מהמונה ליזה ועד ללב פריז

התחילו את המסלול בלב הרובע הראשון, במוזיאון הלובר (Musée du Louvre). אם הגעתם דרך תחנת המטרו פאלה רויאל מוזה דו לובר (Palais-Royal Musée du Louvre) ישנו מעבר ישיר מחבר בין התחנה למוזיאו.

ואולם, מומלץ להתרשם גם מן המראה החיצוני של המבנה המפואר: לצאת מתחנת המטרו לרחוב דה ריבולי (Rue de Rivoli), לצעוד דרומה ברחוב רוהן (Rue Rohan) ולעבור במעבר שמתחת לבניינים עד לחצר הפנימית של המוזיאון הנקראת "חצר נפוליאון".

שימו לב לכניסה היוצאת דופן ביופיה לתחנת המטרו פאלה רויאל מוזה דו לובר. התחנה עוצבה על ידי האמן ז'אן מישל אוטוניאל בשנת 2000 והיא עשויה מפניני זכוכית צבעוניות המוסיפות צבע ומודרניות לסגנון הקלאסי של האזור. ארמון הלובר וגני טווילרי, המשתרעים מערבה מהמוזיאון ועד לכיכר הקונקורד, יוצרים מלבן שאורכו כ-1,500 מ', שמצדו האחד נהר הסיין ומצדו השני רחוב דה ריבולי.

זהו הרובע הפחות צפוף של פריז ועיקרו מוסדות ציבוריים, מלונות פאר (Ritz, Intercontinental) וחנויות יוקרה ברחובות סן אונורה (Saint Honoré) ודה ריבולי. הכניסה הראשית למוזיאון היא דרך פירמידת זכוכית שהוקמה במרכז "חצר נפוליאון". צורה זו נבחרה על פי הצעתו של הארכיטקט הסיני-אמריקאי איו מינג פּיי (Ieoh Ming Pei). ניתן להיכנס למוזיאון גם בדרך אחרת: דרך מרכז הקניות התת-קרקעי קרוסל דו לובר (Carrousel du Louvre) הנמצא ממול (ממערב) לפרמידת הלובר.

מוזיאון הלובר הוא אחד מהמוזיאונים הגדולים ביותר בעולם ובו מאות אלפי מוצגים, לכן מומלץ להתמקד רק במוצגים המעניינים והמפורסמים ביותר. בלובר שבעה אוספים: ציור, הדפס ורישום, עתיקות המזרח, פיסול, עתיקות מצרים, חפצי אמנות ועתיקות יוון, רומי והאטרוסקים. כמו כן ישנם אולמות המוקדשים להיסטוריה של הלובר, כל זאת נוסף על התצוגות המתחלפות. הפירמידה הגדולה, שגובהה כ-20 מ', מכסה בעצם על שער קומת הכניסה התת-קרקעית של הלובר.

הזכוכית השקופה מאפשרת לאור היום להאיר את החלל הפנימי. הבאים בפתח הפירמידה מגיעים אל אולם כניסה ענקי, אולם נפוליאון, שבו קופות לרכישת כרטיסים, דלפקי מידע, שירותי הכוונה ועוד.

מדרגות נעות מובילות ממנו אל שלושת אגפי המוזיאון: דנון (Denon), סול (Sully) ורישלייה (Richelieu). ה"מונה ליזה" של דה וינצ'י היא היהלום בכתר הלובר והיצירה המפורסמת ביותר שבו. לצדה מוצגות יצירות של ענקים אחרים מן הרנסנס והבארוק האיטלקי, ובהם רפאל, טיציאן, ג'וטו די בונדונה, סנדרו בוטיצ'לי ואחרים. היצירות מוצגות באגף דנון שבקומה הראשונה.

האמנות הספרדית, גם היא באגף דנון, מיוצגת בלובר ביצירות של אל גרקו, פרנסיסקו דה גויה, דיאגו ולסקז ואחרים. האמנות הפלמית וציירי ארצות השפלה מצויים בקומה השנייה של אגף רישלייה, שם מוצגות יצירות של הרמנזון ואן ריין רמברנדט, דיוקנו העצמי המפורסם של הירונימוס בוש, וכן יצירות של יאן ורמר, פאול רובנס ועוד. הציור הצרפתי וגדולי אמניו מופיעים בשלושת אגפי הלובר.

בין היתר יש כאן יצירות של ניקולא פוסין, ז'אן פרגונר, גוסטב קורבה ואז'ן דלקרואה. באגף סול ובאגף דנון, באוסף עתיקות יוון, רומי והאטרוסקים, תמצאו את היצירה בת המאה השלישית לפני הספירה "ונוס ממילו" ואת דמות האישה המכונפת ב"הניצחון בסמותרקיה". לצד אלה, מוצגים באגף סול ממצאים עתיקים ממצרים כמו "הספינקס של טאניס" ו"הפגיון של ג'באל אל ערק".

באגפים רישלייה וסול יש עדויות היסטוריות מרשימות מימי המזרח הקדום, ובהן חוקי חמורבי המקוריים, החקוקים על אבן בזלת גדולה. באגף דנון מוצגים פסלים של מיכלאנג'לו בואונרוטי, בנוונוטו צ'ליני ואחרים. באגף רישלייה יש נציגות בולטת של פיסול צרפתי מהתקופות השונות: ז'אק קוסטו, רובר לה לורן ועוד.

בתום הביקור בלובר, צאו מפירמידת הזכוכית שבחצר נפוליאון. זוהי הזדמנות נוספת ליהנות מהפירמידה המרשימה, מארבע הפירמידות הקטנות וממראה הקומפלקס הענק של ארמון הלובר. מול פירמידות הזכוכית בכניסה, בין שתי זרועות הארמון, נמצא קרוסל דו לובר (Carrousel du Louvre), מרכז קניות ואירועים יוקרתי שנחנך באוקטובר 1993 לרגל חגיגות ה-200 של הלובר. במרכז יש כמה אולמות תצוגה, בוטיקים אלגנטיים, בתי קפה, בנק ומעדניות. פנו ימינה וצאו ממתחם הלובר דרך רחוב רוהן.

המבנה המרשים שלפניכם הוא הארמון המלכותי פאלה רויאל וגני רויאל (Palais Royal) שנבנה במאה ה-17 כמקום משכנו של הקרדינל רישלייה. מאז עבר המקום תהפוכות רבות, ואף זכה לארח בימי המהפכה אולמות הימורים ובתי בושת. הוא נשרף בחלקו בשנת 1871 ושוחזר. גן הארמון הוא כיום גן ציבורי יפהפה. בחלקו הדרומי של הבניין שוכנים מועצת המדינה ומשרד התרבות. בחלקיו האחוריים יש חנויות ודירות, שבהן התגוררו אמנים וסופרים ידועי שם כגון ז'אן קוקטו וקולט.

בחלקו הדרומי של הגן לא תחמיצו את העמודים המפוספסים, דמויי הפיג'מה, ש"צמחו" שם בשנת 1986. בתוך הגן של פאלה רויאל נמצאת המסעדה הוותיקה ביותר בפריז, Le Grand Véfour שנפתחה ב- 1784 (תחת שם והנהלה אחרים). המסעדה, שזכתה משך שנים לשלושה כוכבי מישלן (הדירוג המקסימלי), מסתפקת היום בכוכב אחד, אך עדיין נחשבת לאחת המסעדות הנחשבות והיקרות בפריז.

צמוד לחלקו המערבי של הארמון המלכותי נמצא בית הקומדי פרנסז (Comédie Française). בכניסה הפנימית של התיאטרון מוצג פסל יפהפה של וולטר, מעשה ידי הפסל אודון, וכן הכורסה המפורסמת שבה ישב מולייר בהצגה "החולה המדומה", בערב שבו חלה ומת. כיום התיאטרון מציג רפרטואר קלאסי צרפתי: מולייר, ז'אן ראסין, פייר קורניי ואחרים, לצד מחזות מודרניים, צרפתיים וזרים.

מהקומדי פרנסז חזרו לכיכר שבפתח הארמון המלכותי והמשיכו מזרחה ברחוב סן אונורה (Rue Saint Honoré). רחוב זה, יחד עם הרחוב המקביל, דה ריבולי, מהווים את אחד ממרכזי האופנה והקניות המובילים של העיר. תמצאו בהם את מיטב הבוטיקים היוקרתיים: פראדה, איב סן לורן, גוצ'י ועוד. ברחוב דו לובר (Rue Du Louvre) פנו שמאלה (צפונה) עד שתראו מימינכם, לאחר כמה דקות, את בניין בורסת המסחר של פריז (Bourse du commerce et de l'industrie), מבנה עגול בסגנון יווני קלאסי.

הקיפו את בניין הבורסה משמאל, ברחוב הזעיר דה ויארמה (Rue de Viarme), ותגיעו לגן שמאחורי מרכז הקניות הפורום זה האל (Forum des Halles). הגן מיוחד במינו ומעוצב בסגנון מעורב, קלאסי ומודרני. יש בו אזור שעשועים לילדים, רכבת קטנה בסגנון תחילת המאה ושעון שמש יוצא דופן, המורה את השעה בנקודות הזמן החקוקות באבן. זו הזדמנות למנוחה לפני הכניסה למתחם לה האל ההומה וגם מקום טוב להשאיר את הילדים עם מבוגר אחראי שלא אוהב אופנה ולפצוח במסע קניות. השימוש בחלק מהמתקנים במקום הינו בתשלום.

מעברו הצפוני של הגן, עברו מעל למנהרת הכביש התת-קרקעי אל רחוב רמבוטו (Rue Rambuteau) ול כנסיית סן אוסטאש (Saint Eustache) הצמודה אליו מצפון. מצבת זיכרון שהוקמה לשוק הסיטונאי של דה האל, הנמצאת ליד הכניסה מצד שמאל, מושכת את העין בצבעוניותה.

מכנסיית סן אוסטאש המשיכו מזרחה במדרחוב רמבוטו אל הפורום דה האל, מבנה מודרני מרובע וגדול שתראו מימינכם. פורום דה האל היה בעבר מקום מושבו של השוק הסיטונאי הגדול של פריז, במרכז מאות חנויות המוכרות תכשיטים, בגדים אופנתיים, מתנות, ספרים ועוד. בפורום נמצא גם הווידיאוטק של פריז (Vidéothèque de Paris), ספריית ענק ובה 5,600 סרטים על פריז.

בתום הביקור בפורום דה האל, צאו בחזרה למדרחוב רמבוטו והמשיכו מזרחה (ימינה) עד שתחצו מדרחוב אחר: רחוב סן דני (Rue Saint Denis), אשר בקטע זה הוסב למדרחוב תוסס, משובץ בבתי קפה, במסעדות מזון מהיר, בחנויות ועוד. ככל שמצפינים ברחוב סן דני, הולך אופיו ומשתנה.

החלק הצפוני הוא מרכז צפוף של סיטונאי בדים, ובשעות הלילה פועלות ברחוב גם פרוצות. כל האזור שממזרח ומצפון לפורום דה האל הוא רשת של מדרחובים מלאי חיים ולעתים עמוסים. באחד מהם, רחוב מונטורגיל (Montorgueil), מרוכזות כמה מסעדות איכותיות ומאפייה ידועה, La Maison Stohrer 7‏ , שנוסדה בשנת 1730.

פנו ימינה למדרחוב סן דני. במפגש רחוב סן דני עם מדרחוב נוסף, רחוב ברז'ה (Rue Berger) נמצאת כיכר הקדושים התמימים (Place des Saints Innocents), ובמרכזה מזרקה מרשימה. עד סוף המאה ה-18 אכלס המקום בית קברות שהכיל כשני מיליון קברים. מטעמי היגיינה ציבורית פונה המקום והעצמות הועברו אל הקטקומבות, ועל השטח שהתפנה הוקם שוק ירקות.

המשיכו מזרחה ברחוב ברז'ה (שבהמשך משנה את שמו ל-Le Boucher) היישר לרחבה שנמצאת מול מרכז פומפידו (Centre Georges Pompidou), אחת מגולות הכותרת של פריז, המכונה גם בובור (Beaubourg), על פי שמו הוותיק של האזור. בעבר שכנה במקום המזבלה הגדולה של השוק הסיטונאי.

במרכז פומפידו שוכן המוזיאון הלאומי לאמנות מודרנית (Musée national d'art moderne), המכיל את אחד האוספים המעניינים ביותר בעולם של אמנות בת זמננו. התצוגה מקיפה כמה מהסגנונות הבולטים באמנות המאה ה-20, ובהם קוביזם, סוריאליזם ופופ-ארט. עם האמנים שעבודותיהם מוצגות כאן נמנים אנרי מאטיס, פאבלו פיקאסו, ז'ורז' בראק ואנדי וורהול. שטח התצוגה מכיל 1,400 יצירות מתחומי האמנות הפלסטית, העיצוב והאדריכלות, וכן סקירה מעניינת של התפתחות התעשייה והסביבה של ימינו. ברחבה שלמרגלות מרכז פומפידו נאספים כמעט מדי יום שחקנים, קוסמים, מוזיקאים, יורקי אש ולהטוטנים שמופיעים בפני קהל העוברים והשבים תמורת מטבעות שהם אוספים בכובעם.

בפינה הדרומית של מרכז פומפידו נמצאת כיכר איגור סטרווינסקי (Place Igor Stravinsky) המוקדשת למלחין. בכיכר מזרקת מים המעוטרת בפסלים ססגוניים המתפתלים, מסתובבים או יורקים מים להנאת הקהל.

לאחר שסיימתם להתרשם ממרכז פומפידו ומסביבותיו, פנו ימינה (צפונה) לאורך הרחבה. בקצה הצפוני של הרחבה פנו ימינה במדרחוב רמבוטו ומיד שמאלה בפסאז' דל אורלוג' אוטומט (Passage de l'Horloge Automates) אל מערכת סמטאות יפה המכונה רובע השעון (Quartier de l'Horloge), מתחם שכולו בתים חדשים שנבנו במסגרת ההתחדשות הכללית שעבר האזור.

אם המעבר המקורה אל רובע השעון סגור, ניתן להקיף את גוש הבניינים דרך רחוב סן מרטין (Rue Saint Martin) המקביל ממערב ולהגיע אל הכיכר הקטנה, שבצדה הימני, על קיר אחד הבתים, נמצא השעון שעל שמו נקרא הרובע. זהו פסל שעון ענקי שגובהו ארבעה מטרים ומשקלו טון. השעון יוצא הדופן שיצר ז'ק מונסטייר נקרא "מגן הזמן" (Défenseur du temps), והוא עשוי בדמות אדם הנלחם בשלישייה מאיימת: סרטן, דרקון וציפור (סמלים לים, לאדמה ולשמיים בהתאמה). בכל שעה עגולה, בין 9:00 ל-22:00, יוצא המגן למאבק באחת החיות. ב-12:00, ב-18:00 וב-22:00 הוא נלחם בשלושתן בו-זמנית.

מרובע השעון חזרו לרחוב רמבוטו והמשיכו בו מזרחה אל רובע המארה (Le Marais, הביצה בצרפתית). מרחוב רמבוטו.

פנו שמאלה ברחוב דו טמפל (Rue du Temple). בצדו השמאלי של הרחוב, בהוטל סן איגנאן (Hôtel Saint Aignan), נמצא מוזיאון האמנות וההיסטוריה היהודית (Musée d'art et d'histoire du Judaïsme). המוזיאון, שנפתח ב- 1998, מכיל תצוגה מכובדת ומאירת עיניים של ההיסטוריה היהודית בעיר ומקבץ מרשים של יצירות אמנות פרי מכחולם של יהודים תושבי העיר. בין היתר תוכלו ליהנות כאן מעבודות של חיים סוטין, מארק שאגאל וחיים ליפשיץ, ולידם אוסף של תשמישי קדושה וחפצי יודאיקה עתיקים וכן יצירה חדשה של כריסטיאן בולטנסקי המנציחה את דיירי הבית היהודים שנספו בשואה.

חיזרו לרחוב רמבוטו, שהופך בהמך לרחוב דה פראן בורג'אוה. בית מספר 60, הוטל דה סוביז (Hôtel de Soubise) הוא מבנה מרשים עם חצר מסדרים גדולה. כיום שוכן בבניין ובמבנים הסמוכים המוזיאון להיסטוריה של צרפת- הארכיון הלאומי (Musée de l'Histoire de France, les Archives nationales). בארכיון מוצגים היסטוריים יוצאים מן הכלל: דיוקן יחיד במינו של ז'אן ד'ארק שנעשה בחייה על ידי צייר אלמוני, צוואותיהם של לואי ה-14 ושל נפוליאון, מכתבים פרי עטו של וולטר ועוד.

אם תחזרו לרחוב רמבוטו ותפנו שמאלה ברחוב אלזביר (Rue Elzévir) תגיעו אל מוזיאון קוניאק-ז'יי (Musée Cognacq-Jay). המוזיאון נוסד בשנת 1920 על ידי אחד מסוחריה העשירים של פריז, ארנסט קוניאק ורעייתו לואיז ז'יי. הוא מכיל אוסף של יצירות אמנות, רובן מהמאה ה-18. בין השאר מוצגים במקום ציורים של אנטואן ואטו, ז'אן פרגונר, הרמנזון רמברנדט, ג'ושוע ריינולדס ופרנסואה בושה.

ממהמוזיאון צאו שמאלה לרחוב דה טוריני (Rue de Thorigny) להוטל סאלה (Hôtel Salé), משכנו של מוזיאון פיקאסו (Musée National Picasso). הוטל סאלה הוא אחד ממבני האצולה היפים של הרובע. הוא נבנה בשנת 1656, ובשנת 1985 הוסב הבניין למוזיאון פיקאסו, לאחר שממשלת צרפת זכתה לקבל חלק גדול מאוספו הפרטי של הצייר במקום מס עיזבון שיורשיו חויבו לשלם לקופת המדינה. במוזיאון מוצגים 203 מציוריו של גדול אמני המאה ה-20 וכן פסלים, קולאז'ים, תחריטים ועוד. המוזיאון מעניק למעריצי פאבלו פיקאסו מבט אל יצירות שלא חשף בחייו.

ממוזיאון פיקאסו חיזרו על עקבותיכם ופנו שמאלה בהגיעכם שוב לרחוב דה פראן בורג'אוה, כעת פנו שמאלה אל רחוב סבינה (Sévigné Rue) אל המוזיאון לתולדות פריז, (Musée Carnavalet - Histoire de Paris), הנמצא בארמון קרנאבלה (Hôtel Carnavalet). זוהי הזדמנות לעשות סדר בהיסטוריה הפריזאית ארוכת השנים. הגן שבארמון קרנאבלה יפה ומרשים, ומומלץ לעצור בו לצורך מנוחה והירגעות.

את היום תוכלו לסיים באזור המארה המקסים. האזור, הכולל את הרבעים השלישי והרביעי של העיר, נודע בעבר כמרכז יהודי וכמעוז בורגנות. היום הוא מתבלט במיוחד בזכות חיי הלילה התוססים והאופנתיים שבו. רחוב רמבוטו הופך עד מהרה לרחוב דה פראן בורג'אוה (Rue des Franc Bourgeois). הרחובות הקטנים הסובבים אותו, דוגמת רחוב פאבה (Rue Pavée), רחוב דה רוזיה (Rue des Rosiers) ואחרים, מאכלסים עדיין בתי כנסת ואתרים יהודיים: מסעדות כשרות, חנויות למזון כשר, חנויות לספרים בעברית ועוד.