הגדה המזרחית

מאחורי תחנת הרכבת הראשית של העיר, על פני משולש ירוק שאפשר לדמותו במאמץ קל לחצי-אי המוקף משני צדדים בנהר הלימאט ובנהר הזיל, הנפגשים בקודקודו, מתחיל המסלול. שם, בשטח שבו נערכה בשנת 1883 התערוכה השוויצרית הלאומית הראשונה, נמצא מאז 1893 המוזיאון השוויצרי הלאומי ‏ (Das Schweizerische Landesmuseum), בטירה שהוקמה בסגנון ימי הביניים.

מוזיאון זה הוא החשוב, הגדול והמרשים ביותר בכל הקשור להיסטוריה של שוויץ. במוזיאון מוצגים ההיסטוריה והתרבות של שוויץ, מתקופת האבן ועד למאה ה-19 והוא מכיל אוסף מקיף של מוצגים שנבחרו בקפידה החל מכלי נשק, מדים, דגלי קרב וחג וכלה בציורים, ויטראז'ים, פסלים, כלי נגינה ועוד חפצי אומנות ופריטים מחיי יומיום.

כראוי לשוויץ מוצג במוזיאון אוסף שעונים, יצירות התעשייה השוויצרית, מהמאה ה16- עד ה-19 ופינה מיוחדת מוקדשת לעולם האבירות: כלי נשק ובגדי שריון שלבשו הלוחמים במלחמות שהתחוללו בין המאה ה- 13 ועד למאה ה-18.

מן המוזיאון מוליכה הדרך על גדת הלימאט עד לגשר Bahnhofbrucke, ומעברו השני, על הגדה המזרחית, עם הטיילת היפה דרומה. מול גשר Rudolf Brun, שמאלה, עולה רחוב Muhlegasse, המוביל לכנסייה מן המאה ה14/13-, פרדיגרקירחה (Predigerkirche) טיול קטן לפנים הכנסייה יכול לספק כמה דקות של שקט ומפלט מהעיר, רגע להסדרת המחשבות לפני שממשיכים הלאה, לספרייה המרכזית של ציריך , Zentralbibliotheke Zurich. עם מעל לחמישה מיליון מוצגים וחצי מיליון מבקרים בשנה הספרייה נחשבת לאחת מהספריות הגדולות ביותר במדינה.

רחוב הרוחב של הרובע הוא ה-Niederdorf, שהעניק את שמו לסביבה, או יותר נכון , הסביבה העניקה לו את שמה -.רובע ניידרדורף בכל אופן זהו הרובע התוסס של העיר. כאשר מזג האוויר מאיר פניו, זהו מקום אמני הרחוב מציגים את מרכולתם עם הגיטרות וכובעי המטבעות. משם דרומה לכיוון הנהר, זהו ה Rindermarkt. הרחוב, שכמו לקוח מגלויה מימי הביניים הוא הרחוב האחרון המואר בתאורת מנורות גז.

בסמטאות השונות של הרובע התקיימו שווקים קטנים, שיועדו כל אחד לסחורות מסוימות, כמו זה כאן – המיועד לבשר. נחזור אל הגדה המזרחית של הלימאט, ונפנה דרומה, מעבר לגשר ראטהאוז, שם ניצב בית הנבחרים ההיסטורי של ציריך , Rathaus, על הנהר. המבנה המסיבי בסגנון הניאו-קלאסי נחנך בשנת 1698, והוא ממוקם בדיוק במקום שניצב קודמו, ששירת את העיר בימי הביניים. כיום מתכנסות בין כתליו מועצת העיר ומועצת הקנטון לישיבות שבועיות, ואזרחי העיר יכולים לדעת זאת על פי הדגל הכחול-לבן של ציריך המונף מעל לכניסה.

המשיכו דרומה לאורך Limmatquai עד שתגיעו לגשר Munsterbrucke הוא גשר הקתדרלה, אשר בשנת 1839 החליף גשר-עץ צר שהיה במקום. למעשה, היה זה גשר האבן הראשון של העיר. מעבר לגשר, באותו צד של הגדה, נמצאת כנסיית המים Wasserkirche אשר אגדות מקומיות מרתקות קשורות בה. במקור כנסיית המים נבנתה על אי קטן והיא שוכנת במקום מאז 1480.

מזרחה משם, אי אפשר לפספס, מטילה את צלה על הסביבה הקתדרלה הגדולה של ציריך (Grossmunster). הקתדרלה נבנתה החל משנת 1100, בסיסי המגדלים הוקמו בשנת 1180, והעבודה נתארכה זמן רב מאוד. המגדל הדרומי, למשל, הושלם רק בשנת 1480. המגדלים המחודדים שנישאו מעל הקתדרלה עלו באש בשריפה שפרצה בשנת 1763 והוחלפו בכיפות עץ מכוסות מתכת שנעשו ירקרקות עם הזמן. סגנון שהוא חיקוי לגותי המאוחר. מן הקתדרלה מזרחה, עם רחוב Kirchgasse מובילה הדרך אל מוזיאון האמנות של ציריך.Kunsthaus Zurich, הכניסה בכיכר ,Heimplatz.

מלבד תערוכות מתחלפות גדולות, יש במוזיאון תצוגה מתמדת גדולה וחשובה של אומנות הפיסול, הציור, הרישום והצילום. שני אוספים נכבדים תורמים לחשיבותו של המוזיאון, יצירות של אדוארד מונק ושל אלברטו ג'יאקומטי. אולם מיוחד מוקדש ל-14 יצירות של מארק שאגאל. מדרום למוזיאון עובר רחוב Ramistrasse, היורד מערבה עד למקום מוצא נהר הלימאט מן האגם. משם, אין דבר נאה יותר להרחיב דעתו של אדם מאשר לטייל לאורך גדת האגם,Utoquai דרומה על פני הנוף הנפלא, הדשאים, ערוגות הפרחים, העצים, מעגן הספינות, ובכלל.

במרחק כמה עשרות מטרים משם, משמאל לדרך, נמצא בית האופרה של ציריך הנחשב לאחד מבתי האופרה המובילים בעולם שנבנה ברוח האדריכלות של סוף המאה ה-19.

בהמשך הדרך פונה גדת האגם בעיקול ימינה, אל עבר גני ציריכהורן (Zurichhorn) הנפלאים, שם נמצא גם הקזינו של העיר. לפני הגנים והקזינו, שמאלה מן הגדה עם רחוב Hoschgasse , במספר 3, שוכנת וילה מפוארת שנבנתה בשנת 1931 על ידי אחד מעשירי העיר, וכיום היא אוצרת בתוכה את מוזיאון באלריב (Museum Bellerive). לסיום מפנק של היום ניתן לפקוד את מסעדת Fischstube המשקיפה על הנהר. זוגות ימצאו בה מקום רגיעה רומנטי ומשפחות יהנו מרגעי מנוחה שהורווחו ביושר.