יהודים, כופרים ומכשפות

תחילתו של סיור זה ברובע טראסטֵבֵרה (Trastevere), אחד מרבעיה האופייניים והמקסימים של רומא, והמקום שבו התיישבו יהודים כבר בימי הקיסר אוגוסטוס. לאורך ההיסטוריה היה רובע טראסטברה רובע עני ומרוחק ממרכזיה הפוליטיים של העיר.

היום הוא ממוקם במרכזה של רומא ומצויים בו מגוון אדיר של פיצריות ופאבים בסגנון העממי, האופייניים לעברו הימי-ביניימי של הרובע. תושבי רומא ותייריה גודשים את סמטאותיו, וברחובות הצרים וחסרי הסדר שלו שוררת תמיד אווירת חג. בימי א' בשעות 14:00-6:00 מתקיים ברובע טראסטברה שוק הפשפשים הגדול ביותר של רומא - פורטה פורטזה (Porta Portese). השוק משתרע לאורך ארבעה קילומטרים של רחובות וסמטאות, משער פורטה פורטזה ועד ויאלה פורטואנזה (Viale Portuense), ומציע למכירה בגדים ישנים וחדשים, רהיטים משומשים ועתיקות.

בשל מיקומו בקרבת גדת הנהר היה בעבר רובע טראסטברה זירת מסחר שוקקת. מסיבה זאת התגוררו כאן היהודים, עד אשר בשנת 1555 אולצו להסתגר בגטו. הקהילה הקימה ברובע בתי כנסת, בתי מדרש ובית דין. התחילו את היום בוילה פרנזינה (Villa Farnesina). היזהרו לא להתבלבל בין וילה פַרְנֶזִינָה (Villa Farnesina) לפאלאצו פַרְנֶזֵה (Palazzo Farnese), שבו תבקרו בסוף המסלול - שניהם נבנו בידי אותה משפחה, וכל אחד מהם נמצא על גדה מנוגדת של נהר הטיבר.

בצאתכם מהווילה פנו שמאלה לאורך ויה דלה לוּנְגָרַה (Via della Lungara) ועברו תחת שער סטימיאנה (Porta Settimiana), שנבנה בשנת 1498 והחליף מעבר קטן בחומות אורליאנוס (Mura Aureliane), שהיה קיים במקום החל מהמאה השלישית. המשיכו ישר בוויה דלה סקאלה (Via della Scala), עברו את פיאצה דלה סקאלה (Piazza della Scala) ולאחר מכן את פיאצה סָאנְטֵגִידִיוֹ (Piazza SantEgidio), ואז פנו שמאלה בוויה דלה לוּנְגָרֵטָה (Via della Lungaretta) ולכו עד פיאצה סנטה מריה אין טראסטֵבֵרה (Piazza Santa Maria in Trastevere).

בכיכר זו תוכלו להתרשם מהאי טיברינה (Isola Tiberina), לאחר הביקור במקום תוכלו ליהנות מכיכר הבזיליקה רבת-האווירה, שבה נוהגים צעירים לשבת, לנגן בגיטרה ולשתות בירה. חִזרו לרחוב ויה דלה לוּנְגָרֵטָה, שממנו הגעתם לכנסייה, והמשיכו ללכת בכיוון המנוגד לנקודת כניסתכם אליו. טיילו בין הדוכנים, שבהם תוכלו לרכוש תכשיטים מלאכת יד ומאכלים רומאיים טיפוסיים, עד שתגיעו לוויאלה טראסטברה (Viale Trastevere). בפינת הרחוב תוכלו לראות את טורה דלי אנגווילארה (Torre degli Anguillara), אחד ממגדלי ימי הביניים שעדיין מתנשאים בעיר.

חצו את ויאלה טראסטברה, המשיכו ישר עד פיאצה דלה גנסולה (Piazza della Gensola) ופנו בה שמאלה לוויה דלה גנסולה (Via della Gensola), שיביא אתכם אל גדת נהר הטיבר. עלו על הגשר שנמצא מולכם וחצו את הנהר לעבר כנסיית סן ניקולה אין קרצ'רה (San Nicola in Carcere).

בזמן שתחצו את הגשר תוכלו לראות מצד ימין, בעבר הנהר, גם שני מקדשים רומיים קדומים - העגול הוא מקדש האלה וסטה (Tempio di Vesta) מהמאה השנייה לפני הספירה, ואילו השני מוכר בטעות כמקדשו של האל פורטונה וירילה (Tempio della Fortuna Virile) - האל האחראי במיתולוגיה הרומית על מפתחות הבית ועל משק החי. למעשה מדובר במקדש לאל פורטונוס, האל השומר של הנמל.

לבסוף תראו את הפרופיל של בית הכנסת הגדול (Tempio Maggiore). לפני שתבקרו בבית הכנסת הגדול כדאי לסייר בתיאטרון מרצ'לו (Teatro di Marcello). אזור זה כולו עשיר בשרידיה של רומא העתיקה. בשל מיקומו בין הנהר לגבעת קפיטולין, הוא שימש מרכז מסחר מאז הקמת העיר.

לאחר ביקורכם בכנסייה, צאו ופנו שמאלה בוויה תיאטרו די מרצ'לו, עד שתגיעו לתיאטרון שעל שמו נקרא הרחוב - תיאטרון מרצ'לו. את התיאטרון, שתפקד ברומא העתיקה כזירה למופעי ראווה, להצגות תיאטרון ולמשחקים, תכנן גאיוס יוליוס קיסר, אך את בנייתו השלים הקיסר אוגוסטוס, שקרא לו על שם אחיינו מרקוס קלאודיוס מרצ'לו. בניית המבנה הושלמה בין השנים 11-13 לפני הספירה ובימי הביניים הוא הפך בהדרגתיות למבצר, כאשר בין הקשתות שלו בנו תושביה העניים של העיר בתים ובתי מלאכה.

לכו על השביל שמקיף את התיאטרון ומתעקל שמאלה, עד לסיומו בוויה דל פוֹרטיקוֹ די אוקטביה (Via del Portico di Ottavia). בפינה של ויה דל פורטיקו די אוקטביה עם רחוב לוּנְגוֹטֵבֵרֵה דֵיי צֶ'נְצִ'י (Lungotevere dei Cenci) תוכלו לראות על חזיתה של כנסיית סן גרגוריו דלה דיבינה פיאטה (San Gregorio della Divina Pietà) כתובת בלטינית ובעברית ובה פסוק מתוך ספר ישעיהו: “פֵּרַשְׂתִּי יָדַי כָּל-הַיּוֹם אֶל-עַם סוֹרֵר הַהֹלְכִים הַדֶּרֶךְ לֹא-טוֹב אַחַר מַחְשְבֹתֵיהֶם. הָעָם הַמַּכְעִיסִים אוֹתִי עַל-פָּנַי תָּמִיד זֹבְחִים בַּגַּנּוֹת וּמְקַטְּרִים עַל-הַלְּבֵנִים” (פרק ס"ה, פסוקים ב'-ג').

זהו לבו של הגטו היהודי (Ghetto) ההיסטורי. הכתובת מתייחסת לעובדה שעד לפני 150 שנה אילצו את היהודים להאזין לדרשות הכמרים בכנסייה זו, והיא מאשימה את היהודים בכך שדבקו בדתם. מאז ימי רומא העתיקה התגוררו רוב יהודי העיר משני צדי הנהר - במקום המכונה היום “הגטו היהודי” וברובע טראסטברה. בשנת 1555 קבע האפיפיור פאולוס שעל היהודים לגור באזור הגטו בלבד, והאזור הוקף בחומה שנסגרה בשעות הלילה. היהודים הורשו לצאת מהגטו בשעות היום ולעסוק במסחר.

עד שנת 1848, שבה נפתחו ונהרסו שערי הברזל של הגטו, חיו פה היהודים בתנאים של חוסר היגיינה וצפיפות שקשה להעלותה על הדעת וסבלו מאיומים, מהשפלות ומהתעללויות. היום כמעט לא נותרו שרידים מהגטו היהודי המקורי. מבנה בית הכנסת החדש והמבנים שתראו בהמשך הסיור נבנו על חורבותיו, כחלק מהמאמצים לפתח את האזור לאחר הפיכתה של רומא לעיר הבירה של איטליה ב-1870.

התחילו את סיורכם במוזיאון היהודי של רומא (Tempio Maggiore) ובבית הכנסת הספרדי (Tempio Spagnolo), הממוקמים זה לצד זה בלוּנְגוֹטֶוברֶה דֵיי צֶ'נצ'י. שני בתי הכנסת, ארכיון הקהילה, משרדי הרבנות והמקווה הם חלק ממתחם Campo de' Fiori (Museo Ebraico di Roma).

בגן שבו שוכן בית הכנסת הגדול של רומא נמצא גם בית הכנסת הספרדי. המבנה אינו יפה במיוחד, אך ארון הקודש והתיבה של בית הכנסת הם שרידים מהשריפה שהתחוללה בבתי המדרש של הגטו בסוף המאה ה-19. זה הזמן להפסקת צהריים באחת המסעדות הכשרות או במזנוני המזון המהיר שבאזור ויה דל פורטיקו די אוקטביה, הרחוב שנמצא מאחורי בית הכנסת ומשנה את שמו בהמשך לוויה די סנטה מריה דל פִיאַנְטוֹ (Via di Santa Maria del Pianto). מומלץ במיוחד לבקר בקונדיטוריה איל בוצ'ונה (Il Boccione)

בקצה השני של רחוב ויה דל פורטיקו די אוקטביה נמצאים שרידיה של אכסדרת אוטביה (Portico di Ottavia). אכסדרה זו, שנבנתה ב-146 לפני הספירה, הקיפה שני מקדשים קדומים יותר לאלים יונו ויופיטר. בין השנים 27-23 לספירה שיפץ אוגוסטוס את האכסדרה והקדיש אותה לאחותו אוקטביה. המבנה נהרס ברובו, והדבר היחיד שנותר ממנו הוא מעבר הכניסה המונומנטלי. בשרידיו פעל שוק דגים מאז ימי הביניים ועד תחילת המאה ה-20.

צאו מהאכסדרה וגשו לפיאצה מטאיי (Piazza Mattei) - כיכר קטנה שבמרכזה ניצבת מזרקת הצבים (Fontana delle Tartarughe). המזרקה היא יצירה אלגנטית ומורכבת שעיצב, בעזרתם של אמנים אחרים, הפסל ג'אקומו דלה פּוֹרטָה (Giacomo della Porta) בשנים 1584-1581. המזרקה בנויה מקונכיות שיש ועליהן דולפינים. מעל הדולפינים ישנם נערי ברונזה יפהפיים המחזיקים צַבֵּי ברונזה, המטפסים אל תוך האגן שממנו יורדים המים.

כשאתם עומדים בגבכם למזרקה, פנו שמאלה לוויה די פָאלֵנִיָימִי (Via dei Falegnami), חצו את הרחוב הראשי ויה ארֶנוּלָה (Via Arenula) והמשיכו ישר. שמו של הרחוב משתנה לוויה דיי ג'וּבּוֹנַארִי (Via dei Giubbonari), זהו רחוב שבו חנויות בגדים רבות. בסופו של הרחוב תגיעו לקאמפו דה פיורי - כיכר שדה הפרחים.

במקביל לקאמפו דה פיורי נמצאת כיכר נוספת מלאת קסם: פיאצה פַרְנֶזֵה (Piazza Farnese). משני צדי הכיכר שתי מזרקות תאומות ובסופה, מול קאמפו דה פיורי, מתבלט פאלאצו פַרְנֶזֵה (Palazzo Farnese) - מקום מושבה של שגרירות צרפת מאז 1999. זהו אחרון המבנים שנבנו בסגנון הרנסנס, ועמלו על בנייתו אמנים רבים, ובהם מיכלאנג'לו וג'אקומו דלה פורטה. על חזיתו, וכן על המזרקות שבכיכר, תוכלו לזהות חבצלות, סמלה של משפחת פַרְנֶזֵה.

מי שכוחו עדיין במותניו יכול לטייל גם ברחובות הפונים ימינה מהפאלאצו - ויה ג'וליה (Via Giulia), ויה די מוֹנְסֶרָאטוֹ (Via di Monserrato) וויה דל פלֶגֶרִינוֹ (Via del Pellegrino). ברחובות אלה ניתן ליהנות ממגוון גדול של גלריות, חנויות של אספני ספרים ובתים לממכר עתיקות.