על גדות נהר הסיין וביניהן
ארמון בורבון

מוזיאון לגיון הכבוד

מוזיאון ד'אורסה (Musée d'Orsay)

בית הספר לאמנויות יפות

מכון צרפת

מוזיאון המטבעות

היכל הצדק

כנסיית סנט שאפל (Sainte Chapelle)

הקונסיירז'רי (La Conciergerie)

קתדרלת נוטרדאם (Notre-Dame de Paris)

תיאטרון שאטלה

תיאטרון העיר

הוטל דה ויל

בזאר הוטל דה ויל BHV

בית ויקטור הוגו

אודות
התחילו את היום בפתח תחנת המטרו אסמבלה נסיונל (Assemblée nationale), שאליה תגיעו בקו המטרו 12, ביציאה הפונה לשדרת סן ז'רמן (Boulevard Saint Germain). כשגבכם פונה לתחנת המטרו, פנו ימינה ברחוב דה קורטי (Rue de Courty) הקצרצר הפונה דרומה ומיד ימינה אל כיכר הנשיא אדוארד הריו (Place du Président Edouard Herriot) הנושק לאתר הראשון במסלול: ארמון בורבון (Palais Bourbon).
הוא נבנה בשנת 1722 כביתו של לואי ה-14 ומשמש כיום כמושב האסיפה הלאומית, בית הפרלמנט התחתון של צרפת. אין אפשרות לבקר בו, אך כדאי להתעכב ולהביט במבנה עצמו ובמבנים הסובבים את כיכר ארמון בורבון (Place du Palais Bourbon). מכיכר ארמון בורבון חזרו על עקבותיכם לרחוב הנשיא אדוארד הריו, שהופך בהמשכו לרחוב האוניברסיטה (Rue De l'Université).
חצו את שדרת סן ז'רמן ומעט אחריה, במפגש רחוב האוניברסיטה עם רחוב דה בלשאס (Rue de Bellechasse), פנו שמאלה ברחוב בלשאס עד למפגש עם רחוב דה ליל (Rue de Lille), שם שוכנים שני מוזיאונים זה מול זה. האחד צנוע וותיק, הוא מוזיאון לגיון הכבוד (Musée national de la Legion d'Honneur et des Ordres de Chevalerie).
השני, מוזיאון אורסיי (Musée d'Orsay) הוא אחת הפנינים הבוהקות ביותר שיש לפריז להציע. המוזיאון מוקדש לאמנות המחצית השנייה של המאה ה-19 ולשנים הראשונות של המאה ה-20, ומציג אוספים בתחומי הציור, הפיסול, האמנות הדקורטיבית, הגרפיקה, הצילום, הקולנוע והאדריכלות, ולדעת רבים זהו אחד המוזיאונים המרשימים ביותר בעולם.
צאו ממוזיאון אורסיי בחזרה אל רחוב האוניברסיטה פנו שמאלה ברחוב האוניברסיטה, לכיוון מזרח. לאחר הליכה של כעשר דקות, שבמהלכה משנה רחוב האוניברסיטה את שמו לרחוב ז'קוב (Rue Jacob), פנו שמאלה ברחוב בונפרטה (Rue Bonaparte). במפגש רחוב בונפרטה עם רחוב דה בוז ארט (Rue des Beaux-Arts) נמצאת הכניסה לבית הספר לאמנויות יפות (École nationale supérieure des Beaux-Arts), מוסד מכובד וידוע שאליו נושאים עיניהם תלמידי אמנות מכל קצוות תבל.
בתום הביקור בבית הספר לאמנויות פנו שמאלה (לכיוון צפון) ברחוב בונפרטה וממנו פנו ימינה בגדת מלאקי (Malaquais Quai) לאורך גדת הסיין.
במפגש של גדת מלאקי עם גדת דה קונטי ((Quai de Conti המשיכו בגדת דה קונטי לאורך הנהר ומצד ימין ייחשף בפניכם מבנה קלאסי מרשים בעמודיו ובכיפתו הגדולה: זהו מכון צרפת (L'Institut de France), המהוה מכון למשכן לאקדמיות, ובראשן האקדמיה הצרפתית.
ביציאה ממכון צרפת המשיכו ימינה לאורך גדת דה קונטי (Quai de Conti), אל מוזיאון המטבעות (Musée et Ateliers de la Monnaies), המציג מטבעות וכלי עבודה מימים עברו. ממוזיאון המטבעות פנו ימינה, עדיין בגדת דה קונטי, ולאחר כמאה מ' עלו שמאלה על גשר פונט נף (Pont Neuf) אל הקצה המחודד של איל דה לה סיטה (Île de la Cité), ערש הולדתה של פריז. כאן, על האי, נולדה העיר במאה השלישית לפני הספירה, כאשר שבט הפריזים הקלטי התיישב במקום.
גשר פונט נף (בצרפתית: הגשר החדש), הוא למעשה הגשר העתיק ביותר בפריז. המלך אנרי השלישי הניח את אבן הפינה להקמתו בשנת 1578. תריסר הקשתות של הגשר מעוטרות בראשים מפוסלים המתארים בדרך הומוריסטית כמה מאנשי חצרו של אנרי הרביעי. באמצע הגשר, בלב רחבה גדולה, ניצב פסלו של המלך - העתק משנת 1818, לאחר שהמקור הותך בזמן המהפכה. מאחורי הפסל נמצאות מדרגות המוליכות אל הגינה המטופחת ור-גאלן (Vert Galant) הממוקמת מערבית לגשר, ב"שפיץ" של איל דה לה סיטה. זהו מקום טוב לתת בו מנוחה לרגליים ולהתרשם מהנוף, לפני המשך המסלול.
מגינת ור-גאלן ניתן לצאת לשיט קצר בסירה בנהר הסיין ולאורך גדות האי. חזרו במדרגות אל פסל המלך וחצו את הכביש לעברו המזרחי. ממש ממול לרחבת הפסל, המשיכו ברחוב הצר הנרי רוברט (Rue Henri Robert) לכיכר מקסימה ומוקפת עצים, כיכר דופין (Place Dauphine), שנבנתה במאה ה-17 ונקראת על שמו של יורש העצר (בצרפתית: דופין), שהוכתר למלך לואי ה-13.
עברו את כיכר דופין מימין ברחוב פלס דופין (Place Dauphine). בסופו פנו ימינה ברחוב דה הרלי (Rue de Harlay) ושמאלה לאורך הגדה הדרומית של האי, אל דה אופרבר (Quai des Orfèvres). משמאלכם יתגלה מתחם מבנים ענק ורב-רושם. פנו שמאלה בפינה הדרום-מזרחית של המבנה, בשדרת דו פאלה (Boulevard du Palais), אל היכל הצדק (Palais de justice). בצמוד להיכל, חבויה מעט מאחורי חומותיו, נמצאת אחת הכנסיות היפות ביותר של העיר פריז, כנסיית סנט שאפל (La Sainte Chapelle). הכניסה למקום היא מפתח הנמצא משמאל לשער החזיתי הגדול. חוצים שמאלה את החצר הפנימית ולאחר מכן פונים ימינה.
האתר השלישי בתוך מערכת המבנים הגדולה הוא הקונסיירז'רי, הנמצא בפינה הצפון-מזרחית של המתחם, סמוך לגשר הפונט דה שאנז' (Pont au Change) המקשר אל הגדה הצפונית של הסיין. אל הקונסיירז'רי נכנסים דרך שער קטן שנמצא בצד הצפוני של היכל הצדק.
בתום הביקור במתחם היכל הצדק, צאו בחזרה לשדרת דו פאלה. מעבר לשדרה , משמאלכם, תבחינו בבניין גדול. זהו אחד ממטות משטרת פריז. הרחוב שלשמאלו, ממש מול שער הכניסה להיכל הצדק, רחוב דה לוטס (Rue de Lutèce), הוא מדרחוב רחב ידיים. בפינת רחוב דה לוטס ורחוב לואי לאפין (Rue Louis Lépine) נמצא שוק הפרחים והציפורים (Marchè aux Fleurs). בקצה המדרחוב, מול נקודת המפגש שלו עם רחוב דה לה סיטה (Rue de la Cité), נמצא בית החולים הוטל דיו ((Hôtel Dieu שנוסד בימי הביניים ונבנה מחדש במאה ה-17. מומלץ להציץ מהכניסה הראשית, הפונה דרומה אל החצר הפנימית המרשימה של בית החולים קתדרלת נוטרה דאם. ברחוב דה לה סיטה פנו ימינה (דרומה).
לאחר שתעברו את מתחם הבניינים של בית החולים הוטל דיו, תגיעו לרחבה הגדולה שבפתח תיאטרון שאטלה המרשימה. בצאתכם מהקתדרלה, פנו ימינה לאורך רחבת הכניסה ושוב ימינה (לכיוון מזרח) ברחוב דו קלוטר נוטרה דאם (Rue du Cloître Notre Dame) שבצדו הימני תוכלו להתרשם מקירות החלק הצפוני של הקתדרלה.
בקצה הרחוב שהוא גם קצהו המזרחי של איל דה לה סיטה, עלו על גשר סן לואי (Pont Saint-Louis), ודרכו תגיעו לאי הזעיר איל סן לואי (Île Saint-Louis). מהאי יצא בשנת 1267 המלך לואי הקדוש למסע הצלב האחרון שלו, ועל כן הוענק לו שמו. במאה ה-17 התנחלו באי רבים מאציליה ומעשיריה של צרפת ובנו שם בתי מידות מפוארים. במאות הבאות היה האי מקום מגורים חביב על מנהיגים, אמנים, סופרים ומשוררים בעלי אמצעים. ברחוב הראשי של האי, סן לואי אן ליל (Rue Saint-Louis en L'Île), נמצאות חנויות רבות ששמרו על חזותן הישנה.
בקצה המזרחי של הרחוב (והאי), במספר 2, נמצא ארמון לאמבר (Hôtel Lambert), שנבנה בשנת 1640 על ידי האדריכל המלכותי עבור בנקאי בן אצולה בשם לאמבר. שנים רבות מאוחר יותר עדיין מתגוררים בארמון הזה, שחולק לדירות, דיירים מפורסמים.
פנייה שמאלה מקצה הרחוב מביאה אתכם לדאנז'ו (Quai d'Anjou) שעל גדת הנהר, שכולו מעונות אצולה מתקופת הזוהר של האי במאה ה-17. ראויים לציון כמה דיירים מפורסמים שגרו בתקופות שונות בבתי הגדה: הקריקטוריסט הנודע אונורה דומייה, המשורר שארל בודלר, הסופר ריינר מריה רילקה והמלחין ריכרד וגנר; במספר 19, בקומת הקרקע, התגוררה בשנים 1913-1899 הפסלת קמי קלודל, אהובתו של אוגוסט רודן, וממנו היא נלקחה למוסד לחולי נפש . מגדת דאנז'ו פנו שמאלה ברחוב דה דו פונט (Rue des Deux Ponts וחצו את האי לגדתו הדרומית.
פנו ימינה בגדת אורליאן (Quai d'Orleans) ובקצה המערבי של האי, סמוך לגשר סן לואי, פנו ימינה ברחוב דו בלאיי (Rue Du Bellay) והמשיכו ישר בגשר לואי פיליפ (Pont Louis Philippe) אל הגדה הצפונית של הסיין. מעברו השני של הגשר, פנו שמאלה בגדת הוטל דה ויל (Quai de Hôtel de ville) ששמה משתנה בהמשך ל- Quai de Gesvres. בשדרת דה סבסטופול (Boulevard de Sébastopol) פנו ימינה לכיוון צפון וחלפו על פני כיכר שאטלה (Place du Châtelet) . משני עבריה של הכיכר שני אולמות גדולים ומרשימים של שני מוסדות תרבות ותיקים, שהוקמו במחצית השנייה של המאה ה-19: תיאטרון העיר (Théâtre du Châtelet), והוטל דה ויל (Théâtre de la Ville).
מעבר לפינה הצפון-מזרחית של כיכר שאטלה, במרכז גינה ציבורית, ניצב מגדל סן ז'ק (La Tour Saint Jacques), המתנשא לגובה 52 מ'. המגדל הוא שריד של כנסייה מימי הביניים שנבנה וצורף אליה מאוחר יותר, בשנת 1522. הכנסייה עצמה נהרסה בשנת 1797 על ידי המהפכנים חדורי החילוניות, ורק המגדל ניצל כי נמצא בו שימוש כבית מלאכה להתכת עופרת. מגדל סן ז'ק מפורסם לא מעט גם בזכות הניסויים הברומטריים שערך מראשו החוקר הצרפתי פסקל בשנת 1648.
צמוד למגדל סן ז'ק מדרום, המשיכו מזרחה בשדרת ויקטוריה (Avenue Victoria), שתוביל אתכם היישר לבית העירייה המרשים של פריז. צאו מבית העירייה ימינה ופנו שוב ימינה ברחוב דה ריבולי (Rue de Rivoli). מול הצד הצפוני של בית העירייה, מעברו השני של רחוב דה ריבולי, נמצא אחד מבתי הכלבו הגדולים של פריז, בזאר הוטל דה ויל (Bazar de l'Hôtel de Ville - BHV). המשיכו ברחוב דה ריבולי לכיוון מזרח (שם הרחוב משתנה בהמשך ל-Saint Antoine). ברחוב דה ביראג (Rue de Birague) פנו שמאלה לכיוון צפון ובסופו היכנסו במעבר שמתחת לבניינים אל כיכר רבועה, יפה להפליא ומלאת קסם: כיכר ווז' (Place des Vosges).
המלך אנרי הרביעי היה זה שהחליט להפוך את שוק הסוסים שנערך כאן לכיכר של חגיגות ושל טיולים. הוא קרא לה "הכיכר המלכותית", אך לא זכה לחזות בהשלמתה. סכין של מתנקש שמה קץ לחייו בשנת 1610, שנתיים לפני שבניית הכיכר הסתיימה.
החג הראשון שנחוג בכיכר היה חג נישואיהם של המלך לואי ה-13 ואן מאוסטריה (נסיכת ספרד ופורטוגל) באפריל 1612. יותר ממאה חצוצרות הריעו ולמעלה מאלף אבירים רכובים על סוסים דגלו את נשקם לכבוד הזוג המלכותי. כזכר ליום ההוא ניצב במרכז הגינה התופסת את עיקר מרחב הכיכר, פסלו של לואי ה-13.
בריבוע הבתים המקיף את הכיכר התגוררו כמה דמויות מפורסמות מההיסטוריה הצרפתית, ובהן הקרדינל רישלייה והסופר ויקטור הוגו, שביתו היה למוזיאון המתעד את חייו ויצירתו (Maison de Victor Hugo). כיכר ווז' מוקפת בבתי קפה פופולריים ונעימים, שבהם תוכלו לסיים את המסלול בארוחה טובה.