טיול קסום בפריז של פעם

התחילו את המסלול בתחנת המטרו סן סולפיס (Saint Sulpice), אליה תגיעו בקו המטרו 4. צאו מהתחנה אל מפגש הרחובות דה ריין (Rue de Rennes) ודה ויו קולומביי ((Rue du vieux colombier. הרחוב היורד דרומה עד למגדל מונפרנס, רחוב דה ריין (Rue de Rennes), הוא רחוב שוקק חנויות וקונים. תוכלו לרדת ולהסתובב בו לפני המשך הטיול.

פנו מזרחה ברחוב דו ויו קולומביי ותגיעו אל כיכר סן סולפיס הגדולה ואל כנסיית סן סולפיס (Saint Sulpice) הניצבת בחלקה המזרחי של הכיכר. בתוך הכנסייה ראויה לציון במיוחד יצירתו של דלקרואה "מאבקו של המלאך".

בצאתכם מכנסיית סן סולפיס, חצו בחזרה מערבה את כיכר סן סולפיס ובחלקה המערבי פנו ימינה (צפונה) אל כיכר סן ז'רמן דה פרה (Place Saint Germain des Prés), שבה שוכנת כנסיית סן ז'רמן דה פרה (Église Saint Germain des Prés). חצו את שדרת סן ז'רמן לכיוון צפון אל עבר הכנסייה. הכניסה נמצאת מתחת למגדל המרשים של הכנסייה.

סמוך לפינה הצפון-מזרחית של הכנסייה, היכנסו שמאלה לרחוב דה לאביי (Rue de l`Abbaye) ומיד ימינה ברחוב דה פירסטנברג (Furstenberg Rue) ותגיעו אל אחת הכיכרות המקסימות בפשטותן בפריז: כיכר פירסטנברג (Place Furstenberg), שבשעות הערב נראית כלקוחה מעולם סוריאליסטי. בבית מספר 6 ברחוב פירסטנברג התגורר באחרית ימיו אז'ן דלקרואה (Eugène Delacroix), מגדולי סגנון הציור הרומנטי הצרפתי.

כיום שוכן בבית מוזיאון דלקרואה (Musée National Eugène Delacroix). דלקרואה (1863-1798) הרשים את בני תקופתו בציורים אדירי ממדים שתיארו ציד, קרבות ומעמדים הרואיים. כיום המוזיאון מציג מכתבים, תמונות וציורים המספרים על עבודתו וחייו הסוערים.

חיזרו אל כיכר פירסטנברג וממנה לכו מזרחה ברחוב דה לאביי. בסוף הרחוב פנו ימינה ברחוב קרדינל (Rue Cardinale) ומיד ימינה ברחוב הזעיר בורבון לה שאטו ((Rue Bourbon le château. לאחר כמה עשרות מטרים פנו שמאלה לרחוב דה בוסי (Rue de Buci) והמשיכו בו לכיוון מזרח.

לאחר שתחצו את רחוב מזרין (Rue Mazarine) ישתנה שם הרחוב לאנדרה דז ארט (Rue André des Arts). רחוב אנדרה דז ארט הוא רחוב לא רחב, אך תוסס ומלא חיים, המוביל עד סמוך לכיכר סן מישל (Place Saint Michel). לאורך הרחוב שימו לב לפסאז'ים, לגלריות ולבתים בסגנון פריז הישנה. מומלץ לבדוק את הקרפרי (crêperie), הדוכנים המציעים קרפים צרפתיים משובחים הפזורים ברחוב זה.

בקצהו המזרחי, מתמזג רחוב סן אנדרה דז ארטס עם רחוב דנטון (Rue Danton). פנו שמאלה לרחוב דנטון והמשיכו בו כמאה מטר עד לכיכר סן מישל (Place Saint Michel) שעל גדת הסיין.

מחלקו הדרומי של כיכר סן מישל, פנו ימינה (מזרחה) ברחוב דה לה הושט (Rue de la Huchette). ברחוב סן ז'ק (Rue Saint Jacques) פנו ימינה ולאחר כמאה מטרים, במפגש הרחוב עם רחוב סן סברין ((Rue Saint Séverin, תבחינו בכנסייה קטנה ושובת לב, כנסיית סן ז'וליאן לה פוברה (Saint Julien le Pauvre). הכנסייה, שבנייתה החלה בשנת 1165, נחשבת לכנסייה העתיקה ביותר בפריז. כיום היא שייכת לכנסייה הקתולית-אורתודוקסית, והמיסה בה מושמעת בשפה הלטינית. חיזרו מהכנסייה אל רחוב סן ז'ק ופנו בו שמאלה (דרומה).

במפגש הרחוב עם שדרת סן ז'רמן פנו בה ימינה ובפנייה הראשונה פנו שמאלה לרחוב דה קלוני (de Cluny). כמה עשרות מטרים משם, צמוד לכיכר פול פאנלווה (Place Paul Painlevé), ניצב מוזיאון מעניין ובו אוסף של מוצגים מימי הביניים בצד שרידי בית מרחץ רומי. זהו מוזיאון המרחצאות וארמון קלוני (Musée National du Moyen Âge - Hôtel de Cluny). בכניסה למוזיאון כדאי לעצור ולהעיף מבט על החזית היפה של הבניין שנבנה במאה ה-15 עבור מסדר הנזירים של קלוני.

במוזיאון עצמו אוסף עשיר של פיסול, גילוף ואריגה מימי הביניים וכן חפצי יומיום מאותה התקופה. השיטוט בין החדרים, הפרוזדורים והמבוכים של המנזר העתיק הוא חוויה יוצאת דופן. ראוי לציון מיוחד אוסף שטיחי הקיר שבמרכזו היצירה המפורסמת: "הגבירה והחד-קרן". עלילות אותה גברת פרושות על פני שישה שטיחי קיר באולם מיוחד שממוקם בקומה השנייה של המוזיאון. בנוסף, נערך במקום סיור בשרידי המרחצאות הרומיים מהמאה השלישית.

מול היציאה ממוזיאון קלוני, מעבר לכיכר פאלהווה, ניצב גוש בניינים מגושם ומסיבי למראה. זו אוניברסיטת הסורבון (Université Paris Sorbonne). בחצר האוניברסיטה (הכניסה מ-Rue de la Sorbonne) תמצאו שעון שמש מרשים.

מהסורבון צאו שמאלה (דרומה) ברחוב הסורבון, ובסוף מתחם האוניברסיטה פנו שמאלה ברחוב קוז'ס (Rue Cujas). ברחוב סן ז'ק (Rue Saint Jacques) פנו שמאלה, ושוב שמאלה ברחוב סופלו (Rue Soufflot, על שמו של בונה הפנתיאון). במעלה הרחוב ניצבת כיפתו רבת הרושם של הפנתיאון (Panthéon). בימי המהפכה החליטו לייעד את המקום לאפרם של גדולי האומה, וכך היה. בפנתיאון מונצחים גיבורי צרפת: הלוחמים, האמנים, המדינאים ועוד, לפי תקופות בהיסטוריה, לצד יצירות אמנות. אמיל זולא, ז'אן ז'ק רוסו, ויקטור הוגו, ז'אן ז'ורס וגיבור המאבק בנאצים ז'אן מולין, הם אחדים מהאנשים הדגולים שאפרם נשמר בפנתיאון מאז המהפכה הצרפתית.

כדאי לבחון את המבנה גם מבחוץ, זוהי דוגמה מרשימה ביותר לאדריכלות ניאו-קלאסית בפריז. במרכז האולם המרכזי תוכלו להבחין במטוטלת של פוקו, עדות מרשימה לניסוי שערך המדען באמצע המאה ה-19: בניסוי הדגים את תנועת כדור הארץ סביב צירו. לשם כך תלה מטוטלת - כבל ובקצהו כדור ברזל קטן, מראש כיפת הפנתיאון (67 מטר) אל רצפת האולם המרכזי. המטוטלת הארוכה נעה הלוך ושוב לאורכו של מעגל המסומן סביבה ורגישה לכוחות הסיבוב של כדור הארץ על צירו. בפריז המטוטלת משלימה הקפה שלמה של המעגל אחת ל-32 שעות. פוקו זכה להערכה רבה בעקבות הצלחת הניסוי.

סמוך לפינה הצפון-מזרחית של הפנתיאון נמצאת קתדרלת סן אטיין דו מונט (Saint Etienne du Mont). ראוי לסקור בה את הוויטראז'ים היפים מהמאה ה-16, וכן את יציע הקתדרלה המרשים בעיצובו.

מהכנסייה חזרו אל הפנתיאון, ומהפנתיאון חזרו לשדרת סן מישל דרך רחוב סופלו. צמוד למפגש של רחוב סופלו עם שדרת סן מישל נמצאת כיכר אדמונד רוסטן (Place Edmond Rostand) על שמו של המחזאי מחבר "סירנו דה ברז'רק".

מהכיכר מוליך רחוב דה מדיצ'י (Rue de médicis) אל כיכר פול קלודל (Place Paul Claudel). בפינה הצפונית שלו נמצא תיאטרון האודיאון (Théâtre National de l'Odéon), שהוקם בסוף המאה ה-18. כיום זהו אחד התיאטראות הלאומיים של פריז. דרומית-מערבית לתיאטרון האודיאון משתרעים גני לוקסמבורג וארמון לוקסמבורג (Jardin du Luxembourg) הידועים, שבהם שוכן הסנאט הצרפתי. הגן פתוח בכל יום, בכל שעות היום (ונסגר בלילה). בארמון לוקסמבורג (Palais du Luxembourg), לעומת זאת, אפשר לבקר רק בקבוצות מאורגנות.

ממערב לארמון עומד מבנה המכונה "לוקסמבורג הקטן" (Petit Luxembourg), ששימש מקום מגוריו של הדוכס, הבעלים הקודמים של שטח הגן. כיום מתגורר בו נשיא הסנאט הצרפתי. בגן הארמון נמצאת מזרקת מדיצ'י המפורסמת, שילדי פריז נהנים להשיט בה סירות מפרש קטנות.

בין הערוגות ניצבים פסלים רבים ובהם דמויותיהם של סופרים ומשוררים כמו ז'ורז' סנד (George Sand), פול ורלן (Paul-Marie Verlaine) וגוסטב פלובר (Gustave Flaubert‏). גני לוקסמבורג הם מקום נעים לנוח בו מסיור יום מפרך ולצבור כוחות לקראת ההמשך.

חובבי האסטרונומיה מוזמנים לחצות את גני לוקסמבורג לכיוון דרום ולהמשיך בשדרת דל אובסרבטוואר (Avenue de l'Observatoire), הליכה של כעשר דקות, אל מצפה הכוכבים של פריז (L'Observatoire de Paris). בנייתו של המצפה החלה עוד בשנת 1667, והוא אחד המוסדות העתיקים מסוגו בעולם. כיום שוכנים בו "המשרד הבינלאומי של הזמן", האחראי לדיוק העולמי ומוזיאון מצפה הכוכבים של פריז. סיורים מודרכים נערכים במקום רק פעם בחודש, בשבת הראשונה של כל חודש ב-14:30, והתור ארוך. העקשנים יזכו לראות אוסף של כלי מדידה אסטרונומיים עתיקים.

ממצפה הכוכבים צאו שמאלה ברחוב קסיני (Cassini) ושוב שמאלה, לכיוון דרום-מערב, בשדרת דנפר רושרו Avenue Denfert Rochereau)) המסתיימת בכיכר דנפר רושרו (Denfert-Rochereau). אריה הברונזה הניצב במרכזה של הכיכר נועד להזכיר את גבורתם הנואשת של חיילי הקולונל דנפר רושרו, בעת הפלישה הגרמנית של שנת 1870. בצדה הדרומי של הכיכר ניצבים זה מול זה שני מבנים.

השמאלי הוא הכניסה אל אולמות הקבורה העתיקים, הקטקומבות (Les Catacombs). (מי שחש רתיעה מכל מה שקשור במוות, מוטב שיוותר על הסיור. ליוצאים לסיור: מומלץ להצטייד מראש בפנס כיס). מסלול הסיור בקטקומבות, שאורכו כ-1,800 מטר, הוא רק חלק קטן מהחלל הגדול המורכב מהמוני מנהרות שנחפרו במשך מאות שנים.

מהקטקומבות, צאו בחזרה לכיכר דנפר רושרו והמשיכו ממנה לכיוון צפון בשדרת רספיי (Avenue Raspail). לאחר כעשר דקות הליכה פנו שמאלה בשדרת אדגר קינט (Boulevard Edgar Quinet). מעברה השני של החומה העתיקה מכוסת הצמחייה שתראו משמאלכם, נמצא אחד האתרים המעניינים ברובע: בית הקברות של מונפרנס (Cimetière de Montparnasse). הכניסה הראשית נמצאת במרכז השדרה, מול המפגש עם רחוב הויגנס (Rue Huyghens).

המעוניינים להקל על עומס ההליכה יכולים להיכנס בכיכר דנפר רושרו לתחנת המטרו לנסיעה של שתי תחנות בקו 6 עד לתחנת Edgar Quinet, ולחזור בהליכה קצרה מזרחה בשדרת אדגר קינט עד לכניסה לבית הקברות. בתום הביקור בבית הקברות פנו שמאלה בשדרת אדגר קינט.

המגדל הגבוה שתראו באופק, מבעד לשדרות העצים, הוא הבניין הגבוה ביותר בפריז (210 מ') והתחנה האחרונה במסלול: מגדל מונפרנס (Tour Montparnasse) השוכן בלב הרובע ה-15, על 59 קומותיו. הכניסה הראשית לבניין נמצאת ברחוב דו דפרט (Rue du Départ), מול שדרת אדגר קינט. בבסיס בניין המשרדים מרכז מסחרי גדול המושך קונים רבים. אפשר לטפס על המגדל בעזרת מעלית מהירה העושה את כל הדרך עד לקומה ה-56 בתוך פחות מדקה.

כשהשמיים נקיים ונטולי עננים, יש מכאן תצפית מרהיבה על פריז וסביבותיה ולצורך כך עומדים לרשות המבקרים שולחן התמצאות מיוחד ותערוכה קטנה על העיר. שמו של האזור ניתן לו אי-שם במאה ה-17 על ידי סטודנטים לספרות בסורבון. הם בחרו בשם ההר פרנס, אשר על פי המיתולוגיה היוונית היה מקום משכנם של אפולו והמוזות. בימים ההם ה"הר" לא היה אלא גבעה של פסולת עפר, שרידי מחצבות ששכנו בסמוך.

החל בסוף המאה ה-18 החלו לצוץ במקום בתי קפה רבים ובתי שעשועים, והפריזאים הגיעו לכאן בהמוניהם כדי לבלות ולרקוד. גבעת העפר הוסרה והשטח יושר, אך השם נשאר. תקופת הזוהר של הרובע היתה בין שתי מלחמות העולם. בבית הקפה ובמסעדות של שדרת מונפרנס ישבו, התווכחו, שתו ויצרו אישים מפורסמים כמו מודליאני, שאגאל, רילקה, סארטר, דה בובואר, קוקטו, סטרווינסקי, המינגווי ואחרים.

המפורסמים שבמקומות אלה, הקיימים עד היום, משמרים משהו מאווירת הימים ההם. ברובע עדיין פועלים אמנים לא מעטים, אולם ההתפתחות הדרמטית של העיר הגיעה גם לרובע זה ושינתה מאופיו. ממגדל מונפרנס צאו בחזרה לרחוב דו דפרט ופנו שמאלה עד לשדרת מונפרנס המפורסמת. סיימו את היום באווירה אמנותית, בארוחה באחד מבתי הקפה הוותיקים של האזור.