קרן הזהב (Haliç)

הארמון השקוע ירבאטאן או "בזיליקת בור המים" הוא מבנה תת-קרקעי עתיק ומפואר, ממוקדי העליה לרגל הפופולריים ביותר באיסטנבול. ההליכה במרחבים העצומים של המבנה מספקת חוויה מסתורית ומשונה, ובהחלט ייחודית. המים מטפטפים לאיטם מתקרת המערה המלאכותית, עושים את דרכם במורד 336 עמודי האבן המעוטרים ויוצרים אדוות במים מתחתיהם, שם שוחות להקות של קרפיונים. אל תחמיצו את שני ראשי המדוזה המפוסלים על שניים מעמודי התמיכה של המבנה, פסלים שעד היום איש אינו יודע מי פיסל אותם או מהיכן הובאו אל בור המים, והם מתוארכים לתקופה הרומית העתיקה. בור המים האדיר, מימדיו 140 מטרים לאורך ו-70 מטרים לרוחב והוא חולש על כמעט 10,000 מטרים רבועים, נבנה בשנת 532 לספירה בהוראת קיסר האימפריה הביזנטית יוסטיניאנוס כדי לשמש כמאגר מים ראשי עבור הארמון הגדול של קונסטנטינופול, בית המלוכה הביזנטי, ויכול להכיל עד כ-80,000 מטרים מעוקבים של מים שהגיעו אליו מאמות מים בנות עשרים קילומטרים באזור הים השחור. הארמון השקוע נזנח לאחר מעבר בית המלוכה מהארמון הקדוש ונשכח למשך מאות שנים. בשנת 1985 ניקתה עיריית איסטנבול את המבנה ושיפצה אותו, ובשנת 1987 הוא נפתח לציבור הרחב. אם ירבאטאן נראה לכם מוכר, אולי זה מהופעתו בסרט "מרוסיה באהבה" של ג'יימס בונד (1956) או מהספר (והסרט) "התופת" של דן בראון. הבזיליקה משמשת כיום גם כמוזיאון ומארחת שלל אירועי תרבות לאומיים ובינלאומיים ומבקרים בה למעלה משני מליון תיירים מדי שנה.

גשר הבוספורוס הוא גשר תלוי, אחד מבין שלושה המחברים בין אסיה לאירופה, והראשון מביניהם שנבנה (לפניו, הדרך היחידה לחצות את מיצר בוספורוס על שמו הוא קרוי הייתה עם סירה). כמה נתונים לגבי הגשר המפורסם: אורכו כקילומטר וחצי, רוחבו 34 מטרים וגובהו 160 מטרים, והוא בן שמונה נתיבים (שניים מהם מתפקדים כנתיבי חירום). הוא נבנה בשנת 1973 בהוראת ראש הממשלה דאז, אדנאן מנדרס, בעלות מוערכת של 200 מליון דולרים. בממוצע, כ-180 אלף רכבים עוברים בגשר מדי יום ביומו, ולכן הגשר סגור להולכי רגל ברוב רובה של השנה כדי למנוע תאונות. סביבתו של הגשר - המיצר והמחוזות שביניהם הוא עובר (ביילרביי (Beylerbeyi) ואורטקוי (Ortaköy) – עוצרת נשימה ביופיה, ומדי לילה הגשר מואר באינספור נורות צבעוניות, מחזה מדהים לכל הדעות ואחת הסיבות המרכזיות לבקר בסביבת הגשר דווקא בשעות הלילה. באזור הגשר פזורות מסעדות ובתי קפה רבים המציעים, כמנת פתיחה מושלמת, את אחד הנופים המדהימים ביותר. בחודש אוקטובר נפתח הגשר להולכי רגל, כשהוא מארח את המרתון היחיד בעולם שבמהלכו חוצים הרצים בין יבשות שונות. משני צדדיו של הגשר תוכלו למצוא שלל ארמונות עתיקים ומסגדים מפוארים, הידוע ביניהם הוא האיה סופיה העצום בגודלו.

ארמון דולמבאצ'ה המפואר שבמחוז בשיקטאש באיסטנבול הוא הארמון הגדול ואולי גם היפה ביותר בטורקיה כולה. הארמון נבנה בסגנון אירופאי בשלהי דעיכתה של האימפריה העותמנית והוא ידוע בגודלו ובהשקעה הכספית העצומה שהייתה כרוכה בבנייתו. הוא מעוצב בסגנון ייחודי המשלב בארוק, רוקוקו, ניאו-קלאסי ועותמני, ומכיל לא פחות מ-285 חדרים (כל אחד ואחד מהם מדהים ביופיו ומפעים בהדרו), 44 מבואות, 68 חדרי שירותים ו-6 מרחצאות (חמאמים) ומתפרש על פני 45,000 מטרים רבועים. בתוך הארמון פועל המוזיאון הימי, ובו למעלה מ-4,000 פריטים הקשורים בהיסטוריה הימית הענפה של טורקיה. בקרבת הארמון ממוקמים בין השאר מוזיאון איסטנבול לציור ופיסול, כמו גם מגדל השעון העתיק של דולמבאצ'ה ומסגד דולמבאצ'ה המרשים, וברחבת הארמון תמצאו בתי קפה איכותיים ואת גני הארמון המהודרים. מומלץ לסייר בארמון במסגרת סיור מאורגן רשמי כדי לא להחמיץ אף אחד מהחדרים המפורסמים והאולמות היפהפיים שלארמון יש להציע ולקבל גישה מלאה לכל החדרים בארמון. הארמון נבנה בין השנים 1843 ו-1856 בפקודת שליט האימפריה העותמנית דאז, הסולטאן אבדילמג'יט הראשון, כדי להחליף את ארמון טופקפי כמושבו של הכס המלכותי ולספק לשליט מותרות ושירותים מודרניים יותר, תוך כדי שידור המסר (השקרי) לעולם לפיו האימפריה העותמנית חזקה ועשירה מאי פעם. לאורך השנים שימש הארמון כביתם של שישה סולטנים ושל אטאטורק עצמו, לימים אבי הרפובליקה הטורקית, עד יומו האחרון.

הבזאר הגדול באיסטנבול הוא השוק המקורה הגדול ביותר בעולם, חוויה צבעונית ומומלצת גם למי שאינו מעוניין לערוך קניות. כיום בשוק המקורה עומדים כ-5,000 דוכנים וחנויות (חלקם עוד מימי האימפריה הביזנטית!), דחוסים ביותר מ-60 רחובות וסמטאות לאורך למעלה מ-30,000 מטרים רבועים, ומאוישים על-ידי מוכרים חביבים ומאירי-פנים לרוב. במרכז נמצא רחוב התכשיטנים, מה שהיה אחד מענפי המסחר הראשונים בשוק, ואחריו תוכלו למצוא חנויות שטיחים, מזכרות, קליגרפיות, בגדים ושלל חפצים ייחודיים אחרים. השוק גדול כל-כך שמומלץ לחקור אותו לאורך כמה ימים ולא להסתפק רק בכמה שעות. חקרו את מבוך הסמטאות האינסופי בחיפוש אחר אוצר שיהיה רק שלכם – אחרי התמקחות הגונה, כמובן. יש חלקים שלמים המוקדשים רק לשטיחים, מהזולים ועד האיכותיים ביותר, חלקים המיועדים למנורות ואהילים לסוגם, ליצירות אומנות ססגוניות מקרמיקה, לכלי חרס וברזל עבודת יד, נרגילות, כריות, זהב, מזכרות ועוד כהנה וכהנה. אל תפחדו ללכת לאיבוד בשוק – זה חלק מהחוויה; התמקמו לכם באחד מבתי הקפה המקומיים, שתו תה והביטו בעוברים והשבים, או אפילו התחילו שיחה עם אחד המוכרים (הרוכלים בשוק רגילים לכל סוגי האנשים מכל קצוות העולם ורובם מדברים, אומנם לרוב ברמה בסיסית, בכמה וכמה שפות). השוק האדיר נמתח ומגיע עד לחופה הדרומי של קרן הזהב המפורסמת, שם תמצאו את "המסגד החדש" (1665) הנודע ושוק נוסף – שוק התבלינים ("השוק המצרי"). משני עברי גשר הבוספורוס העצום תוכלו להמשיך ולגלות את השכונות שוקקות החיים של איסטנבול. בכל הנוגע לשוק, מה שהחל ממספר מחסנים בשנת 1461 תחת האימפריה העות'מנית הפך, עם שגשוגה הכלכלי, לשוק הולך ומתפשט. המחסנים הפכו חנויות ואט אט נבנו רחובות שלמים וגגות שיאפשרו מסחר בכל עונות השנה, והיום הבזאר הגדול הוא ממרכזי התיירות הגדולים בעולם כולו, עם עד כ-400,000 קונים בממוצע מדי יום.