מסע אל העבר: העיר העתיקה והמוזיאונים

נתחיל את המסלול בכיכר Place Neuve רחבת הידיים, נקודת מוצא מרכזית בעיר. מימין, ניצב מוזיאון ראט Musée Rath, המארח בין כתליו תערוכות שונות, לצדו בניין התיאטרון “הגדול”, ואחריו בצלע הכיכר - הקונסרבטוריון למוזיקה. במרכז הכיכר ניצב מאז 1886 פסלו של הגנרל דיפור, בן ז’נבה, שעמד בראש הצבא הפדרלי במלחמת האזרחים של 1847- המלחמה האחרונה שידעה שוויץ.

לא רחוק משם, בפינה הצפונית של הכיכר, הפונה אל רחוב Tertasse, נמצא ראשו המפוסל של אנרי דונן, מייסדו של ארגון הצלב האדום. צחוק הגורל, הציון הזה לאיש שפעל רבות בשם ההומניות, מוצב בדיוק במקום שבו הייתה בזמנו הגיליוטינה של ז’נבה, בה נערפו ראשי פושעים בפומבי, למען יראו וייראו. הצלע הדרומית-מזרחית של הכיכר היא הכניסה הראשית לפארק פרומנאד דה באסטיון - טיילת המבצרים - Parc des Bastions & le Mur des Réformateurs שהוכשר עוד במאה ה-18 לרגלי חומות העיר העתיקה.

בימים יפים תוכלו לעצור לרגע משמאל לכניסה ולחזות בשחקני השח-קרקע, המזיזים כלי משחק ענקיים על לוח משבצות גדול. בחלק הדרומי של הפארק שוכנת האוניברסיטה הישנה של ז’נבה והספרייה האוניברסיטאית. אך האטרקציה האמיתית של הפארק, זו שהוציאה את שמו למרחוק, היא כותל הרפורמטורים Mur) des Reformateurs). בצמוד לקטע חומת מבצר מן המאה ה-16 ניצב קיר ענק, כמאה מ' אורכו, ובו מפוסלים באבן דמויותיהם של ארבעת מנהיגי הרפורמציה: ג’ון נוקס, תיאודור דה בזה, ז’אן קאלווין וגיום פארל.

האתר, שהוקם בשנים 1909-1917 על ידי האומנים בושאר ולנדובסקי, גדוש כתובות חקוקות ודמויות מגולפות, המספרות את ההיסטוריה של הרפורמציה, ואת רדיפות המאמינים בה. בין הסמלים החקוקים באבן מופיע גם סמל ז’נבה: הנשר המלכותי והמפתח האפיסקופלי, וכן הדוב של ברן, בת-הברית, והאריה של סקוטלנד, אחותה של ז’נבה לדת ולמאבק ההיסטורי.

מן השער המרכזי של הפארק, ימינה, נעלה אל הכניסה הדרומית של העיר העתיקה דרך הטיילת של טריי (Treille). בדרך נקרות לפנינו שתי תחנות משעשעות: ספסל שבני העיר מתגאים בו וטוענים שהוא הספסל הארוך ביותר בעולם, ובקצה השדרה עץ ערמון עתיק, שעל פי המסורת, העלה הראשון שצץ על ענפיו בתום החורף, מבשר רשמית בז’נבה על בואו של האביב.

לפני כן נפנה שמאלה, דרך רחוב Henry-Fazy בפנייה שמאלה שוכנת כנסיית סן-ג’רמיין (Eglise St-Germain), שיסודותיה הקדומים מן המאה הרביעית, ועיקרה תוספות והרחבות שנעשו במאות ה-14 וה-15. בשנת 1959 נערך בה שיפוץ יסודי ובחלונותיה הותקנו ויטראז’ים צבעוניים. מימין נראה גוש מבנים צפוף השייך לעיריית ז’נבה. עיקרו נבנה במאות ה-16 וה-17 וחלקו העתיק ביותר הוא מגדל בודה, מאמצע המאה ה-15. בחצר הפנימית, מרוצפת האבנים, “מעלות-שיפוע” - ייעודן המקורי של המעלות כבר מזה זמן אינו אקטואלי: לאפשר לנושאי כיסאות אפיריון להביא את האדונים החשובים אל חדריהם, מבלי שיאלצו חלילה לעלות במדרגות בעצמם. בקומת הקרקע תוכלו לבקר באולם אלאבמה, אתר היסטורי, שבין כתליו נחתמה בשנת 1864 אמנת ז’נבה הראשונה, שהייתה הבסיס לארגון הצלב האדום.

בצומת שלפנים, פנו שמאלה אל ה-Grand-Rue (הרחוב הגדול), רחוב עתיק, מקסים וציורי מאוד, שבבתיו השמורים היטב, בקומות הקרקע, שוכנות גלריות לאומנות, חנויות לעתיקות ולספרים עתיקים ועוד. בבית מספר 40 שברחוב זה בא לעולם הפילוסוף ז’אן-ז’אק רוסו. בימין הצומת - בניין מחסן הנשק העתיק של ז’נבה, שכיום הוא חלק מקומפלקס בנייני העירייה. מתחת לאולם מקושת ופתוח לרחוב ניצבים כמה תותחי ברונזה כבדים, שלפנים היו שייכים לצבא הרפובליקה ההלווטית, זאת שהוקמה לאחר המהפכה הצרפתית.

מול מחסן הנשק, ברחוב Pierre St-Puits מספר 6, שמגדל צמוד לחזיתו, ניצב בית טאבל Maison Tavel מן העתיקים שבמבנים בז’נבה, בית המגורים העתיק ביותר, כיום משמש כמוזיאון. ניתן להמשיך לכיוון כיכר פרון (Place du Perron) פינת חמד עם מזרקה יפה וגרם מדרגות היורד אל רחוב פרון. למי שמתעניין, ברחוב פרון 19 ישנה חנות משובבת נפש, ובה עתיקות מעולם המדע: כלי רפואה ישנים, מכשירי מדידה שונים מדורות עברו, צנצנות תרופות מפעם ועוד.

לחילופין, המשיכו אל קתדרלת סן-פייר Cathedrale de St-Pierre , תחנה מרכזית בסיור העיר העתיקה. זהו לבה הדתי של העיר מאז ראשית ימי הרפורמציה בז’נבה. הקתדרלה, שנבנתה במאות ה-12 וה-13, נעשתה לבית תפילה פרוטסטנטי בשנת 1536 ובתוכה, בפינה השמאלית המרוחקת של האולם הגדול, ניצב עד היום כיסאו של קאלווין. מן המקום הזה ניהל קאלווין את ענייני הרוח של הקהילה במשך כ-25 שנים. למבנה, שהוא גותי במקורו, נוספה במסגרת השיפוצים שנערכו לו במאה ה-18, חזית בסגנון ניאו-קלאסי, האופנה הארכיטקטונית של אותם ימים.

בפינה השמאלית המרוחקת של אולם הכנסייה נמצא הפתח לעלייה למגדל הצפוני. כדי לטפס ב-145 המדרגות יש לאזור כוח רב, אבל המטפס יזכה להשקיף על הנוף הנפלא של העיר והאגם, ובימים יפים - יוכל לראות גם את הרי האלפים והיורה. מחוץ לבניין, בפינה הימנית של החזית, נמצאת הירידה לאתר הארכיאולוגי שמתחת לקתדרלה. במקום נחשפו שרידים של בית תפילה מן המאה הרביעית וכן אולם קבלות פנים של בישוף העיר, שהיה מצויד במערכת חימום מתחת לרצפתו ומקושט בפסיפסים.

ביציאה מן הקתדרלה, שמאלה, נגיע אל רח’ Hotel de Ville, ואם נמשיך ברחוב זה שמאלה נגיע אל הכיכר Place du Bourg-de-Four. זהו לב העיר העתיקה, מקום התכנסות עם, מוקף בתים יפים וחנויות לממכר עתיקות, גלריות לאומנות, ובתי קפה נעימים שכדאי לטעום בהם את ה-café crème (קפה בשמנת). במרכזה של הכיכר, כמובן, המזרקה המסורתית. בסמוך לכיכר מבני ציבור ומוסדות חינוך, למשל היכל הצדק והקולאז’ של קאלווין, שבניינו המרכזי הוקם במחצית השנייה של המאה ה-16 - על פי הנחיותיו של קאלווין עצמו.

מהכיכר נמשיך מזרחה, דרך Rue des Chaudronniers. הדרך עוברת על פני הטיילת היפה של סן-אנטואן ומוליכה אל המוזיאון לאמנות ולהיסטוריה (Musée d'Art et d'Histoire), המכונה בפי המקומיים “המוזיאון הגדול". הבניין, שהוקם בין השנים 1901- 1908, פתח את שעריו לציבור באוקטובר 1910. כחצי מיליון מוצגים מצויים במוזיאון ומתעדים את הפעילות האנושית מן הפרה-היסטוריה ועד למאה ה-20. יש כאן גם אוסף מטבעות מעניין ועשיר מאוד - מטבעות זהב וכסף ועוד, מהתקופות השונות בתולדות שוויץ, ולצדם מידות ומשקלות ששימשו סוחרים בעבר. בקומה הראשונה מוצג אוסף הציורים של המוזיאון. גאוותו של המוזיאון על שבין כתליו מוצגת יצירת המופת של הצייר קונרד וויץ, בן המאה ה-15, “נס הדייג”, אשר ברקע שלה נראה נוף ההרים הניבט מז’נבה.

מעט מזרחה מן המוזיאון, משתרע רובע מגורים יוקרתי שנבנה בסוף המאה ה-19. בין בתי הרובע כדאי לבקר בכנסייה הרוסית האורתודוקסית של ז’נבה Eglise Orthodoxe-Russe. כיפות הבצלים המוזהבים של הכנסייה שולחות קרני פז למרחוק. בתוכה, בין השאר, ציורים על נושאים דתיים בסגנון ביזנטיני.

בחלקו האחרון של מסלול זה נפנה לרחוב Charles-Galland, (שבו נמצא המוזיאון לאומנות ולהיסטוריה), בכיוון הפוך למוזיאון, אל Bd. De Tranchees נמשיך בשדרה שמאלה לעבר המפגש עם דרך מאלאניו (Route de Malagnou), שם .מצוי מוזיאון הטבע (Musée d'Histoire Naturelle) הוא מן העשירים והמעניינים מסוגו באירופה. בשלוש קומות התצוגה נפרש בפני המבקר מסלול שאורכו כשני ק"מ, גדוש חיות, עופות, חרקים, זוחלים, שוכני ימים ואגמים, ממצאים גיאולוגיים, ואפילו משהו מן ההיסטוריה של ההומו-ספיאנס.

במוזיאון הזה שוכנת אורחת קבועה מאתיופיה, שעשתה עד לכאן דרך של כשלושת מיליוני שנים, והיא מכונה בשם החיבה “לוסי”. בפי המומחים, זהו השלד השלם ביותר שנחשף מאותה תקופה פרה-היסטורית של האנושות. מרשימה ביותר גם דרך הצגתם של מאות פוחלצי החיות, המצויים בסביבתם הטבעית, כביכול, האקווריומים המכילים יצורי ימים ואגמים, ואוסף המינרלים. אחרי שסיימתם להתרשם מהממצאים אתם מוזמנים לסיים את היום העמוס בפינוק במסעדת Le Sesflo הקרובה. אופציה זולה בהרבה להשביע את הרעב היא הקפיטריה במוזיאון עצמו.