העיר העתיקה והרובע היהודי

סטארה מסטו (Staré Město), העיר העתיקה של פראג, היתה מקום מגורים שוקק חיים של סוחרים ובעלי מלאכה כבר במאה ה-10. זהו לב לבה ההיסטורי של פראג, המתפאר בכמה מפניני הארכיטקטורה המרהיבה של בוהמיה.

התחילו את היום בקצה הצפוני של הסטארה מסטו, סמוך ליציאה מתחנת המטרו Náměstí Republiky (קו מטרו B או קווי החשמלית 5, 8 ו-14). במספר 2 שבכיכר רפובליקי (Republiky) נמצאת כנסיית יוזף הקדוש (Kostela sv. Josefa), מבנה בארוקי בגוון אפרסק, שהוקם עבור המסדר הקפוצ׳יני ב-1640. כיום פתוחה הכנסייה לקהל רק למיסה של חג הפסחא.

משמאל לכנסייה נמצא הפלאדיום (Palladium) - קניון חדיש ובו כ-200 חנויות מותגים. עיצוב הקניון יפה ומשלב ארכיטקטורה מודרנית עם קלאסית. בעת חפירת היסודות לבניין התגלו במקום שרידים של מבנה מן המאה ה-12 - חלק מן המבנה העתיק וקירותיו שובצו בבניית הקניון המודרני.

המבנה המפואר החולש על כיכר רפובליקי, משמאל וממול לכנסייה ולקניון, הוא היכל העירייה אובצני דום (Obecní dům) - אחת היצירות החשובות של סגנון האר-נובו. בית העירייה נבנה בשנים 1912-1906 במקום שבו היה פעם ארמון המלוכה הבוהמי. בנוסף לחיצוניותו המרהיבה, מתהדר גם פנים המבנה בעיצוב אר-נובו מהמפוארים ביותר בפראג. לשכת ראש העיר עוצבה בידי אלפונס מוחה - צייר צ׳כי נודע.

בבניין זה הוכרז ב-28 באוקטובר 1918 על הקמתה של הרפובליקה הצ׳כוסלובקית. במקום מתקיימים כנסים, תערוכות, נשפים, קונצרטים ומופעים. אפשר לסייר בפנים רק במסגרת סיורים שיש להזמין מראש. מומלץ מאוד ללכת לקונצרט המתקיים באולם "סמטנה" - היפה והמרשים שבאולמות. מי שלא רוצה או לא יכול להשתתף בסיור או בקונצרט בבית העירייה, יכול להסתפק בישיבה בבית הקפה המדהים ביופיו שנקרא Kavárna Obecní dům - חוויה מומלצת מול בית העירייה, במספר 4 בכיכר רפובליקי, נמצא תיאטרון Divadlo Hybernia.

הבניין, שנבנה במאה ה-17 ככנסייה, הוסב לבית המכס של פראג ולאחר מכן שימש מרכז לתערוכות מתחלפות. בשנת 2006 שונה ייעודו והוא הפך לתיאטרון - הצגת הבכורה שהועלתה בו היתה "הגולם". ניתן לעלות למרפסת התצפית של בניין התיאטרון ולהשקיף על הנוף.

הגולם לא נשאר בגבולות הגטו היהודי בפראג. דמותו האגדית של הגולם פרצה והפכה למקור השראה לעשרות יצירות ספרותיות וקולנועיות. הראשון שהרחיב את סיפור הגולם וכתב עליו שלושה ספרים היה הרב יהודה רוזנברג. ספריו שימשו בסיס לכל אגדות הגולם המודרניות, לספרים, לסרטים ולמחזות שנכתבו על הדמות ובהשראתה. נזכיר רק חלק קטן: ספרה של מרי שלי משנת 1818 על פרנקנשטיין, המדען שברא יצור מלאכותי מושלם, שהפך למפלצתי וקם על יוצרו. על בסיס הספר הופקו גרסאות קולנועיות רבות. 

מול התיאטרון נמצא מגדל אבק השריפה (Prašná brána). המבנה הכהה, המתנשא לגובה של 65 מ', הוקם ב-1475 מעל לאחד מ-13 שערי הכניסה שהוליכו לסטארה מסטו, אולם מסיבות שונות בנייתו לא הושלמה. במשך דורות שימש המגדל מחסן לאבק שריפה, ומכאן שמו. במקום מתקיימת תערוכת קבע בשם "מגדלי פראג". טיפוס ב-186 המדרגות של המגדל יביא אתכם לתצפית יפה על העיר העתיקה. 

עברו דרך השער של מגדל אבק השריפה והיכנסו לרחוב צלטנה (Celetná), ההופך למדרחוב ססגוני. הרחוב מתחקה אחר עקבות הדרך המלכותית (Královská cesta), נתיבה של תהלוכת טקס ההכתרה הבוהמי המסורתי, שיצאה מסטארה מסטו אל מצודת הראד (Hrad) דרך גשר קארל. רחוב צלטנה נקרא כך על שמו של סוג לחם - calta - שנהגו לאפות במאפיות הרחוב בימי הביניים.

זהו אחד הרחובות היפים בעיר העתיקה, רבים מבנייניו הם מן התקופה הגותית, למרות חזות הבארוק והרוקוקו שניתנה להם. כמעט לכל בית ברחוב יש סיפור מעניין השזור בהיסטוריה של העיר. בבית מספר 8, למשל, שנקרא "שמש שחורה", התגוררה זמרת סופרן שהיתה ידידתו הקרובה של מוצרט.

במספר 10 יש מוזיאון נחמד לשוקולד, שבו ניתן לראות את תהליכי ייצור השוקולד וגם לקנות. בבית מספר 30 - הביטו למעלה אל הגזוזטרה המורית העתיקה, ואילו בבית מספר 29 - נסו לדמיין את האורחים רמי המעלה, ובהם וולפגנג אמדאוס מוצרט, שהתארחו בבית המלון העתיק. רחוב צלטנה מפורסם גם בשלטי הבתים. בימים בהם לא היו כתובות, השמות הציוריים שניתנו לבתים - ושצוינו על ידי פסלים או לוחיות מעל לדלת הכניסה - היוו תחליף לכתובת. נסו לזהות לפי השלטים את בית המלאך הזהוב, בית הנשר האדום, בית הטווס הלבן או בית החד-קרן.

בית מספר 34 ברחוב צלטנה נקרא "בית המדונה השחורה" (Dům u Černé matky boží). הוא נבנה בשנת 1911 כבית הראשון בפראג בסגנון קוביסטי, וכיום פועל בו מוזיאון הקוביזם (בית המדונה השחורה) שמציג אוסף משובח של אמנות צ'כית קוביסטית. ביציאה שימו לב לפסלון המדונה השחורה, השוכן בתוך כלוב מזהב.

בקצהו של רחוב צלטנה תגיעו לכיכר סטרומסצקה ,(Staroměstské náměšti) המרהיבה ביותר בכיכרות פראג, ויש האומרים באירופה כולה. כיכר זו, ששימשה שוק עד סוף המאה הקודמת, מלאה בדרך כלל בתיירים ומאוכלסת בבתי קפה יוקרתיים.

היא מוקפת שכיות חמדה, ובהן גולת הכותרת של הארכיטקטורה הגותית - כנסיית טין (Týn). בכניסה לכיכר מצד ימין יש מעבר גותי קמור שנמצא בין שני חלקיו של Caffe Italia (מספר 14). המעבר מוביל לכנסיית טין שהוקמה בין השנים 1511-1365 במיטב המסורה הגותית, על שרידים של כנסייה רומנסקית מהמאה ה-12. שם הכנסייה נקשר לתנועה הרפורמיסטית, ומאז מותו של יאן הוס ועד 1620 היא היתה מעוז ההוסיטים בפראג.

גובהם של שני המגדלים המחודדים של כנסיית טין עולה על 80 מ' כל אחד, והם חולשים על קו הרקיע של העיר העתיקה. חדי העין יכולים להבחין בכך שהמגדלים אינם לגמרי זהים - האחד גדול וגבוה יותר, ונטען כי הוא מסמל את הגבר במשפחה.

בתוך הכנסייה, שימו לב למזבח הצלב הגותי הקדום שמימינכם ולעוגב מתקופת הרוקוקו הסמוך אליו. משמאל לכניסה נמצא קברו של טיכו ברהה, יליד דנמרק, שהיה אסטרונום הארמון של הקיסר רודולף ה-2. ברהה, שתיין ורודף שמלות ידוע, מת ב-1601 מהתפוצצות שלפוחית השתן, במהלך לילה אינטנסיבי של שתייה לשוכרה. לאחר שאיבד את אפו בדו-קרב, נאלץ האסטרונום להרכיב תחליף אף עשוי כסף, והשמועה גורסת שגם האף המלאכותי נטמן בקברו.

צאו מהכיכר, וצעדו ברחוב טינסקה (Tynskáy) הצמוד לכנסייה. לאורך הרחוב יש מקבץ חצרות שזכו לשם חצר טין - חצר אונגלט. ראשיתה של החצר במאה ה-12, כשהיתה מקום מפגש לסוחרים שבאו לשלם מסים ומכס על הסחורות שהביאו לפראג. פירוש המילה טין הוא "שטח סגור", ואכן החצר היתה שטח סגור שהגן על הסוחרים ועל סחורותיהם מפני שודדים. מקור השם השני, אונגלט, הוא כנראה במילה הגרמנית "מס" או "מכס".

החצר היתה מקום שמח ועליז שבו נהגו הסוחרים לשתות ולהתהולל ולהפליג בסיפורים על מסעותיהם בארצות רחוקות. שיא פריחתה היה במאה ה-14, ולאחר מכן, עם שינוי נהלי המיסוי והמכס, היא איבדה מחשיבותה. במאה ה-20 שימשה החצר משכנות עוני. בשנת 1996, לאחר פינוי, שיפוץ ושחזור הפכה שוב החצר למקום שנעים לטייל בו. חלק ממנה אף הוחזר לייעודו המקורי וכיום הוא משמש מלון ייחודי לאנשי עסקים הפוקדים את העיר (מלון Ungelt בכתובת 1 Mala Stupartská).

ב- Mala Stupartská מספר 6 ניצבת כנסיית יקוב הקדוש (Kostel sv. Jakuba) שנבנתה במקור ב-1232, אך עברה שיקום יסודי בסגנון הבארוק בשלהי המאה ה-18. זוהי הכנסייה השנייה באורכה בפראג, והיא מכילה 21 מזבחות. בחזית הבניין תבליטי בארוק מהמרשימים ביותר בפראג, ואילו הפנים מקושט בפרסקות ראוותניות.

צמוד לדלת הכניסה של הכנסייה, מצד ימין למעלה, תלויה שרשרת יד אדם בת כ-400 שנה. האגדה מספרת כי מדובר בידו של גנב שניסה לשדוד את האבנים הטובות של המדונה במאה ה-15. מסופר שהמדונה לפתה את היד בעוצמה כה רבה, עד שנאלצו לקטוע אותה. היד נחנטה ונתלתה למען יראו וייראו.

חזרו לכיכר המרכזית סטרומסצקה, והמשיכו ימינה ל-Týn School. כאן שוכנת גלריית העיר פראג (Galerie hlavního města Prahy) שבה מוצגות תערוכות מעניינות ונערכים מופעים בתשלום. הכניסה לגלרייה היא דרך בניין מספר 14 או דרך ארמון קינסקי הסמוך, במספר 12. ארמון קינסקי (Palác Kinských) הוקם בשנת 1765 על ידי אנסלמו לוראגו (Anselmo Lurago) שהשתמש בתוכניותיו של גאון ארכיטקטורת הבארוק קיליאן-איגנץ דינצנהופר (Kilián Ignác Dientzenhofer). בסוף המאה ה-19 פעלה בארמון חנות סיטונאית בבעלותו של הרמן קפקא, אביו של פרנץ קפקא, שהיה פעם תלמיד בגימנסיום הגרמני הממוקם בקומה השנייה. הארמון, שממרפסתו הכריז קלמנט גוטוולד (Klement Gottwald) על תחילתו של המשטר הקומוניסטי בשנת 1948, משמש כיום תוספת לגלרייה הלאומית.

במרכזה של כיכר סטרומסצקה בולטת האנדרטה של יאן הוס (Pomník Jana Husa), רפורמטור צ׳כי, שהעלאתו על המוקד בשנת 1415 הציתה את מלחמות ההוסיטים העקובות מדם. הפסל נבנה בשנת 1915 בסגנון האר-נובו על ידי לאדיסלב שאלון (Ladislav Šaloun) לציון 500 שנה למותו של הוס, והפך עד מהרה לאחד הסמלים רבי-העוצמה של הלאומיות הצ׳כית.

חצו את הכיכר עד שתגיעו לבית העירייה העתיק עם השעון האסטרונומי המהולל הקבוע בחזיתו. בית העירייה סטרומסצקה (Staroměstská radnice) נוסד בשנת 1338, כאשר המלך יוהן מלוקסמבורג הבטיח שלטון עצמי רב-זכויות לאנשי סטארה מסטו. הבניין מציג גיבוב של סגנונות. המגדל הגותי הקדום והקפלה נבנו שניהם בסוף המאה ה-14, ואילו השער הראשי נבנה בסגנון גותי מאוחר, בשנות ה-60 של המאה ה-15. תוספת בסגנון הרנסנס השלימה את בניין העירייה מאה שנה מאוחר יותר. הקפלה ניזוקה קשות על ידי הנאצים בשנת 1945, וגלגולה הנוכחי הוא תוצאה של שיקום שנעשה לאחר המלחמה.

הפריט המרתק ביותר בבית העירייה הוא השעון האסטרונומי (Pražský orloj), יצירת מופת של האמנות הגותית. השעון נבנה בשנת 1410 על ידי שען אמן, מיקולאש מקדאן (Mikuláš z Kadaně), ופרופסור אסטרונום מאוניברסיטת קארל, יאן שינדל (Jan Šindel). ב-1490 הוסיף הרב-אמן מאסטר האנו (Master Hanuš) את לוח השנה והדמויות המפוסלות.

האגדה מספרת כי מייסדי העיר פראג עיוורו את האנו לאחר שסיים את מלאכת הבנייה, כדי שלא יוכל ליצור פנינה דומה במקום אחר. אולם לפי האגדה, נקם האנו את נקמתו: כשעיניו מנוקרות הוא השליך עצמו על מנגנון השעון, ושבר אותו. השעון נותר שבור זמן רב, עד שתוקן. לאורך השנים התגלו בשעון תקלות רבות והוא עבר תיקונים חוזרים ונשנים. במלחמת העולם השנייה ניזוק השעון קשות מהפצצות הגרמנים. הוא תוקן בשנת 1948, ומאז ועד היום הוא פועל כתקנו.

אפשר לראות את השעון האסטרונומי בפעולה גם מבלי להצטופף עם ההמונים ולנקוע את הצוואר; ניתן להיכנס לבית הקפה שממול למגדל השעון, קפה מילנה (Café Milena), לעלות לקומה השנייה, לשבת ליד החלונות הפונים לכיכר ולראות את המופע בגובה העיניים; הקפה לא זול.

בשעון האסטרונומי שני חלקים: החלק העליון מראה את השעה ואילו התחתון הוא לוח שנה. בשעון הזמן המעגל מציין את השעה בספרות רומיות, את הזמן בין שקיעה לשקיעה בספרות ערביות, ובנוסף גם את סימני גלגל המזלות. המחוג המוזהב מראה את החודש ואת מיקומי השמש והירח, ואילו 12 הקווים מציינים את מיקומם של הכוכבים. השעון התחתון, שעון לוח השנה, קושט באמצע המאה ה-19 בציורי טבע של ארבע העונות, על ידי צייר מתקופת התחייה הלאומית של צ׳כיה, ג׳וזף מאנס (Josef Mánes). התאריך בשעון מתחלף בחצות. מדי שעה עגולה מ-9:00 עד 21:00 מתקיים בשעון מעין תיאטרון בובות המשלב צלילי פעמונים ותנועה של דמויות.

ארבע דמויות נמצאות לצדי השעון העליון - הן מסמלות את ארבעת המושגים שבתקופת בניית השעון נחשבו לבזויים והיוו איום על שלומה של העיר: הדמות הראשונה מצד שמאל היא היהירות, האוחזת בידה מראה ומעריצה את עצמה. לידה יהודי עם שק מטבעות שמרמז על רדיפת בצע. מימין שלד שמייצג את המוות - בידו האחת שעון חול המסמל את החיים ההולכים ואוזלים, ובשנייה פעמון כדי להעיר את מי שחושב שהכל נצחי.

לידו נמצאת דמות הכופר הטורקי - אויב הכנסייה. כשהשעון מצלצל, נפתחים מעליו שני חלונות וחושפים מצעד דמויות של 12 השליחים של ישו. לסיום המופע - תרנגול קורא ומסמל את התחדשות היום. גם לצדי השעון התחתון מופיעות ארבע דמויות "חיוביות" שהעיר התברכה בהן: כותב ההיסטוריה, מלאך, אסטרונום ופילוסוף.

היכנסו לבית העירייה של סטרומסצקה כדי לחזות בפנים הבניין היפהפה, המשלב בין הסגנון הגותי לסגנון הרנסנס. הקפלה הגותית שבקומה הראשונה מאפשרת מבט מקרוב ב"מאחורי הקלעים" של השעון ובדמויות 12 השליחים (הכניסה דרך לשכת המודיעין לתיירים היעילה והאדיבה). מומלץ לבקר גם במרתף ובמגדל. טיפ: כדאי לטפס למגדל בית העירייה שגובהו 70 מ', לתצפית מרהיבה על כיכר העיר (יש מעלית המותאמת לנכים). לרוב הביקור אפשרי רק בקבוצות מודרכות - הסיורים אורכים 50 דקות (גם באנגלית), מתארגנים במקום וכרוכים בתשלום. בעונה הפחות מתויירת אפשר לעתים לבקר שלא במסגרת קבוצה.

משמאל לבית העירייה, בחיבור שבין כיכר העיר העתיקה לרחוב רדניצה (Radnice), נמצא בית הדקה (Dům U minuty) ששימש במשך שנים אחדות למגורי משפחתו של פרנץ קפקא. שלוש אחיותיו של קפקא נולדו בבית זה, ולמעשה רוב ילדותו עברה עליו מסביב לכיכר. היום פועלת במקום מסעדה בשם U minuty. גם הבית בו שנולד פרנץ קפקא נמצא במרחק הליכה קצר - בית קפקא.

מבית הדקה פנו ימינה לכיכר "הקטנה" (Malé námestí) וממנה לרחוב רדניצה. הבית הצהוב במספר 5 הוא בית הולדתו של הסופר המפורסם. את תבליט פניו ניתן לראות על קיר הבית שבפינת הרחוב. כיום נמצא שם מוזיאון קטן וחסר השראה, המציג תצלומי שחור-לבן של פראג וחפצי פולחן יהודיים.

אין לבלבל בין מוזיאון זה לבין מוזיאון קפקא הרשמי שנמצא בכתובת Hergetova Chhelna, Cihelna 2b. פרנץ קפקא, גדול סופרי צ'כיה, נולד למשפחה יהודית גרמנית שחיה בפראג. הוא התגורר וכתב בעיר רוב שנות חייו, למד כימיה, משפטים וספרות גרמנית באוניברסיטה הגרמנית בפראג, אך לא עסק כלל במקצועות הללו. לפרנסתו עבד כפקיד אפור בחברת ביטוח, עד שנאלץ לעזוב בשל מחלת השחפת.

חייו של קפקא היו קשים ורצופי סבל ומכאוב. יחסיו עם אביו היו מעורערים וזכו לתיאור מפורט ביצירותיו. המרירות והמחאה שלו כלפי החיים מצאו ביטוי בכתביו, שרובם לא ראו אור בימי חייו הקצרים. רק לאחר מותו משחפת בגיל 41, פרסם חברו הטוב מקס ברוד את היצירות, שחלקן לא הושלמו. מתוך יצירותיו מצטיירת דמות של אדם גלמוד וחולני, פרט חסר ישע הנאבק במאבקים אבודים מראש מול כוחות ביורוקרטיים מפלצתיים. קפקא נחשב לאחד הסופרים המשפיעים ביותר במאה ה-20, והעיר פראג, שגאה בו מאוד, הנציחה את זכרו על ידי שימור כל פרט הקשור בחייו, כולל מקומות שבהם התגורר, למד ועבד.

בפינת רחוב פז'יז'קה ((Pařížská הסמוך ניצב הבניין הלבן של כנסיית ניקולאס הקדוש (בעיר העתיקה) (Sv. Mikuláš) המרהיבה והמעוצבת בראוותנות בארוקית. הכנסייה, שבנייתה החלה בשנת 1272 על ידי המתיישבים הגרמניים בעיר העתיקה והושלמה בשנת 1737 על ידי דינצנהופר, משמשת העוגן ההיסטורי של הכנסייה ההוסיטית. פריט שובה עין בכנסייה הוא נברשת בדולח בוהמית יפהפייה.

מכאן המשיכו את הסיור לרובע היהודי - יוזפוב (Josefov). בצאתכם מכנסיית ניקולאס הקדוש פנו ימינה ומיד שמאלה לתוך רחוב פז'יז'קה. הרחוב היוקרתי נבנה בשלהי המאה ה-19, בימיו השקטים של הגטו, בסגנון אר-נובו פסאודו-פריזאי. רחוב פז'יז'קה הוא אחד הרחובות המהודרים והיקרים של פראג, ומומלץ ללכת בו מתחילתו ועד סופו בטרם תסטו ממנו לביקור ברובע היהודי. כל המותגים הנחשבים בעולם מיוצגים כאן - ברברי, דיור, גוצ'י, סלבטורה פרגנו, לואי ויטון, קרטייה ועוד. אם לא לקנות - לפחות לשטוף את העיניים.

בסוף הרחוב, לפני מלון אינטרקונטיננטל, פנו שמאלה לרחוב בז'הובה (Břehová) וצעדו עם הרחוב המתעקל ימינה. כעבור מטרים ספורים פנו שמאלה לרחוב U starého hřbitova. בית מספר 39 הוא בית הכנסת קלאוזן (Klausová synagoga) - בניין בארוקי משנת 1694, שהוקם בדיוק במקום שבו למד המהר׳׳ל. במקום מוצגת תערוכת קבע על מנהגים ומסורת יהודיים. בית הכנסת קלאוס משתייך לקומפלקס "המוזיאון היהודי" שמאגד את כל האתרים החשובים ברובע היהודי. ניתן לרכוש במקום כרטיס אחד שתקף לכניסה לכל אתרי המוזיאון היהודי.

צמוד לבית הכנסת קלאוס נמצא בית הקברות היהודי העתיק (Starý židovský hřbitov) שהוקם במאה ה-15, ונחשב לאחד העתיקים באירופה. יש בו כ-12,000 מצבות, אולם מספר הקברים המצוי בו גדול בהרבה. בגלל מצוקת שטח התבצעה לאורך הדורות קבורה בשכבות, ובכמה מקומות בבית הקברות התגלו קברים רבים זה מעל זה. ההערכה היא שישנם במקום כ-100,000 קברים. בית הקברות העתיק אפוף מסתורין, והשיטוט בין הקברים וחלקי המצבות הוא כמו מסע אחורה בזמן.

בין המצבות החשובות - זו של המשורר והרב המקובל אביגדור קרא (1439), של ראש הקהילה מרדכי מייזל (1601) ושל יוצר הגולם מפראג, רבי יהודה בן בצלאל ליווא (1609), הידוע יותר בשם המהר״ל . קבר המהר״ל מכוסה בדרך כלל באבנים קטנות, בנרות, במטבעות ובפתקים שטמנו בו מבקרים יהודים, וכן תיירים המחקים אותם מבלי לדעת את הסיבה (הכניסה לבית הקברות כלולה בכרטיס "המוזיאון היהודי"). בצאתכם מבית הקברות צעדו ישר לרחוב מייזלובה (Maiselova) עד למספר 16, שבו נמצא הבניין היהודי החשוב ביותר בפראג - בית הכנסת הישן-חדש (Staronová), הידוע יותר בשמו הגרמני-בית הכנסת אלטנוישול .

זהו בית הכנסת הפעיל העתיק ביותר באירופה. הוא נבנה בסגנון גותי ב-1270 בידי ארכיטקט נוצרי, משום שמקצועות הבנייה היו אסורים על יהודים באותה תקופה. כמה גרסאות מנסות להסביר את שמו של בית הכנסת. לפי סברה אחת, בתחילה הוא נקרא "חדש", והמילה "ישן" נוספה לו במהלך השנים, כאשר הוקמו בתי כנסת חדשים יותר באזור, והוא הפך לישן ביחס אליהם. על פי גרסה אחרת - "Alt-neu" איננו רק "חדש-ישן" בגרמנית, כי אם המילים "על תנאי" בעברית, והן מרמזות שיהודי פראג הורשו להקים את בית הכנסת הזה בתנאי שידמה יותר לקפלה נוצרית מאשר למקום תפילה יהודי. תיאוריה נוספת גורסת כי לצורך בניית בית הכנסת נעשה שימוש באבנים שנלקחו מבית המקדש בירושלים, והבנייה נעשתה "על תנאי" שכאשר יבוא המשיח - האבנים יוחזרו לירושלים.

אלטנוישול היה בית הכנסת של המהר״ל, ולפי האגדה, שרידי הגולם עדיין שוכנים בעליית הגג. פנים המבנה נותר ברובו ללא שינוי מאז - כולל סבכת הברזל הגדולה סביב הבימה, שכבר היתה בת 200 שנה כשהמהר״ל ניהל את התפילות. את הדגל האדום הגדול המשתלשל מהתקרה קיבלו יהודי פראג מהקיסר פרדיננד השלישי כהוקרה על אומץ לבם בהדיפת מתקפת שודדים שבדים במהלך מלחמת 30 השנים. בית כנסת נוסף, שלא נמצא ברובע יוזפוב אך שווה ביקור, הוא בית הכנסת ירושלים מרחוב Jerusalemska, הממוקם לא הרחק מכיכר ואצלב.

.ליד אלטנוישול, ברחוב מייזלובה מספר 18, ניצב בית עיריית היהודים (Radnice Zidovnická) - בניין ורוד שהקים ראש הקהילה מייזל ואשר שופץ בשנת 1763 בסגנון הבארוק המאוחר. הבניין, ששימש פעם כעיריית הגטו, מתפקד כיום כבית הקהילה היהודית - מקום מושבה של הרבנות הצ׳כית ושל המסעדה הכשרה "שלום".

שימו לב לשעון המתנוסס על מגדל בית העירייה - השעות מצוינות בו באותיות עבריות במקום בספרות. גם מחוגיו של השעון נעים בכיוון ההפוך מהרגיל, והבדיחה אומרת כי בפראג הזמן אינו מתקדם אלא נע לאחור צמוד לבית עיריית היהודים נמצא בית הכנסת הגבוה (Vysoká). הבניין, שהוקם במאה ה-16, נקרא כך משום שאזור התפילה נמצא בקומה העליונה. בית הכנסת סגור למבקרים, והוא משמש את הקהילה בעיקר לתפילות באמצע השבוע.

המשיכו ישר ברחוב מייזלובה עד לבית הכנסת מייזל (Maiselova synagoga) הנהדר במספר 10. מראהו של בית הכנסת מייזל כיום הוא פרי עיצוב מחדש מהמאה ה-19 של הבניין המקורי מן הרנסנס, אשר נבנה על ידי ראש הגטו ושר האוצר של הממלכה, מרדכי מייזל המפורסם. בבית הכנסת מוצג אוסף מעניין של כתבי תלמוד מימי הביניים, כלי טקס יהודיים, חנוכיות ופמוטות שבת וכן פרוכת ארון התורה.

צעדו הלאה ברחוב מייזלובה, ופנו שמאלה ברחוב שירוקה (Široká). לכו ישר עד שתגיעו לבית הכנסת פינקס (Pinkasova), אשר נבנה בשנת 1492 על ידי משפחת הורוביץ העשירה. בית הכנסת המקורי נבנה על שטח ביתו של ישראל פנקס ומכאן שמו. הוא שופץ כמה פעמים, ומראהו הנוכחי ניתן לו במאה ה-18 עם תוספת בסגנון הרוקוקו.

בתוך החצר, ליד הכניסה, קבוע לוח זיכרון שהציבו ותיקי ההגנה כהוקרה ליהודים הצ׳כים והלוחמים הארץ-ישראליים שלחמו נגד הנאצים במלחמת העולם השנייה. בשלהי שנות ה-40 הוסב בית הכנסת פנקס לאתר זיכרון לשואה, ועל הקירות הפנימיים נחרטו 77,927 שמות של יהודים צ׳כים שנהרגו בידי הנאצים. בתקופה הקומוניסטית הרשמית ״שופץ" הבניין והשמות נמחקו, אך רוב הרשימות שוחזרו אחרי ״מהפכת הקטיפה" של 1989. טיפ: בקומה העליונה של בית הכנסת פנקס נמצאת תערוכה קבועה של ציורי ילדים מגטו טרזין (Terezín). במקום יותר מ-4,000 ציורים מקוריים של ילדים, שזהו השריד היחיד שנותר מרובם.

ביציאה מבית הכנסת פנקס צעדו ברחוב שירוקה, חצו את רחוב פז'יז'קה והמשיכו להתקדם ברחוב שירוקה. פנו שמאלה לרחוב דושני (Dušní). במספר 12 נמצא בית הכנסת האחרון של רובע יוזפוב - בית הכנסת הספרדי (Španělská synagóga). מבנה זה, הבנוי בסגנון מורי, הושלם בשנת 1893. הוא החליף בית כנסת ישן יותר, שנוסד בידי היהודים הספרדים שנמלטו לפראג מפני רדיפות האינקוויזיציה. פנים בית הכנסת מפואר ומרהיב ובו כיפת זכוכית, ויטראז'ים ועוגב גדול. מדי פעם מתקיימים במקום קונצרטים ומופעים.

שימו לב לפסל המוזר שנמצא ליד בית הכנסת הספרדי. זהו פסל של דמות ברונזה גבוהה שבמקום ראש יושב לה על הכתפיים אדם נוסף, בדמותו של פרנץ קפקא. האמן ירוסלב רונה (Jaroslav Rona) יצר את פסל פרנץ קפקא בשנת 2003 על פי תיאור שקרא בכתביו של הסופר.

דרך מומלצת לסיים את המסלול היא ללכת לקצה רחוב וזנייסקה (Vězeňská), להיכנס לרחוב או אובצ'ניו דבורה (U Obecního dvora) וללכת בו עד שמגיעים למנזר אגנס הקדושה (Klášter Sv. Anežky) שנמצא ברחוב או מילוסרדנייך (U miloserdnych) מספר 17. קומפלקס זה, שנוסד בשנת 1233 בידי המסדר הפרנציסקני, מתהדר בכמה מן המבנים הגותיים העתיקים ביותר של פראג, ובהם כנסיית המושיע הקדוש (Sv. Salvátor) שבה נמצא קברה של אגנס הקדושה, אחותו של ואצלב ה-1, וכנסיית פרנטישק הקדוש (Sv. František) שבה נמצא קברו של המלך ואצלב עצמו.

טיילו לכיוון גדת הוולטאבה, ופנו שמאלה ברחוב נא פרנטיסקו (Na Frantisku) לעבר מלון אינטרקונטיננטל וגשר צ'כוב (Čechův most). אם תשקיפו לעבר הגדה השנייה של הנהר תוכלו לראות את הגנים היפים של פארק לטנה (Letenské sady) ואת המשטח הענק ששימש לפנים בסיס לאנדרטת סטלין הגדולה בעולם. קבוצת הפסלים האדירה שהרכיבה את האנדרטה פּוּצצה בעזרת חומר נפץ רק ב-1962, באיחור יחסית למדינות הגוש הסובייטי האחרות. כל שנותרו ממנה הם משטחי השיש של הבסיס, שכיום צעירי פראג נהנים להחליק עליהם בסקייטבורד וברולר-בליידס. מטרונום ענק שהוקם במקום בולט למרחקים.

אם תרצו, תוכלו לסיים את יום הטיול שלכם בשיט על הנהר בספינת ג'אז שיוצאת מהמזח בגשר צ'כוב. ההפלגה יוצאת מדי ערב ב-20:30, העלייה לספינה מתחילה בשעה 20:00. ניתן לשלב בשיט גם ארוחת ערב רומנטית.