סיור בנובה מסטו

נובה מסטו (Nové Město - ״העיר החדשה") הוא החלק החדיש יותר של פראג, אך גם הוא כבר עתיק יומין - רובו נבנה בזמנו של קארל הרביעי, במאה ה-14. זהו ה"דאון טאון" של פראג, עם שדרות רחבות ידיים ותנועה סואנת.

התחילו את הסיור בתחנת המטרו מוסטק (Můstek) , שאליה ניתן להגיע בקווים A או B של הרכבת התחתית. ביציאה מהתחנה פנו ימינה לרחוב נא-פשיקופה (Na příkopě). תוכלו להתרשם מהרחוב עמוס החנויות ולהחליט אם ברצונכם לחזור אליו, תמצאו כאן נציגויות של כל המותגים הבינלאומיים, כמו גם את קניון "Paladium" המפורסם, מסעדות ובתי קולנוע. בפנייה הראשונה שמאלה היכנסו לרחוב Havířská שיוביל אתכם אל אובוצני טרה (Ovocný trh) - הכיכר שהיתה פעם שוק הפירות של העיר.

במספר 1 בכיכר שוכן תיאטרון האחוזות (Stavovské divadlo) שנוסד בשנת 1783, ופרסומו הגדול בא לו מהעובדה שוולפגנג אמדאוס מוצרט בחר להעלות כאן, בהופעת בכורה עולמית, את האופרה שלו "דון ג׳ובאני". מאוחר יותר התקיימה בו גם פרמיירה של אופרה נוספת של מוצרט, "חסדי טיטוס", וכך הפך התיאטרון מזוהה עם המלחין המפורסם. מוצרט אהב את פראג, ופראג החזירה לו אהבה גדולה וכמעט ניכסה אותו לעצמה כבן נכבד של העיר.

ממש מאחורי התיאטרון נמצא מבנה הקרולינום (Karolinum) - בשנת 1348 ייסד כאן המלך קארל הרביעי, בברכת האפיפיור, אוניברסיטה עם ארבע פקולטות (תיאולוגיה, משפטים, רפואה ואמנות), וכיום - אחרי שעברה תהפוכות רבות - אוניברסיטת קארל מונה 17 פקולטות שונות הפזורות ברחבי העיר. היא נחשבת לאוניברסיטה הטובה בצ'כיה, והשנייה בחשיבותה בגוש המזרחי (אחרי אוניברסיטת מוסקבה).

חזרו אל עקבותכם לנקודת המוצא בתחנת המטרו מוסטק. התחנה נמצאת בקצה של כיכר וצלאב (Václavské náměstí) המפורסמת וההומה אנשים ומכוניות בכל שעות היום והלילה. למעשה אין זו כיכר במובן המקובל, כי אם שדרה רחבה וארוכה (750 מ') של בתי מלון, חנויות, בתי קפה ומסעדות משני צדי הכביש, ובתווך מדרחוב עם ערוגות צמחים מטופחות וספסלים לישיבה.

התקדמו לאורך הכיכר - מימין ומשמאל תבחינו בבתי מלון אלגנטיים, בחנויות ובבתי קפה, בקיוסקים לממכר מזון מהיר, בקזינו ובאולמות משחקים, בבתי כלבו, במועדונים ובדיסקוטקים. רבים מאלה שוכנים בבניינים מפוארים שהם יצירות ארכיטקטוניות בפני עצמן, כמו ארמון שכתר מעטר את ראשו וכיום פועל בו מרכז קניות סואן בשם "קורונה" (במספר 1), או מלון "גרנד הוטל אירופה". למרות ההיצע הרחב של המסעדות, מומלץ לוותר על ביקור בהן, רובן מציעות אוכל ירוד במחירים גבוהים ומיועדות לתיירים מותשים ונואשים.

הפסל הגדול במעלה הכיכר הוא פסל ואצלב הקדוש (Sv. Vaclav), יצירתו של האמן יוזף מייזלבק. עצרו מטרים ספורים לפני שתגיעו אל הפסל, כדי לראות את האנדרטה לזכר יאן פאלאך, סטודנט לפילוסופיה בן 20 שהצית את עצמו למוות בינואר 1969, במחאה על הכיבוש הסובייטי. בסמוך נמצאת גם מצבה צנועה המוקדשת ל"קורבנות הקומוניזם". דמותו הרכובה על סוס של ואצלב הקדוש - פטרון האומה הצ'כית - מוקפת בקדושים צ'כים נוספים, ולידה כתובת המבקשת מהקדוש "אל תיתן שיכחידו אותנו או את צאצאינו".

התקדמו הלאה במעלה הכיכר - הבניין המפואר שלפניכם הוא המוזיאון הלאומי (Národní muzeum) - ארמון רנסנסי ענק שנבנה על ידי האדריכל יוזף שולץ בסוף המאה ה-19, כסמל לתחייה הלאומית הצ'כית. כמו חיצוניותו, גם פנים הבניין מלא פאר והדר, אך האוספים המוצגים בו הם בעלי עניין מועט לתיירים וכוללים בעיקר מינרלים ומחצבים, מוצגים פרה-היסטוריים, זואולוגיים ואנתרופולוגיים. כדאי לדעת: הכניסה למוזיאון ביום ב' הראשון בכל חודש היא ללא תשלום, ואילו ביום למחרת - ביום ג' הראשון בכל חודש - המוזיאון סגור לקהל.

כשהמוזיאון מאחוריכם, פנו ימינה ברחוב וילסונובה (Wilsonova). הבניין הסמוך למוזיאון שימש משכן הפרלמנט בתקופה הקומוניסטית, ומאוחר יותר שידרה ממנו תחנת הרדיו "אירופה החופשית". כשזו עברה לפרברי פראג, סופח הבניין למוזיאון הלאומי. הבניין הבא - בית האופרה של פראג (Státní opera) - הוקם ב-1887 בסגנון ניאו-קלאסי. ייעודו המקורי היה לשמש תיאטרון למיעוט הגרמני בפראג, כתשובה לתיאטרון הלאומי הצ'כי. פסלים רבים מעטרים את חזיתו, ובהם פסליהם של גתה, שילר ומוצרט. האולם מקושט בסגנון רוקוקו עם עיטורי זהב רבים, ותקרתו המרהיבה מצוירת ביד אמן. כיום מועלות בו בעיקר אופרות איטלקיות קלאסיות לצד הפקות גרמניות וצ׳כיות.

שובו לכיכר וצלאב, חצו אותה וצעדו לאורך רחוב וודיקובה (Vodickova) שעמוס במסעדות נחמדות ובתי קפה. המשיכו ישר גם כשהרחוב מתחלף לקרלובו (Karlovou Namesti) . פנו שמאלה ברחוב U nemocnice ואז ימינה לרחוב קה-קרלובו (Ke karlovu) - במספר 20 נמצא מוזיאון דבוז'אק (Muzeum Antonína Dvořáka). המוזיאון שוכן ב"וילה אמריקה" היפה, שנבנתה ב-1715 על ידי קיליאן איגנץ דינצנהופר, והוא מוקדש לחייו ויצירתו של המלחין הצ׳כי המפורסם.

אנטונין דבוז'אק (1904-1841) נולד בכפר קטן מצפון לפראג למשפחת קצבים, והיה אמור להמשיך את העסק המשפחתי. אולם כבר בצעירותו הבחינו הוריו בכישרונו, והחליטו להשקיע בהכשרתו המוזיקלית. דבוז'אק חי ועבד בפראג רוב חייו, אבל את יצירתו המפורסמת ביותר, הסימפוניה "מן העולם החדש", כתב דווקא כשהתגורר תקופה קצרה בארצות הברית שאליה הוזמן כדי לנהל את הקונסרבטוריון הלאומי בניו יורק. לאחר שלוש שנים באמריקה חזר לפראג, ושם ניהל את הקונסרבטוריון עד למותו. יצירתו של דבוז'אק הושפעה מהמוזיקה הצ'כית העממית, וסדרת ה"מחולות הסלובניים" שלו זכתה לפופולריות רבה. הוא כתב תשע סימפוניות, כ-15 אופרות ויצירות רבות לתזמורת, לפסנתר, למקהלות ולהרכבים קאמריים שונים.

המשיכו ברחוב קה-קרלובו עד שהוא נפגש עם רחוב יצ'נה (Ječná), פנו שמאלה ומיד ימינה לתוך רחוב סטפנסקה (Štěpánská), שם ניצבת כנסיית סטפן הקדוש (Kostel sv. Štěpána). הכנסייה העתיקה, שנבנתה במחצית המאה ה-14, קיבלה "מתיחת פנים" רצינית ב-1870 בידי האדריכל יוזף מוצקר (Josef Mocker), שהתמחה בהענקת מראה גותי למבנים ששיפץ.

פנים הכנסייה מעוטר בקישוטי בארוק ובציורים עם מוטיבים נוצריים, כשהחשוב שבהם הוא ציור קיר של המדונה משנת 1472. מאחורי הכנסייה, בסמטה הקטנה נא ריבניצ'קו (Na rybníčku) ניצב מבנה רומנסקי עגול מהמאה ה-12. מדובר בכנסייה עתיקה בשם הרוטונדה של לונג'ין הקדוש (Kostel Svatého Longina) - ניתן לצפות בה רק מבחוץ, שכן היא סגורה למבקרים.

המשיכו ברחוב סטפנסקה עד לרחוב ז'יטנה (Žitná), פנו בו שמאלה והמשיכו ישר עד שתגיעו לכיכר קארל (Karlovo náměstí). גם כיכר קארל - כמו כיכר ואצלב - איננה כיכר רגילה כי אם גן גדול באורך 560 מטר, עם עצים ומדשאות, פסלים ומזרקות וספסלי ישיבה. הכיכר הוקמה בימיו של קארל הרביעי כשוק הבקר של העיר, ובמשך תקופה ארוכה היתה לב לבו של הרובע החדש. מימינכם, בכיכר קארל מספר 23-21, נמצא בית העירייה החדש (Novoměstská radnice), אשר למרות שמו איננו חדש כלל - הוא נבנה באמצע המאה ה-14. לא הרבה שרד מהמבנה המקורי, ומראהו הנוכחי ניתן לו הבאות במהלך המאות שעברו.

מכאן נוהלה האדמיניסטרציה של רובע נובה מסטו, וכאן התבצעה ה״השלכה הראשונה מהחלון״ - בשנת 1419 דרשה קבוצת מפגינים לשחרר אסירים מתומכי יאן הוס שהיו כלואים במקום, ומשלא נענתה דרישתם פרצו פנימה בכוח והשליכו מהחלון חברי מועצה קתולים. אירוע זה הצית את מלחמות ההוסיטים. כיום המקום משמש בית תרבות לאירועים חברתיים, כולל טקסי חתונות.

במורד הכיכר, בפינת רחוב יצ'נה, עומדת כנסיית איגנציוס הקדוש (Kostel Svatého Ignáce z Loyoly), שנבנתה ב-1665 בסגנון הבארוק. פסלו של איגנציוס הקדוש, מייסד מסדר הישועים, מתנוסס על ראש הכנסייה, ונזירים ישועים מנהלים אותה עד היום. מלבד התפאורה הבארוקית המרשימה, כדאי לשים לב לדיוראמה של חזיון מריה הבתולה שהותקן בגומחה השמאלית ב-1948.

פנו שמאלה לקצה הנגדי של כיכר קארל. כאן, במספר 40 תראו את בית פאוסט (Faustův dům) רדוף הרוחות. סיפורי מסתורין שאפפו רבים מדיירי הבית הובילו לאמונה שהוא נשלט על ידי השטן. הבניין סגור למבקרים, אך בטרם תימלטו על נפשכם מפחד - הציצו בתבליט של יאן הקדוש מנפומוק, הקבוע מעל השער הישן שבצד ימין של הבית. הבית נקרא כך על שמו של פאוסט, גיבור יצירת המופת של גתה שמספרת על המלומד שמכר את נשמתו לשטן כדי לזכות בגאולה.

על אף שפאוסט היה יציר הדמיון, ואף על פי שגם ככזה לא היה מעולם בפראג - בכל זאת דבק שמו בבית בשל אירועים מסתוריים שקרו לדייריו. במאה ה-14 רצח בו אדם את אחיו, כביכול בשל אוצר שהיה חבוי בבית. לאחר מכן התגורר בבית אלכימאי, שניסיונותיו להפיק זהב גרמו לפיצוצים מסתוריים, שהוסיפו לאווירת הפחד. לבנו של האלכימאי היה תחביב - מכניקה והמצאות. הוא תכנן דלת שנפתחת מעצמה, וכן דלת שגורמת לשוק חשמלי למי שנוגע בידית, ומובן שגם אלה פורשו כהתערבות של השטן.

הדייר הבא היה סטודנט עני שהתקשה לעמוד בתשלום שכר הדירה. כאשר בעל הבית הגיע כדי לגבות את החוב, לא מצא את הדייר, אך ראה חור גדול בתקרה והאמין כי השטן חילץ דרכו את הסטודנט החוצה. אבל, הדייר המוזר ביותר של הבית היה קארל ג'ניג (Karl Jaenig) בן המאה ה-19, שמילא את כל הקירות בטקסטים של אבל ומזמורי הלוויות. הוא נהג לישון בתוך ארון מתים, וכשמת - ביקש בצוואתו לקבור אותו כשפניו אל תחתית הארון.

בפינת הרחוב הסמוכה פנו שמאלה לרחוב וישהראדסקה (Vyšehradská). במספר 49 ניצב מנזר מריה הקדושה של הסלאבים (Klášter Sv. Marie na Slovanech), הידועה גם בשם אמאוס (Emauzy). המנזר נוסד ב-1347 בידי המלך קארל והוחזק בידי המסדר הסלאבי, שהמשיך לקיים את הפולחן הסלובני העתיק שהובא לפראג על ידי הקדושים סיריל ומתודיוס. המבנה המזכיר מעט את הסגנון הביזנטי נדיר מאוד בפראג. כיום שוכנים בו משרדים שונים, אולם ניתן להיכנס ולהתרשם מהפרסקות הגותיים המוקדמים שבפנים. מאחורי המנזר, בחצר, נמצאת קפלה קטנה אך מקסימה.

המשיכו מעט במורד רחוב וישהראדסקה, ותבחינו בכנסיית יוחנן הקדוש בסלע (Sv. Ján na Skalce), יצירה קסומה מ-1739 של קיליאן איגנץ דינצנהופר (הכנסייה נפתחת לעתים נדירות, ומבחוץ קשה להתרשם מיופיה ומגניה המרהיבים. נסו את מזלכם; Vyšehradská 26). מכאן, עשו דרככם לעבר הנהר: חזרו ברחוב וישהראדסקה עד לקצה כיכר קארל, ופנו שמאלה לרחוב נא מוראני (Na moráni) . בסוף הרחוב , כשכיכר פלאצקו (Palackého náměstí) לשמאלכם, פנו ימינה וטיילו לאורך הגדה הימנית של הוולטאבה . הרחוב נקרא רשינובו נאבז'ז'י (Rašínovo nábřeží) ונוף הארמונות הנשקף ממנו יפה מאוד, הכינו את המצלמות.

במספר 80 תגלו יצירה ארכיטקטונית מודרנית שנקראת הבית הרוקד - ג'ינג'ר ופרד (Tančící dům), או כפי שנודע בשם החיבה שלו - "ג'ינג'ר ופרד". כשהסתיימה בנייתו, בשנת 1996, עורר הבניין מחלוקת גדולה בקרב תושבי פראג, שנחלקו לאוהבי הבניין ולמתעביו. כינוי פחות מחמיא שנקשר לשמו הוא "הבית השיכור", אם כי כיום הוא מקובל על רוב תושבי העיר.

הבניין הוא יצירה משותפת מעט "משוגעת" של האדריכל האמריקאי המפורסם פרנק גרי (Frank Gehry) ועמיתו הצ'כי ולאדו מילוניץ' (Vlado Milunic), והיא נקראת על שמם של צמד הרקדנים ג'ינג'ר רוג'רס ופרד אסטר בשל תנועת המחול המתקבלת מהעיצוב הלא שגרתי. הבניין, העשוי כולו בטון וזכוכית, מהווה ניגוד מוחלט לבנייני הפאר הקלאסיים העתיקים של פראג, והוא נחשב לשיאה של הארכיטקטורה המודרנית בעיר. הבניין משמש למשרדים והוא סגור לקהל. הדרך היחידה להיכנס אליו היא להגיע לארוחה במסעדה הצרפתית המפוארת שנמצאת בקומת הגג: La Perle de Prague. המסעדה יקרה, אך האוכל מעולה והנוף מרהיב.

המשיכו לצעוד לאורך הגדה כשהנהר לשמאלכם, שם הרחוב מתחלף לטיילת מסריק (Masarykovo nábřeží), וקצת לפני הגשר הבא תגיעו לבניין התיאטרון הלאומי של פראג (Národní divadlo). בנייתו של התיאטרון המרשים הושלמה בשנת 1881 כסמל לאומי של תנועת התחייה הצ'כית, ורגע לפני שהועלתה בו הצגת הבכורה - פרצה אש וכילתה חלקים נרחבים של הבניין. הצ'כים, שראו בכך קטסטרופה לאומית, נרתמו לגיוס כספים כדי להציל את מה שראו כהתגלמות רצון העם לחופש ולעצמאות מדינית ותרבותית. כל משפחה, עשירה כענייה, תרמה כסף לשיפוץ, ובתוך זמן קצר נאסף סכום נאה שאִפשר את שיפוץ המבנה ופתיחתו.

בנובמבר 1883 הועלתה בתיאטרון האופרה "ליבושה" של בדז'יך סמטנה, שנכתבה במיוחד לרגל האירוע החגיגי. מהתיאטרון פנו ימינה לרחוב נרודני (Národní), אם טרם עצרתם לאכול משהו, Café Louvre שבמספר 22, הוא מציעה ארוחות קלות ומתוקים משובחים מאפה בית.

פנו שמאלה לרחוב קארוליני סווטלה (Karolíny Světlé). כעבור כמה צעדים פנו ימינה לרחוב ברתולומייסקה (Bartolomějská). במספר 9 שכן מנזר ברתולומיאו הקדוש, שבתקופה הקומוניסטית שימש בית כלא ידוע לשמצה. כיום עבר המקום לידיים פרטיות שהפכו את בית הכלא למלון 4 כוכבים לתיירים - Hotel Unitas.

המשיכו ברחוב ברתולומייסקה עד סופו ופנו שמאלה לרחוב נא פרשטינה (Na Perštýně). כעבור מטרים ספורים פנו שוב שמאלה אל כיכר בית לחם (Betlémské náměstí), שבה ניצבת קפלת בית לחם (Betlémská kaple). המבנה המקורי נבנה ב-1391 על ידי הרפורמטורים הראשונים, שנאסר עליהם להקים כנסייה ולכן בנו את הקפלה, שהיתה אז הגדולה בבוהמיה.

כאן הטיף יאן הוס בין השנים 1412-1402 ושלהב את מאזיניו עם רעיונותיו שקראו תיגר על ההגמוניה של הכנסייה. לאחר מלחמת 30 השנים הרסו הישועים את הקפלה שנחשבה בעיניהם כסמל לכפירה, והמבנה הנוכחי הוא שחזור שהתבצע רק לאחר מלחמת העולם השנייה בעזרת תוכניות, ציורים ושרטוטים ישנים. למעלה, בחדר השינה של יאן הוס, מוצגת תערוכה על התנועה ההוסיטית.

בכיכר בית לחם מסתיים המסלול. בבית מספר 1 בכיכר נמצא מוזיאון נפרסטק (Náprstkovo Muzeum) המוקדש לתרבויות אסיה, אפריקה ואמריקה. הוא בוודאי סגור בשעת הגעתכם, אך אם הנושא קרוב לליבכם, תוכלו לבקר בו בהמשך הטיול. מכאן תוכלו לבחור את המשך דרככם: גשר קארל נמצא במרחק הליכה קצר - ישר ושמאלה מכיכר בית לחם, ואילו לכיכר העיר העתיקה יש להמשיך ישר וימינה.

במרחק הליכה קצר נמצא גם הגן הפרנציסקני המקסים שבו גינות פרחים, בוסתן פירות ואפילו מתחם שעשועים לילדים. אתם נמצאים בלב הסמטאות הציוריות של העיר העתיקה, ואם כבר ללכת לאיבוד באיזשהו מקום - אין נפלא מהמקום הזה.