימס סימון (James-Simon-Galerie), שהיא למעשה מרכז המבקרים של אי המוזיאונים. הבניין הנפלא, שעוצב ע"י האדריכל הבריטי הנודע דיוויד צ'יפרפילד (David Chipperfield), נקרא על שמו של היזם ואספן האמנות היהודי ג'יימס סימון שתרם רבות לאוספי המוזיאונים. הגלרייה מכילה תערוכות מתחלפות, כמו גם ספרייה, מסעדה, חנות ספרים ואודיטוריום. המתחם נבנה בין השנים 1824 ו-1930 על-ידי חמישה מהארכיטקטים הידועים בעולם וכיום הוא מוכר כאתר מורשת עולמי של אונסק"ו ומושך אליו מליוני תיירים מדי שנה. הכניסה למתחם עצמו היא ללא תשלום, אך לכל מוזיאון בנפרד מחיר כניסה שונה.
אי המוזיאונים (Museumsinsel)
3

גלריית ג'יימס סימון (James Simon)

מוזיאונים וגלריות
גלריית ג'יימס סימון משמשת מרכז מבקרים וכניסה למתחם אי המוזיאונים, בין המוזיאון החדש לבין המוזיאון הישן. את מבנה הגלריה המודרני, שכולל בין השאר ספריה, אודיטוריום, תערוכות קבע, תערוכות מתחלפות, קפיטריה ועוד, תכנן האדריכל הידוע דיוויד צ'יפרפילד. הגלריה נקראת על שמו של הנרי ג'יימס סימון, שתרם רבות להקמת המוזיאונים שבאי. סימון היה איש עסקים יהודי-גרמני ונדבן חשוב למטרות חברתיות הן בברלין והן בארץ ישראל. בברלין הוא תרם בין היתר לבניית הבריכה הציבורית הראשונה (ועל כן הוא מונצח על קיר הבריכה, שברחוב Gartenstraße מספר 5) כמו גם לחשיפת ממצאים רבים שהפכו את המוזיאונים שבברלין לאטרקציה עולמית (בהם ראשה של מלכת מצרים, נפרטיטי). במסגרת פעילותו למען אחיו היהודים, הוא היה ממקימי "חברת העזרה של יהודי גרמניה" (1901) ולאחר מכן עמד בראשה. אגודה זו עמדה מאחורי הקמת בית הספר הריאלי והטכניון בחיפה, וסימון עצמו תרם סכום נכבד להקמת הטכניון בחיפה. עם זאת, שאיפותיו של סימון, ששפת הלימוד בטכניון תהיה גרמנית, עמדה בניגוד לעמדתם של המוסדות הציוניים המרכזיים ותרומתו לבניין מוסדות החינוך נשכחה.
גלריית ג'יימס סימון (James Simon)
4

שער ברנדנבורג (Brandenburger Tor)

אתרי חובה ⋅ אתרי דת והיסטוריה
שער ברנדנבורג, הממוקם בפאריזר פלאץ (כיכר פריז), הינו מסמליה הבולטים של ברלין. השער תוכנן כשער מלכותי בהזמנת פרידריך וילהלם השני בסוף המאה ה-18, אלא ש-13 שנים בלבד לאחר הקמתו בזז נפוליאון את דמות הקוואדריגה (כרכרה עם ארבעה סוסים) המוצבת עליו והעביר את הפסל לפריז. הקוואדריגה חזרה לברלין ב-1814, עם כיבוש פריז, ובהזדמנות זו שוּנה שם הכיכר שבה ממוקם השער לפאריזר פלאץ. על אף שבמקור נבנה השער כאות שלום, ופסלו הציג את אלת הניצחון נושאת ענף זית, הוא הפך עד מהרה לסמל הלוחמנות: בתחילה ציין את המיליטריזם הפרוסי, שהגיע לשיאו ב-1871, בהמשך נערכו סביבו חגיגות המלחמה ב-1914 ולאחר מכן היה לסמל הכוחנות הגרמנית אשר דרכו עברו מצעדי הנאצים. עם שוך קרבות מלחמת העולם השנייה, שבמהלכם נפגע קשות בהפצצות, הפך שער ברנדנבורג לסמן קפוּא למלחמה הקרה: הוא עמד חסום בגבול שנקבע בין מזרח ברלין למערבה, והחומה שנכפתה על העיר מ-1961 ניצבה מאחוריו והבליטה אותו כמייצג חלוקתה של ברלין, של גרמניה ושל אירופה כולה. ב-1987, לאחר כ-26 שנים שבהן הפרידה החומה בין החלק המערבי של ברלין, שקיבל חסות אמריקאית, לבין חלקה המזרחי שהיה כפוף לשליטה סובייטית, ביקר בברלין נשיא ארצות הברית רונלד רייגן. בנאום שנשא מול שער ברנדנבורג קרא רייגן לנשיא ברית המועצות מיכאיל גורבצ'וב: "אם אתה איש שלום, הרוס את החומה הזו!". ב-1989, עם נפילת החומה לאחר גל של מחאות, הפך השער סמל לברלין המתחדשת ומוקד למסיבות סילבסטר המוניות עשירות בזיקוקים, למרתון של ברלין, לירידי רחוב ולמצעדי הגאווה והאהבה. בשנים 2002-2000 הוא שופץ ושוּמר בהשקעה כספית נכבדה. בקרבתו המיידית של השער המפורסם תוכלו למצוא את האנדרטה הידועה לזכר יהודי אירופה שנרצחו בשואה, כמו גם את בניין הפרלמנט הגרמני, הרייכסטאג. השער עומד בכניסה (או ביציאה, תלוי מאיפה אתם חוזים בו) לפארק טירגארטן (Tiergarten) הוותיק והירוק.
שער ברנדנבורג (Brandenburger Tor)
5

שדרות אונטר דן לינדן (Unter Den Linden)

אחר
השדרות המרכזיות של ברלין, שיש המכנים אותן "השאנז אליזה של ברלין", משתרעות משער ברנדנבורג עד לארמון המלך לשעבר, מול אי המוזיאונים. פירוש שם השדרות הוא "תחת עצי התרזה", ואכן במעלה הרחוב נטועים עצי תרזה מרשימים לרוב. היטלר ציווה לעקור את עצי התרזה כדי לאפשר את קיומם של מצעדים בשדרות. בשנות ה-50 של המאה ה-20 נשתלו בשדרות עצי תרזה חדשים. בימי הקיץ אפשר להתרשם מהעלים המיוחדים של עץ התרזה, שצדם האחד לבן וצדם האחר צבוע בגוון בהיר. בעונת השלכת, ובמיוחד בשבועות שלפני חג המולד, העצים מוארים בצורה מיוחדת במינה. לאורך השדרה פזורים בתי קפה, מוזיאונים ומבני שגרירויות רבים, ועל דייריו נמנים בורגנים בסטייל, דיפלומטים, מוקירי אופרה ואמנות, בעלי כלבים ותיירים.
שדרות אונטר דן לינדן (Unter Den Linden)
6

יד הזיכרון לחללי הצבא האדום בפארק טירגארטן

אתרי דת והיסטוריה
האנדרטה הראשונה שנבנתה בברלין לאחר המלחמה. אנדרטת המלחמה הסובייטית מוקדשת לזכרם של כ-80,000 חיילי הצבא האדום שנפלו בקרב על ברלין באפריל- מאי 1945. במקום קבורים כמה אלפי חיילים סובייטים. אף שבימי המלחמה הקרה היה מיקומה של האנדרטה בשטח מערב ברלין, אִפשרו השלטונות המערביים לחיילים סובייטים ממזרח ברלין להגיע אליה. החיילים סבלו מהתנכלויות, ובאחת הפעמים ירה עליהם מתנקש מערבי. אנדרטה נוספת בעלת שם זהה ניצבת בפארק טרפטו (Treptower Park).
יד הזיכרון לחללי הצבא האדום בפארק טירגארטן
7

רחוב יצחק רבין (Yitzhak-Rabin-Straße)

אתרי דת והיסטוריה
בשנת 2004 הוחלט לקרוא לרחוב שבין פארק טירגארטן לרחוב שיידמן (המוביל לרייכסטאג וללשכת הקנצלר) על שמו של ראש ממשלת ישראל המנוח, יצחק רבין. בטקס החניכה השתתף גם הנשיא דאז, משה קצב. שנה לאחר מכן נחנך המשך הציר, דרומית לפארק טירגארטן, על שמו של ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון.
רחוב יצחק רבין (Yitzhak-Rabin-Straße)
8

פארק טירגארטן (Tiergarten)

פארקים ⋅ אחר
זהו הפארק הגדול ביותר בעיר ויש המכנים אותו "הסנטרל פארק של ברלין". פירושו המילולי של השם הגרמני הוא "גן חיות", אף כי כשהוקם לא שכן בתחומו גן חיות ושטחיו שימשו רק לציד חיות. כיום נמצא בתחומי טירגארטן גן החיות של מערב ברלין. בפארק היפה, המשתרע על שטח של כ-2,000 דונם, יש צמחייה מטופחת או פראית, עצי יער ופרחים, אגמים, ברווזים, סנאים וארנבות ושבילים נעימים ונוחים לטיול רגלי ולדיווש. בלב הפארק, בכיכר המרכזית, ניצב עמוד הניצחון של ברלין, הזיגסזוילֶה (הSiegessäule), נקודת ציון מוכרת וחשובה בעיר.
פארק טירגארטן (Tiergarten)
9

עמוד הניצחון של ברלין (Siegessäule)

אתרי דת והיסטוריה
עמוד הניצחון של ברלין ניצב באמצע רחוב ה-17 ביוני ובלב פארק טירגארטן. העמוד הוא מסמליה של ברלין והוקם להנצחת ניצחונותיה של פרוסיה בקרבות נגד דנמרק (1864), נגד אוסטרו- הונגריה (1866) ונגד צרפת (1870-1871). בראשו פסל של ויקטוריה, אלת הניצחון. בעת הקמתו ניצב העמוד מול בניין הרייכסטאג, וב-1939, בעקבות התכנון המחודש של העיר בידי המפלגה הנאצית, הוחלט להעבירו לרחוב ה-17 ביוני. מי שצפה בסרטו של הבמאי הגרמני וים ונדרס מ-1987 "מלאכים בשמי ברלין", יוכל לזהות את עמוד הניצחון כאתר שבו נהגו המלאכים להתאסף. תוכלו לעלות לתצפית שבראש העמוד, אך קחו בחשבון שלשם כך יש לטפס 285 מדרגות.
עמוד הניצחון של ברלין (Siegessäule)
10

יודישער פערלאג (Jüdischer Verlag)

אתרי דת והיסטוריה
בבניין שעמד בכתובת זו הוקמה ופעלה הוצאת הספרים הציונית "יודישער פערלאג" (Judischer Verlag). ההוצאה הוקמה על ידי חיים וייצמן, מרטין בובר, ברתולד פייבל וחברים אחרים ב"פרקציה הדמוקרטית". מטרת ההוצאה היתה קידום תרבות יהודית ועברית לגיבוש זהות תרבותית-לאומית. הוצאת הספרים נסגרה בצו המשטר הנאצי ב-1938. גלגול חדש של הוצאת הספרים החל לפעול מ-1958 ומשרדיו שוכנים כיום ברובע פרנצלאוור ברג. הבניין נהרס במלחמת העולם השנייה, על הבניין הנוכחי אין זכר לקיומה של הוצאת הספרים המקורית.
יודישער פערלאג (Jüdischer Verlag)
11

כנסיית הזיכרון על שם הקייזר וילהלם (Kaiser-Wilhelm-Gedächtniskirche)

אתרי חובה ⋅ אתרי דת והיסטוריה
הקייזר וילהלם השני הקים את הכנסייה לזכר סבו, הקייזר וילהלם הראשון, ודאג לחנוך אותה ביום הולדתו של הסב, 1 בספטמבר 1895. הכנסייה נבנתה בסגנון ניאו-רומנסקי בעיצובו של פרנץ שווכטן (Franz Schwechten), שזכה בתחרות על עיתוב הכנסייה. ב-1943, במהלך מלחמת העולם השנייה, הפציץ חיל האוויר המלכותי את הכנסייה והרס אותה לחלוטין. מהמבנה המקורי נותר רק חלק ממגדל הפעמון, שגובהו 68 מטר. המגדל שוּמר לאחר המלחמה כיד זיכרון לקורבנות המלחמה, ובשל מראהו הקטוּם וקצהוּ הבולט בחסרונו מכנים אותו תושבי ברלין "השן השבורה". ליד הכנסייה והצריח המקורי שלה, שנשמרו כאנדרטה המבטאת את האיוולת שבמלחמה, נבנו בתכנון האדריכל אגון איירמן כנסייה ומגדל פעמונים חדשים, שנחנכו ב-1961. בזכות השילוב הצורני ביניהם גם להם הוצמד כינוי: "קופסת הפודרה" ו"הליפסטיק". קירות הכנסייה המודרנית משובצים חלונות כחולים, ומומלץ להיכנס לתוך החלל שלה ולהביט בהם מבפנים. מדי שבת ב- 18:00 נערך בכנסייה קונצרט לעוגב. הכנסייה שוכנת בכיכר ברייטשייד שברובע שרלוטנבורג, בסמוך לגן החיות של ברלין ולפארק טירגארטן הירוק.
כנסיית הזיכרון על שם הקייזר וילהלם (Kaiser-Wilhelm-Gedächtniskirche)
12

יד זיכרון לרחה פריאר ול"עליית הנוער"

אתרי דת והיסטוריה
רחה פריאר (1984-1892) החלה ב-1932 לשלוח נוער יהודי להגשמה בארץ ישראל. שנה לאחר מכן, הארגון שייסדה הפך ל"עליית הנוער". פריאר גייסה את כספי הארגון והיתה הכוח שעמד מאחורי ניהול מבצע העלייה. היא ניסתה, לשווא, לשכנע את המנהיגות הציונית להרחיב את "עליית הנוער" כך שהמפעל הציוני יסייע גם לנוער מפולין, צ'כיה ואוסטריה. ב-1954 הציע אלברט איינשטיין להעניק לה פרס נובל לשלום. בשנת 1981 היתה כלת פרס ישראל בתחום התרומה המיוחדת למדינה ולחברה. ב-1985 הציבה עיריית ברלין לוח לזכרה בבניין. משרדי עליית הנוער היו ממוקמים מעבר לפינה, על Kantstr, בבניין שכבר לא קיים - הלוח הוצב אם כן על הבניין המשמש כמרכז קהילתי של הקהילה היהודית של ברלין, ובחצר הבניין ניתן גם לראות יד זיכרון לזכר הנספים בשואה ואנדרטה לזכר בית הכנסת שעמד באותו מקום עד פוגרום "ליל הבדולח" ב-9 בנובמבר 1938. בתוך הבניין ספריה של הקהילה היהודית ואולם כינוסים. לעתים מוצגות תערוכות במבואה.
יד זיכרון לרחה פריאר ול"עליית הנוער"
13

בית המוסדות הציוניים

אתרי דת והיסטוריה
בניין זה שיכן עד סוף 1942 כמה מוסדות ציוניים חשובים, בהם משרדי "לשכת פלסטינה" של הסוכנות היהודית, משרדי ביטאון התנועה הציונית "יודישה רונדשאו" (עד האיסור על פרסומו ב-1938) ומשרדי "התאחדות ציוני גרמניה". ההתאחדות הוקמה ב-1894 בידי מקס בודנהיימר, והיתה הגוף הציוני המרכזי בגרמניה עד שנאסרה פעילותה ב-1937. בבניין זה נולד גם "הארכיון הציוני המרכזי". ראש הארכיון, ד"ר גיאורג הרליץ, הצליח בדרך לא דרך לחלץ את כל הארכיון ולהעלותו עמו לארץ ישראל ב-1933. שלט זיכרון הונח במקום ב-1985.
בית המוסדות הציוניים

אודות

מאמצע המאה ה-19 הפכה ברלין לאבן שואבת עבור יהודים ממרכז אירופה וממזרחה, שהגיעו לעיר הן במטרה להימלט מרדיפות והן בכדי ליהנות מהתנאים הכלכליים והאינטלקטואליים שהעיר הציעה. מסוף המאה ה-19 אוניברסיטת ברלין שיחקה תפקיד מרכזי בהיווצרות חבורות של משכילים יהודיים, מחיי השפה העברית ופעילים ציוניים.

 

הפעילות הציונית בברלין התגברה אחרי עליית האנטישמיות במהלך מלחמת העולם הראשונה ולאחריה, וביתר שאת לאחר עליית הנאצים לשלטון. בברלין נוסדה "עליית הנוער" כמו גם מוסדות הצלה אחרים. במסגרת תרבות הזיכרון וההנצחה של גרמניה וההתמודדות של הגרמנים עם פשעיהם, ניצבות בברלין אנדרטאות רבות למפעל הציוני ולבניו.

 

התחילו את הסיור באוניברסיטת הומבולדט, האוניברסיטה העתיקה ביותר בברלין, שהיתה בית לכמה מההוגים היהודיים הבולטים בהיסטוריה, ומוקד לפעילות ציונית שתרמה רבות לפיתוח היישוב היהודי בארץ ישראל. כיום לומדים באוניברסיטה כ-33,000 סטודנטים, והיא מתגאה ב-29 זוכי פרס נובל שיצאו מבין כתליה. אפשר לסייר בבניין הראשי של האוניברסיטה ולהתרשם מעתיקות ומעבודות אמנות, ואף מתמונותיהם של החוקרים הידועים שהשתייכו אליה. במרחק כמה דקות הליכה מזרחה מכאן נמצא אי המוזיאונים, אי טבעי השוכן על גדת נהר השפרה ומאכלס את רוב המוזיאונים החשובים של ברלין.

 

בכניסה לקומפלקס המוזיאונים ניצב מרכז המבקרים החדש - גלריית ג'יימס סימון, שנקרא על שמו של הנדבן היהודי שפעל רבות למען הקמת מוסדות חינוך בישראל, בהם גם הטכניון בחיפה, וכן למבני ציבור ותרבות בברלין עצמה.

 

לתשומת לבכם - הביקור באי ובמוזיאונים הרבים שבו, אומנם מומלץ ביותר אך אינו קצר, כך שסביר להניח שכי יבוא על חשבון ביקור בחלק מהאתרים שבהמשך המסלול, לבחירתכם.

 

מכאן המשיכו מערבה, לכיוון שער ברנדנבורג, על שדרות אונטר דן לינדן, שזכו לכינוי "השאנז אליזה של ברלין". אם כבר ביקרתם בשער המלכותי, אחד מסמליה הבולטים של ברלין, ואתם מעוניינים לחסוך את ההליכה, תוכלו לקחת את קו האוטובוס 100 (העוצר בכמה תחנות לאורך השדרה) עד לתחנת הרייכסטאג (Reichstag/Bundestag), ולהתרשם מבית הפרלמנט הגרמני. כיפת הרייכסטאג, ששקיפותה נועדה לסמל את שקיפות הדמוקרטיה של גרמניה המאוחדת, היא נקודת תצפית מעולה על העיר. תוכלו גם ליהנות מטיול מודרך בתוך הבניין עצמו בהזמנה מראש (שלושה ימים לפחות) באתר הבונדסטאג.

 

כשגבכם לשער ברנדנבורג, המשיכו מערבה ברחוב ה-17 ביוני (Straße des 17 Juni), שנקרא כך בעקבות התקוממות עממית של פועלים שפרצה ב-17 ביוני 1953 במזרח העיר. בפינת הרחוב שמימין ניצבת האנדרטה הראשונה שנבנתה בברלין לאחר המלחמה - יד הזיכרון לחללי הצבא האדום בפארק טירגארטן. במרכז הרחוב ניצב פסל של דמות פעורת פה - זוהי ''הזועקת'' של האמן גרהארד מרקס. במקום זה עמד נשיא ארצות הברית רונלד רייגן וקרא להרס חומת ברלין. שימו לב לשם הרחוב החוצה את רחוב ה-17 ביוני - רחוב יצחק רבין.

 

מדרום למקום שבו אתם עומדים כעת נמצא רחוב נוסף הקרוי על שם מנהיג יהודי - רחוב בן גוריון. בבירה הליברלית של היום, שמתנערת במופגן מהשלטון הנאצי שהכתים את עברה, נעשים מאמצים פורמליים לדכא גילויי אנטישמיות וניאו-נאציות ולהתפייס עם הקהילה היהודית ועם מדינת ישראל. מאמצים אלה מתבטאים בין השאר בהקמת האנדרטאות הרבות ברחבי העיר וכן בקריאת שמות רחובות על שמות מנהיגים יהודים. אתם נמצאים כעת בפארק טירגארטן.

 

בהמשך הרחוב, בלב הפארק, ניצב עמוד הניצחון של ברלין, אחד מסמליה המובהקים של העיר. מכאן המשיכו דרומה, עד שתגיעו למבנה שבו פעלה הוצאת הספרים הציונית יודישער פערלאג. ההוצאה נוסדה חודשים אחדים לאחר ההכרזה על הקמתה בקונגרס הציוני החמישי, כחלק מהמאבק לקידום התרבות בתהליך התחייה הלאומית היהודית. המשיכו בהליכה של כעשר דקות, שבמהלכה כבר תוכלו להבחין מולכם בכנסיית הזיכרון על שם הקייזר וילהלם, שבמהלך מלחמת העולם השנייה נחרבה בידי חיל האוויר המלכותי, ובשנים האחרונות נמצאת בתהליך שיקום ושיפוץ מסיבי.

 

המשיכו בהליכה מערבה. ברחוב Fasanenstraße נמצא יד זיכרון לרחה פריאר ול"עליית הנוער" , מייסדת מפעל "עליית הנוער" ופעילה ציונית שתרמה רבות להצלת נוער יהודי והבאתו לארץ ישראל. באתר הבא, בית המוסדות הציוניים, תוכלו להתרשם מהמקום ששימש, עד 1937, את הגוף הציוני המרכזי בגרמניה - "התאחדות ציוני גרמניה", ובראשו מי שעמד בראש מוסדות ציוניים שונים -מקס בודנהיימר, כמו גם את הארכיון הציוני המרכזי. בהמשך הרחוב פנו ימינה, ושוב ימינה ברחוב Bleibtreustraße. בבית מספר 34 שכן בעבר ארגון אורט העולמי, שהוקם במטרה להכשיר יהודים לקראת עלייתם ארצה. כיום משמש בניין אורט העולמי כבית מלון.

 

אם כוחכם עדיין במותניכם, תוכלו להמשיך מכאן לשני אתרים מעניינים נוספים: בית הספר היסודי על שם תיאודור הרצל (בכתובת: Kaiserdamm 78) - בית ספר ציוני וחילוני ברוחו, שרבים מתלמידיו היו שותפים ברבות הימים בהקמתה ובפיתוחה של מדינת ישראל; ובית אגודת מכבי ברלין (בכתובת: Harbigstraße 40), שעם הקמתה הפכה לאחד מארגוני הספורט היהודים הגדולים בעולם, וכיום היא מאיגודי הספורט הגדולים בגרמניה. את המסלול תוכלו לחתום בסעודה דשנה באחת המסעדות המומלצות שבאזור. Milo Restaurant, הנמצאת בבית קהילת חב"ד שבברובע וילמרסדורף, למשל, היא מסעדת שף כשרה המציעה תפריט בשרי בסגנון ים-תיכוני.