מסלול קסום במעלה הגבעה

בדרומה של העיר משתרעת, ממזרח למערב, גבעת מונז'ואיק (Montjuïc), שגובהה כ-210 מ' והיא צופה לים. מומלץ מאוד לבקר במונז’ואיק בשל שלל המוזיאונים, אפשרויות הטיול, הרוגע, האוויר הצח והנוף. מונז’ואיק פירושו “הר היהודים”, והשם לא ייחודי דווקא לגבעה זו אלא נכון לכל גבעה שבה שכן בעבר בית קברות יהודי, אולם זו שבברצלונה היא המפורסמת שבהן. החל מהמאה ה-14 החלו היהודים לקבור על ההר את מתיהם בשל המסורת לקבור את המתים מחוץ לחומות העיר, בניגוד למנהג הנוצרי לקבור את המתים בתחומי הקתדרלה.

רק לקראת סוף המאה ה-19 סופח שטח הגבעה אל תחומה העירוני של ברצלונה. מתכנן הגנים הצרפתי ז’אן קלוד פורסייה (Forestiefr) התבקש לתכנן גינות ופינות חמד באזור, והפרויקט יצא לפועל בזכות האדריכל המקומי רובי וטודור (Rubió I Tudur). התערוכה העולמית בשנת 1929, שהביאה גל של בנייה ופיתוח למקום, קבעה במידה מסוימת את אופיו של אזור מונז’ואיק והעניקה לו את חשיבותו. רוב המבנים והתכנון הסביבתי של היום מקורם בהכנות שנעשו לקראת התערוכה ההיא.

הטיפוס על גבעת מונז’ואיק וההליכה בשביליה המעוקלים אינם קלים לכל אחד (העניין תלוי בגיל וביכולת הגופנית). אפשר להיעזר בקו אוטובוס מספר 150 היוצא מפלסה אספניה (Plaça d’Espanya) כדי לעבור בין רוב האתרים שבגבעה. האוטובוס מגיע עד לנקודה הגבוהה ביותר, סמוך למבצר. גם אוטובוס התיירים העירוני (Bus Turistic) עובר במסלולו בין האתרים השונים שעל הגבעה. אפשרות נוספת היא להעפיל אל הגבעה (מכיוון צפון) בפוניקולר (Funicular), ששמה נגזר מן המילה חבל בלטינית. זו קרונית הנגררת בעזרת כבל המופעל באמצעות מנוע חשמלי ומיועדת להובלת נוסעים במדרונות תלולים במיוחד. הפוניקולר יוצאת מתחנת המטרו Parallel, ומשם ממשיכים ברכבל (Telefèric) שנמצא בסמוך לתחנה הסופית.

התחילו את המסלול בתחנת המטרו Parallel (קו 3 ירוק). החליפו כאן לרכבת הפוניקולר העולה למחצית גובה הגבעה (אם הגעתם במטרו ממקום אחר, אל תצאו מהתחנה, פשוט עקבו אחרי השילוט). בסיום הנסיעה הקצרה צאו מהתחנה ופנו למבנה הצמוד לה מימין, זוהי תחנת הרכבל העולה לפסגת הגבעה. הנסיעה ברכבל מאפשרת להתרשם מהנוף הנשקף מחלונות הקרונית. שימו לב שלרכבל תחנת ביניים בשם מירדור (Mirador) בטרם יגיע לפסגה.

בהגיעכם לפסגה, צאו מהתחנה ופנו לכיוון מבצר מונז'ואיק. כדאי להשקיף ממרומי הפסגה על העיר הנפרשת למטה ואחר כך לעבור לצדו השני של המתחם ולהשקיף לעבר מתקני הנמל. אם אתם מלווים בילדים קטנים, הם ישמחו להשתעשע בטיפוס על אחד התותחים הגדולים הניצבים במקום.

עם תום הביקור במתחם פנו חזרה לתחנת הרכבל ורדו לתחנת המוצא ברכבל. אם קניתם כרטיס הלוך ושוב, תוכלו לרדת בתחנת Mirador ולצאת החוצה, להשקיף מהמצפה ולראות את כיכר הסרדנה (Plaça de la Sardana) שבה ניצב פסל הריקוד הקטלאני המפורסם.

סרדנה (sardana) הוא הריקוד העממי הקטלאני המפורסם, שהפך לסמל הזהות הקטלאנית. הרקדנים מתאספים במעגל, אוחזים ידיים ונעים בתיאום מושלם ובצעדים מדודים ומונוטוניים למדי, בלי תנועות דרמטיות. הרקדנים רוקדים לצלילי מוזיקה של כלי נשיפה שנכתבה ברובה במאה ה-19. זהו מחול המהלל את אחדות הקבוצה: המעגל הוא סמל לאחווה, לעצמאות הדדית ולשוויון. עקרון בסיסי של הסרדנה גורס שיש לקבל את כל מי שמחליט להצטרף, מבלי להתחשב בכישרון הריקוד שלו. אפשר לצפות במעגלי הרוקדים בכיכר הקתדרלה (ברובע הגותי) בימי שבת ב–18:00 ובימי א' וחג ב–12:00.

לאחר שסיימתם, שובו לתחנה ורדו באחת הקרוניות לנקודת המוצא. עם הגיעכם לנקודת המוצא, פנו שמאלה וכעבור כ-20 מ' תראו מימין את גן הפסלים ומיד אחריו את מוזיאון חואן מירו (Fundació Joan Miró), המוקדש לאמן הקטלאני הדגול. ביציאה מהמוזיאון פנו ימינה לכיוון הטבעת האולימפית (L'Anella Olímpica). זה השם שהוענק לשטח בגבעת מונז’ואיק בין האצטדיון וחומות בית הקברות, ובו מרוכזים רוב המתקנים האולימפיים משנת 1992. קטע זה בגבעה עבר שינוי משמעותי: האצטדיון נבנה מחדש, אולם סנט ג’ורדי המודרני נחנך, בריכות השחייה שופצו ועוד.

בצמוד למוזיאון מימין נמצאים גני האריבלוס (L'aribal), שם אפשר ליהנות מטיול בין העצים והפסלים ולצאת מעברם האחר לכיוון האצטדיון האולימפי. מעט לפני האצטדיון נמצאים גני ז'ואן מרגאיי (Joan Maragall) ששדרת עצי מגנוליה ומלאכי אבן, הניצבים בין מזרקות מים נאות, מהווים את הכניסה אליהם. הפסלים, מעשה ידיהם של טובי הפסלים הקטלאנים, שמוצבים בין ערוגות פרחים ובריכות מים משמשים תפאורה להיכל אלבניס (Palau Albéniz) שנבנה עבור התערוכה העולמית של 1929 בסגנון ארמון האסקוריאל הסמוך למדריד.

אם החלטתם לוותר על הגנים, המשיכו במעלה המדרגות המחזירות אתכם לשדרת האצטדיון (Avinguda de l’Estadi) שמעברה השני נמצא המוזיאון האולימפי והספורט (Museu olímpic i de l’Esport) להנצחת רגעי השיא של האולימפיאדה ה-52. עד מהרה תגיעו לצומת שבו מתעקל הכביש שמאלה.

אם תפנו שמאלה תגיעו תוך דקות אחדות אל הגן הבוטני החדש (El nou Jardí Botànic). ברצלונה בורכה בשני גנים בוטניים: חדש וישן. הגן החדש נחנך ב-1999 לאחר שהכשרת דרכי גישה למתקנים האולימפיים בשנת 1986 פגעה קשות בשטח הגן הבוטני הישן. מי שכבר ביקר בגנים בוטניים אחרים בעולם לא צפוי כאן להפתעות גדולות. הצמחים והעצים מסודרים לפי ארצות מוצאם ושבילים רחבים ושילוט מאיר עיניים מכוונים את המבקר לאורך מסלול ארוך ומסלול קצר.

עם תום הביקור בגן הבוטני חזרו בדרך שבה באתם ופנו שמאלה לעבר האצטדיון האולימפי יואיס קומפנז (Estadi Olímpic Lluís Companys), שהוקם עבור התערוכה העולמית שנערכה בעיר ב-1929. מאחורי האצטדיון נמצא היכל סנט ג'ורדי (Palau Sant Jordi), האצטדיון הסגור שהוקם לרגל המשחקים האולימפיים.

בסמוך להיכל סנט ג’ורדי אפשר לראות את מגדל התקשורת של מונז'ואיק (Torre Calatrava) שהוקם אף הוא עבור האולימפיאדה בידי האדריכל סנטיאגו קלטראווה (המוכר לישראלים כמתכנן גשר המיתרים בירושלים ואדריכלו של אחיו הקטן, הגשר שבכניסה לפתח תקווה). זהו מגדל פלדה לבן המתנשא לגובה 136 מ', בעל עיצוב חדשני ביחס למגדלי תקשורת אחרים: המגדל אינו מתבסס על גזע אנכי אלא מזכיר צללית של ספורטאי הנושא את הלפיד האולימפי, ובקצה התורן שלו מעין מחט הדוקרת את קו הרקיע של ברצלונה ונראית כמעט מכל פינה בעיר. לצדו רחבה עם בריכות מים, פנסי חוצות מיוחדים ואובייקטים ארכיטקטוניים מעניינים נוספים.

חזרו לכביש שבו הגעתם ופנו שמאלה. כעבור כ–30 מ' תראו מולכם את הפעמון הגרמני שנקרא פעמון השלום (La campana de la pau) או פעמון החירות (La campana de la llibertat), תרומת מחוז באדן וירטמברג הגרמני לברצלונה לרגל המשחקים האולימפיים. חצו את הכביש ורדו במדרגות הנעות לכיוון פלסה אספניה (Plaça d’Espanya), מיד לאחר הירידה במדרגות הנעות, מצד שמאל, תראו שער קטן בגדר שמוליך לגן הבוטני הישן (L’antic jardí botànic).

ראשיתו בגן הבוטני ההיסטורי שהוקם בשנת 1930 בידי ד”ר פיוס פונט (Dr. Pius Font). כיום מתאפיין הגן בפני שטח תלולים, הצמחייה בו עבותה והעצים הגדלים בו הם מהגבוהים בעיר. אם עייפתם מהטיול, זה המקום האידאלי לנוח. אגב, בעיני רבים נחשב הגן הבוטני הישן יפה יותר מזה החדש.

ביציאה מהגן המשיכו בצמוד אל המוזיאון הלאומי לאמנות של קטלוניה 6‏ (Museu Nacional d'Art de’Catalunya, MNAC בקיצור) ופנו ימינה לעבר הכניסה. המוזיאון מוקדש בעיקר ליצירותיהם של אמנים קטלאניים, אך יש בו ייצוג גם לאמנים משאר חלקי ספרד ומאירופה. אוספיו הרומנסקיים והגותיים הם מהחשובים בעולם. עושר יצירות האמנות והצורה המרשימה שבה הן מוצגות לאורך כ–70 אולמות התצוגה מעוררים הערכה רבה. רבים מחשיבים אותו למוזיאון הטוב בברצלונה.

מאולם הכניסה הגדול פנו שמאלה אל האגף הרומנסקי, הכולל יצירות מהמאה ה–11 עד המאה ה–13. קטעים של ציורי קיר (פרסקו) מרהיבים ביופיים הובאו לכאן מכנסיות וממנזרים שחרבו בקטלוניה, בפירנאים ובמקומות אחרים בספרד. בוני המוזיאון יצרו כוכי קפלות מעוגלים ואולמות המזכירים בצורתם את פנים הכנסיות, במטרה לשמר את האפקט שאפיין את האתרים המקוריים.

משלימים את מוצגי התקופה פסלי העץ מהמאות ה-12 וה-13, וריהוט כנסייתי עם פיתוחים שלעתים ניכרות בו השפעות ביזנטיות. מרשים במיוחד הוא רהיט מהמאה ה-12, המורכב משלושה מושבים צמודים העשויים עץ אגוז ולהם חופה מקושטת. סדר התצוגה מאפשר לעקוב אחר ההתפתחות האמנותית של אלמנטים מסוימים. למשל, סדרה ארוכה של פסלי עץ של “הבתולה והילד” מדגימה את התפתחות קווי הגילוף והצביעה בגוונים השונים. רדו שוב לאולם הכניסה שבקומת הקרקע ועברו לצדו הימני, אל אגף האמנות הגותית.

האוסף באגף זה משקף נאמנה את האמנות במאות ה–14 וה–15 שנוצרה בקטלוניה בעיקר, אך גם במקומות אחרים בספרד, דוגמת אראגון וסביליה. באולמות השונים מוצגים טריפטיכונים (תמונות תלת–לוחיות) המתארים סצנות מחיי הקדושים, כלי קודש, גביעים, תיבות קטורת וצלבים מעוטרים מעץ, מתכות יקרות ושנהב. רבים מהפסלים וגילופי העץ שמתארים נושאים דתיים הם מלאי חיים ומעוררי רגש גם מאות שנים אחרי שנוצרו. פסליו של בן קטלוניה מהמאה ה-14, Jaume Cascalls de Berga, בולטים ביופיים. בקצה האגף מוצגות יצירות של אמנים ספרדים, איטלקים ופלמים מהמאות ה-16 וה-17, בהם אל גרקו, טינטורטו ווילאדומאט.

בצאתכם מהמוזיאון תוכלו להתרשם מהכיכר הנפרשת למטה: פלסה אספניה, אשר שימשה למעשה שער הכניסה לאתר התערוכה העולמית של 1929. במרכז הכיכר נמצאת מזרקה עשויה שיש ולא הרחק ממנה מתנשאים שני מגדלים ונציאניים המזכירים את צמד המגדלים מכיכר סן מרקו שבוונציה. המגדלים בנויים מלבנים אדומות, גובהם 47 מ', ובראש כל אחד מהם מתנוסס מעין מקדש יווני ועליו פירמידה. אלה הם מגדלי התערוכה (Torres de l'Exposició) הניצבים בשערו של אזור יריד ברצלונה (Fira de Barcelona), ששטחו משתרע על כ-25 אלף מ”ר. כיום נערכות באזור היריד תערוכות גדולות בנושאים שונים.

בירידה מהגבעה לכיוון המזרקות תבחינו במזרקת הקסם במונז'ואיק (Font Màgica de Montjuïc). בשעות הערב תוכלו לצפות במופע אשר במסגרתו יוצרת המזרקה משחק מופלא של מים, אור וצבע בעשרות צורות שונות, ורוקדת לצלילי נעימות מוזיקליות ידועות. המופע נחשב אטרקציה שלא כדאי להחמיץ, ותיירים רבים, בעיקר כאלה עם ילדים, נוהרים אליה בהמוניהם כדי לחזות בנפלאות המזרקה ובפעלוליה. מומלץ להגיע במועדים שבהם נערכים מופעי הראווה.

כשגבכם מופנה אל המזרקות פנו שמאלה ברחוב מַרקֵס דֶה קוֹמִיָאס (Marquès de Comillas) לכיוון אחת התחנות המפורסמות של ברצלונה: פובלו אספניול (Poble Espanyol - “הכפר הספרדי”). גם פובלו אספניול הוקם במיוחד עבור התערוכה הבינלאומית של 1929, ואחריה הושאר על כנו והפך לאתר חובה לכל מבקר בעיר. זוהי למעשה תצוגה ארכיטקטונית, בגודל טבעי, של סגנונות הבנייה במחוזותיה השונים של ספרד, בכפר ובעיר: מבני ציבור, בתים פרטיים, רחובות, מדרגות, כיכרות, בתי קפה, מסעדות וחנויות. האתר מתויר מאוד, אבל חינני ומהנה.

לאחר שתסיימו לשוטט ולבלות בפובלו אספניול שובו על עקבותיכם ברחוב דה קומיאס. אם השעה עדיין אינה מאוחרת, תוכלו לבקר בשני אתרים מעניינים בדרככם חזרה לאזור המזרקה. באתר הראשון תבחינו מימינכם לאחר הליכה של כחמש דקות - מוזיאון מיס ואן דר רוהה (Pavello Mies van der Rohe), הנקרא גם פביליון ברצלונה או הביתן הגרמני. מתכננו של המבנה המקורי (המבנה שניצב לפניכם הינו מבנה משוחזר), לודוויג מיס ואן דר רוהה, נחשב לאחד מגדולי האדריכלים המודרניסטים. הביתן הוא דוגמה מרתקת לארכיטקטורה מודרניסטית מהאסכולה המינימליסטית ומסגנון הבאוהאוס. גם את הרהיטים שבביתן עיצב ואן דר רוהה, ובהם “כיסא ברצלונה” המפורסם.

בתום הביקור בביתן מיס ואן דר רוהה חזרו לרחוב דה קומיאס, פנו בו ימינה ולאחר מכן פנו שמאלה לרחוב מקסיק (Mèxic) שבו שוכן אחד המרכזים התרבותיים החדשים והמעניינים של ברצלונה - קאישה פורום 10‏ (Caixa Forum). המתחם הגדול משמש משנת 2002 מרכז לתערוכות מתחלפות, כנסים, סדנאות, קורסים, קונצרטים ואירועים נוספים. עיקר העניין מבחינת תיירים שפוקדים את המקום הוא במבנה המרשים ובתערוכות המתחלפות בכל תחומי האמנות: צילום, ציור, פיסול, עיצוב, מדע ועוד. אלה מתעדכנות תדיר ובדרך כלל מוצגות שלוש תערוכות בכל רגע נתון. מבנה המוזיאון מעורר עניין. זהו בניין מודרניסטי מהשנים 1913-1908 שנוספה לו רחבת כניסה מיוחדת שעיצב האדריכל היפני אראטה איסוזאקי.

מכיוון שהכניסה למוזיאון אינה כרוכה בתשלום, גם למי ששבע מתערוכות כדאי להציץ ברחבת הכניסה ובאדריכלות הפנים של המוזיאון. את המסלול מומלץ לסיים בפלסה אספניה. שובו למזרקת הקסם ופנו שמאלה לשדרת ריינה מריה כריסטינה (Av. Reina Maria Cristina). בזמן ההליכה לאורך השדרה תעברו בדרככם מתחת למגדלי התערוכה, עד שתגיעו לפלסה אספניה. בשדרת פרלל (Av. Parallel) הסמוכה יש מסעדות ובתי קפה רבים.