ציוני דרך: סיור בין אתרי המורשת הציוניים

וינה מזוהה עם בנימין זאב הרצל ופעילותו הציונית אף יותר מעיר הולדתו בודפשט, וחוזה המדינה מאוזכר בה בכמה מתחנות חייו. עם זאת, המורשת הציונית של וינה אינה מוגבלת ל"אתרי הרצל": בעיר חיה קהילה יהודית משגשגת שכללה אינטלקטואלים רבים ופעילים ציוניים. במיוחד בלט העיסוק הספורטיבי של "הכח וינה", אגודת הספורט היהודית המצליחה ביותר בדורה.

בתקופת המלחמה הקרה, היתה וינה אחת מתחנות הביניים בדרכם של יהודי ברית המועצות לישראל וכיום יש בעיר קהילה יהודית תוססת שחלק מחבריה היגרו לעיר ממדינות הגוש המזרחי. המסלול שלפניכם עובר באתרי המורשת הציוניים המשמעותיים בעיר. באפשרותכם להתחיל את היום בשני אתרים חשובים (אך מרוחקים יחסית ממרכז העיר), או להתחיל את היום ישירות בחצר הרצל.

ביקור בשני האתרים הבאים אפשרי במסגרת המסלול, במידה שיש ברשותכם יום שלם, ואינכם לחוצים בזמן: האתר הראשון הינו בית ילדותו של טדי קולק, ששוכן ב-Landstraßer Hauptstraße 147 (הגעה באמצעות הרכבת - קו U3 לתחנת Kardinal Nagl Platz). קולק הוא האחד האישים המזוהים ביותר עם ירושלים, כמי שדאג לפיתוחה של העיר, בין השאר באמצעות הקמת מוסדות תרבות כמו מוזיאון ישראל, ולמיצוב מעמדה של ירושלים כבירתה של מדינת ישראל. מגיל צעיר היה קולק פעיל בתנועות הנוער הציוניות, ובחייו הבוגרים פעל רבות למען יהודי אירופה, תוך שהוא מסייע לקידומה של המדינה שבדרך, בין השאר במסגרת תפקידים מרכזיים שמילא בסוכנות היהודית.

על קיר הבניין שבו גדל מופיע היום לוח זיכרון. בכדי להגיע מכאן לאתר הנוסף - מועדון הכח וינה, עלו על קו אוטובוס מספר 77A מ- Kardinal-Nagl-Platz- מרחק הליכה של כעשר דקות: לכו צפונה ברחוב Landstraßer Hauptstraße, פנו ימינה ברחוב Rabengasse והמשיכו ישר עד ל-Kardinal-Nagl-Platz. רדו בתחנת האוטובוס Marathonweg והמשיכו בהליכה של כשלוש דקות ברחוב Wehlistraße כשהנהר משמאלכם עד שתגיעו ל-הכח וינה. מועדון הספורט "הכח" הוא ככל הנראה אגודת הספורט המוצלחת ביותר בהיסטוריה היהודית.

המועדון הוקם ב-1909 ברוח תורת "יהדות השרירים" בידי שני יהודים ציונים - ארתור בר וד"ר אינגנץ' מולנר, והפך דומיננטי לא רק בהשפעתו על התארגנויות דומות בעולם היהודי, אלא גם מכיוון שהכשיר ספורטאי צמרת רבים ובהם חברים בנבחרות הכדורגל של הונגריה ואוסטריה, אלופת אוסטריה בשחייה ועוד. חלק מחברי "הכוח" הקימו את מועדון "הכח תל-אביב" (כיום "הכח רמת גן") עם עלייתם לארץ, חלקם מילאו תפקידים חשובים בהיסטוריה של הספורט הישראלי. בעקבות עליית הנאצים לשלטון פורק המועדון, אך ב-2008 נחנך המתחם החדש, בשטח המועדון הישן. בתוך מתחם המועדון מוצגת תערוכה על ההיסטוריה של "הכח", הכניסה לתערוכה ללא תשלום.

אם ביקרתם במועדון הספורט - בכדי להגיע אל היעד הבא (חצר הרצל) צעדו דרום-מזרחה ברחוב Wehlistraße ופנו ברחוב הראשון שמאלה לכיוון רחוב Handelskai, שבו נמצאת משמאל תחנת הרכבת התחתית (U). עלו על קו 2 ורדו בתחנת Taborstraße. ממנה המשיכו בהליכה מערבה (כ-200 מטר) לרחוב Kleine Pfarrgasse, פנו ימינה ברחוב Leopoldsgasse והמשיכו בהליכה כ-50 מ' עד שתגיעו לחצר הרצל.

פרויקט הדיור העירוני על שם תיאודור הרצל הוא, למעשה, ההנצחה הראשונה בווינה לחוזה המדינה. מבנה זה שימש, לפני עליית הנאצים לשלטון, את בית הספר לבנות של "בית יעקב" ואת בית המחסה לבנות יהודיות ע"ש ד"ר קרוגר. בזמן המלחמה, שימש הבניין (שכבר אינו קיים), את הנאצים לריכוז היהודים ולכליאתם טרם שליחתם למחנות. על קיר המבנה ניצב היום שלט הנצחה והקדשה של עיריית וינה ושל שגרירות ישראל. בנימין זאב הרצל נפטר ב-1904 בכפר שבאוסטריה התחתית.

בצוואתו ביקש להיקבר "קבורת עניים" לצד אביו, ללא נאומים או זרי פרחים, וכי עצמותיו יועלו לארץ ישראל לאחר הקמת המדינה. ראשית הוא נקבר בחלקה המשפחתית שבבית העלמין דבלינגן. חרף בקשותיו נהרו המונים להלוויה ודוד וולפסון התבקש לשאת דברים. מאוחר יותר הוקמה במקום מצבה לזכרו של הרצל. ב-1949 עצמותיו הועלו למדינת ישראל והוטמנו בהר שנקרא על שמו. אם ברצונכם לבקר במצבה שבבית הקברות במהלך שהותכם בעיר – תוכלו למצוא אותה בחלקה I 1, שורה G 1, בקבר מספר 30 (כתובת בית העלמין: Hartäckerstraße 65).

מחצר הרצל תוכלו להמשיך בהליכה דרומה ברחוב Leopoldsgasse, אל אחד השווקים הוותיקים והפופולריים בווינה - Karmelitermarkt. תמצאו כאן פירות, ירקות, בשר, דגים, עופות, יין, פרחים ועוד. בסביבה היתה בעבר שכונה יהודית ולמרות שהמלחמה רוקנה את וינה מיהודים, עדיין אפשר למצוא כאן בתי כנסת אחדים וכן מסעדות כשרות. רובע Karmeliter עצמו הפך לאחד האזורים הצעירים והנעימים בעיר, הוא עמוס במסעדות טובות ובברים ומועדונים פופולריים.

המשיכו דרומה ברחוב Leopoldsgasse, וחצו את נהר הדנובה, שלקרבתו האסטרטגית וינה חבה את התפתחותה. הנהר הציף את העיר לעתים קרובות, עד שהוסט לתוך תעלה ארוכה שנבנתה במאה ה-19 והוזרם לתוך תעלה נוספת במאה ה-20, הידוע בשם "הדנובה החדשה", הנושקת לעיר העתיקה. אי הדנובה הצר שנוצר בין שתי התעלות הללו משמש כיום כאתר מרכזי לבילויים ולנופש.

אם אתם בסביבה בסוף שבוע בחודשי האביב או הקיץ - תוכלו ליהנות משוק יד שנייה קטן המציע חפצי אמנות, כלי מלאכה, עתיקות וספרים - Markt am Donaukanal. מיד לאחר חציית הנהר פנו ימינה לרחוב Franz-Josefs-Kai ‬‏, עד שתגיעו אל בית הולדתו של מרטין בובר. הפילוסוף הידוע, שהשתייך לזרם הציונות הרוחנית, נולד בבית זה ב-1878. את ילדותו העביר בעיקר בגליציה אצל סבו וסבתו, ושב לעיר וינה לצורך לימודיו האקדמיים. כשהצטרף לתנועה הציונית, פגש בובר לראשונה את בנימין זאב הרצל והחל לעבוד לצדו. מאוחר יותר עבר בובר לברלין, והיה ממקימי ה"יודישער פרלאג"; כמו גם פעיל בחוגים ציוניים-סוציאליסטיים. ב-1938 היגר לארץ ישראל והיה פעיל לצד גרשם שלום, עקיבא ארנסט סימון ואחרים ב"ברית שלום". על קיר הבית מוצב לוח לזכרו.

כעת שובו על עקבותיכם ברחוב Franz-Josefs-Ka ופנו ימינה ברחוב Morzinplatz. בבית מספר 5 תבחינו בלוח זיכרון. זוהי יד זיכרון לתנועות הנוער הציוניות ולאהרון מנצ'ר. מנצ'ר היה מנהל "בית הספר לעליית הנוער", שהכשיר נערים ונערות לעלייה לארץ ישראל, וכן אחראי על ריכוז פעילות תנועות הנוער הציוניות. הוא עצמו סירב לעלות לישראל, עד שכל ילדי וינה היהודיים יורשו לעלות. ב-1942 גורש לטרזיינשטאט, שם המשיך לטפל בילדים. ב-1943 התנדב ללוות קבוצה של 1,260 ילדים יתומים מגטו ביאליסטוק לאושוויץ, ושם נרצח. מכאן המשיכו ברחוב ופנו שמאלה בכיכר.

בהמשך הרחוב, מימינכם, נמצאות מדרגות הרצל. המדרגות ממוקמת בקרבת בית הוריו של בנימין זאב הרצל. בתחתיתן הוצב ב-1996 שלט הקדשה, עליו נכתב "ד"ר תיאודור הרצל, עיתונאי וסופר. כתב בווינה ב-1896 את הספר 'מדינת היהודים' ובכך העלה את הרעיון הנועז להקמת מדינת ישראל". מן הצד השני ניתן לראות שרידי מרחצאות רומיים שנמצאו בחפירות במקום. המדרגות מובילות לכיכר שנקראת על שמו של דזידר פרידמן (Desider Friedmann), ממנהיגי התנועה הציונית בווינה, שנרצח באוושוויץ ב-1944.

המשיכו ברחוב, פנו בסופו שמאלה ומיד לאחר מכן – ימינה, לרחוב Seitenstetteng, שבו ניצב בית הכנסת הגדול. בית כנסת זה הינו היחיד בווינה ששרד את מלחמת העולם השנייה ואת ליל הבדולח, וזאת בזכות קרבתו למבנים הסמוכים, עליהם חסו הבוזזים. כיום, משמשים מבנים אלה את משרדי הקהילה היהודית הקטנה של וינה. מבנה בית הכנסת הנוכחי, שהוקם ב-1825, מצליח לשלב היטב צניעות עם הדר. ניתן לבקר במקום באמצעות הצטרפות לסיור מודרך, המתקיים בימים ב'-ה' בשעות 11:30 ו-14:00, למעט בימי חג יהודים או לאומיים.

מבית הכנסת צאו ימינה, פנו ימינה בסוף הרחוב ושמאלה בסוף רחוב Rabensteig. בדרככם אל היעד הבא פנו ימינה ברחוב Postg. בהמשך הרחוב תוכלו להבחין בכנסייה הדומיניקנית, שנבנתה מחדש שלוש פעמים במשך ארבע מאות שנה. המסדר הדומיניקני יושב בווינה מאז שנת 1226, כשהוזמן לעיר בידי הדוכס ליאופולד השישי. החלק הפנימי, שאינו פתוח למבקרים אלא מדי פעם בפעם, מעוטר לפרטי פרטים. הכנסייה ממוקמת ממול האקדמיה למדעים וכנסיית הישועים.

בסוף הרחוב פנו שמאלה לרחוב Wollzeile, ומיד ימינה ברחוב Stubenbastei, שבהמשך משנה שמו ל-Coburgbastei, עד שתגיעו לכיכר תיאודור הרצל, שנחנכה ב-2004, במלאות מאה שנה למותו. המיקום נבחר בין היתר בשל הקירבה למערכת העיתון היומי Die Presse, הגלגול הנוכחי של העיתון "נויה פרייה פרסה" שבו עבד הרצל כעיתונאי בסוף המאה ה-19.

כעת שובו על עקבותיכם, פנו שמאלה ברחוב Coburgbastei, ימינה ברחוב Weihburggasse, שמאלה ברחוב Seilergasse, ימינה ברחוב Plankengasse ושמאלה ברחוב Dorotheergasse, שבו שוכן המוזיאון היהודי של וינה (Judisches Museum). זהו אחד מבין שני המוקדים של המוזיאון בווינה (השני שוכן ב-Judenplatz, "כיכר היהודים"), שהוקם על ידי הקהילה היהודית, ומוקדש לתרבות ולהיסטוריה של היהודים באימפריה האוסטרו-הונגרית ולאוספים ותערוכות של פריטי יודאיקה. אוספי המוזיאון מתעדים את עושרה וחיוניותה של יהדות וינה עד ל-1938, ואת תחייתה המחודשת בעשורים האחרונים.

התערוכות המתחלפות בתחום הצילום, הספרות, הארכיטקטורה והאמנות המוצגות כאן בוחנות את היחסים בין ההיסטוריה היהודית של העיר לבין סוגיות תרבותיות וחברתיות בוערות. שימו לב, כי כרטיס כניסה אחד מאפשר לכם לבקר בשני אתריו של המוזיאון היהודי של וינה בתוך פרק זמן של יומיים.

המסלול מסתיים באחד מרחובות הקניות העמוסים והשוקקים בעיר - רחוב Kärntnerstrasse. אזור זה גדוש בחנויות יוקרה, בבתי קפה ובמסעדות. אפשרות נוספת היא לסיים את הערב בתיאטרון בורג - אחד התיאטראות הוותיקים והמפורסמים המציגים בשפה הגרמנית. בנימין זאב הרצל חיבר מספר מחזות פופולריים שלעגו לבורגנות הווינאית וחלקם הוצגו על גבי בימה מכובדת זו. המחזה "Wilddiebe" (מונח גרמני לתיאור ציידים ללא רישיון) הצליח עד כדי כך, שהוא הועלה על בימת הבורג במשך כ-14 שנה.