הסעודה האחרונה (כנסיית סנטה מריה דלה גרציה)

Piazza di Santa Maria delle Grazie 2, Milanבקר באתר

אודות

בביקורכם בעיר אל תפספסו את ההזדמנות לחזות מקרוב באחת מיצירות האמנות המפורסמות בעולם - "הסעודה האחרונה", אותה צייר לאונרדו דה וינצ'י על קיר חדר האוכל של מנזר הדומיניקנים, השייך לכנסיית סנטה מריה דלה גרציה. הציור, שנעשה בשנים 1494-1498, מתאר את הסעודה האחרונה של ישו עם 12 השליחים באופן ריאליסטי, מלא הבעה ומרשים, למרות פגעי הזמן הניכרים. בתקופה בה עבד על הציור, בעשור האחרון של המאה ה-15, דה וינצ'י היה עסוק בין היתר במחקרי אור, צליל, תנועה ורגשות אנושיים והבעתם. תוצאות מחקריו משתקפים בבירור בצ...

אתרים נוספים בסביבה

קתדרלת מילאנו - הדואומו (Duomo)

הדואומו היא קתדרלה יפהפיה בסגנון גותי-איטלקי, שנחשבת לאחת הנקודות האייקוניות ביותר במילאנו. הקמתו של המבנה החלה במהלך המחצית השנייה של המאה ה-14, נמשכה מאות שנים והושלמה סופית רק בשנת 1958, עם בנייתו של האחרון מבין 135 הצריחים המעטרים את גג הכנסייה. הקתדרלה עומדת במרכזה של כיכר רחבת ידיים שתוכננה בשנת 1895 על ידי האדריכל ג'וזפה מנגוני (Giuseppe Mengoni) וניצבת על חורבות כנסיית סן ג'ובאני אלה פונטי, שהוקמה בשלהי המאה הרביעית ונהרסה בשריפה. הדואמו של מילאנו מספרת סיפור של אמונה ואמנות המתפרש על פני 600 שנים. כיוון והקתדרלה נבנתה במשך מאות שנים ועירבה רצף ארוך של אדריכלים ומהנדסים, לא ניתן לתת את כל הקרדיט לאדם אחד. בסוף המאה ה-15 ניסו גדולי האדריכלים והאמנים של אותה תקופה, כולל לאונרדו דה וינצ'י, לבצע את המשימה הקשה של עיצוב הטיבריום, מגדל משובץ חלונות שמאפשר לאור להיכנס. הקתדרלה מקושטת ביותר מ-3400 פסלים. בראש הצריח המרכזי עומד פסל מוזהב של המדונה, הנקרא מדונינה. פרנצ'סקו קרוצ'ה הוזמן לבנות את הצריח הגדול בשנת 1762, והוא זה שהציע לקשט אותו בפסל של הבתולה מריה שהובאה לגן העדן על ידי המלאכים. את הפסל פיסל ג'וספה פרגו, והוא מצופה זהב טהור. באוגוסט 1939, ערב מלחמת העולם השנייה, המדונינה כוסתה בבד אפור-ירוק וכך נשארה במשך חמש שנים, כדי לא להוות מטרה קלה למפציצים. הסרת הבד התקיימה ב-6 במאי 1945 בטקס חגיגי בראשות הקרדינל שוסטר, הארכיבישוף של מילאנו דאז. לאחר שעצרתם להתפעל מחזית הדואומו כדאי להיכנס פנימה, למרות התור הארוך שיש לרוב בכניסה. כשתכנסו פנימה ייקח לכם רגע לעכל את כל מה שאתם רואים - אווירה מוארת בנרות ומקושטת במזבחות ומעברים. כאן תוכלו להתרשם ממידות הכנסייה: 148 מטר אורכה ו-108.5 מטר גובהה, נתונים שהופכים אותה לכנסייה הקתולית השנייה בגודלה בעולם, שיכולה לאכלס כ-40,000 מתפללים. בחדרי התצוגות תמצאו פסלים ויצירות אמנות עתיקות, חלונות ויטראז' מהמאה ה-15 ואילך ואולם אוצרות, בו שמורות עשרות עבודות אמנות נוצריות מהמאה הרביעית ועד המאה ה-12. חמש הדלתות המפוארות של הכנסייה הן מלאכת מחשבת בפני עצמה ובמוזיאון שבמקום מוצגים גם שרטוטים וציורים המתעדים את תהליך בניית הקתדרלה לאורך השנים. אחד משיאי הביקור בקתדרלה הוא הנוף של העיר היפיפייה וסביבותיה הנשקף מנקודת התצפית ברחבת הצריחון העליון (הטרסות). ביום בהיר ניתן לראות את האלפים האיטלקיים. העלייה למרפסת התצפית אפשרית במדרגות או במעלית (בתשלום נוסף). הירידה היא באמצעות המדרגות. מתחת לחלל שמסביב לקתדרלה ניתן למצוא שרידים של כמה מבני פולחן מהתקופה שבין האימפריה הרומית לימי הביניים, שנהרסו כדי לפנות מקום לבניית הקתדרלה החדשה. ממצאים ארכיאולוגיים אלה מספרים את סיפורה של "הכיכר" שלפני הדואומו, שבה ניצבו שתי בזיליקות: סנטה מריה מג'ורה (שראשיתה במאה ה-9) הידועה גם כבזיליקת ג'מאליס וסנטה טקלה שהייתה בשימוש במהלך המאה ה-9 (הכניסה לאזור הארכיאולוגי כרוכה בתשלום נוסף). כדאי לדעת: לא הרבה יודעים שמתחת למזבח הגבוה נמצאת קריפטה עשויה שיש מפוארת ומרהיבה. הקריפטה, שנקראה רשמית קפלת הג'מאל של הדואומו (Jemale Chapel of the Duomo), תוכננה במאה ה-16 על ידי פלגרינו טיבאלדי, האמן האהוב על סנט צ'ארלס בורומיאו (הכניסה לקריפטה כרוכה בתשלום נוסף). שימו לב: יש מספר סוגים של כרטיסים לאזורים השונים. כרטיס הכניסה המשולב כולל גישה לקתדרלה, למרפסת התצפית במעלית (הירידה במדרגות), לאזור הארכיאולוגי ולקריפטה, וכן למוזיאון הקתדרלה השוכן בסמוך ולכנסיית סן גוטרדו בקורטה ברחוב Via Francesco Pecorari 2 (כ-5 דקות הליכה מהקדתרלה). את הכרטיס ניתן לממש 3 ימים מיום הביקור.

תיאטרון לה סקאלה והמוזיאון (Teatro alla Scala)

תיאטרון לה סקאלה (Teatro alla Scala) הוא כפי הנראה בית האופרה המפורסם ביותר בעולם ופסגת השאיפות של כל זמר, זמרת, רקדן, או מנצח היא להופיע שם לפחות פעם אחת. הקהל ב"לה סקאלה" ידוע בכך שהוא מקדם במחיאות כפיים נלהבות אמנים המוצאים חן בעיניו ומגרש מהבמה בקריאות בוז רמות אמנים שמכעיסים אותו. התיאטרון המהודר נבנה בשנת 1776 בסגנון ניאו-קלאסי, על ידי האדריכל ג'וזפה פיירמריני (Giuseppe Piermarini), לאחר שהתיאטרון הקודם ששימש את תושבי העיר (תאטרון רג'ו דוקאלה Teatro Regio Ducale) נשרף. שמו של התיאטרון נגזר מהעובדה שהתיאטרון נבנה במקום בו עמדו המדרגות של כנסיית סנטה מריה ("סקאלה" משמעו גרם מדרגות). בשנת 1943, במהלך מלחמת העולם השנייה, התיאטרון ניזוק קשות מההפצצות. הוא שוחזר שלוש שנים לאחר מכן. התיאטרון הזה ראה פרמיירות של כמה אופרות אהובות במיוחד של רוסיני, פוצ'יני וורדי, ביניהן "נבוקו" ו"מאדם בטרפליי". במהלך שנותיו הראשונות של התיאטרון, המלחין ג'וזפה ורדי לא רצה שיצירתו תהיה מוצגת בתיאטרון כיוון והיה משוכנע שהתזמורת שינתה את יצירותיו. בסופו של דבר ורדי ובית האופרה השלימו, ויצירתו האחרונה, Falstaff, זכתה לפרימיירה שלה בלה סקאלה. האולם המרכזי, בעל התקרה הגבוהה, מקושט בצבעי אדום וזהב ויש בו 2,000 מקומות ישיבה ויציעים עליונים מפוארים בהם תוכלו לבקר. במקור, התיאטרון היה מואר באלפי נרות שקישטו את האודיטוריום והבמה והוסיפו קסם נוצץ לאווירת הערב. היום הבמה מוארת על ידי נברשת קריסטל בוהמית ענקית עם 383 נורות. לצד האולם תמצאו אולמות פאר, המשמשים לעריכת נשפים וערבי תרבות נוצצים. במקום נמצא גם מוזיאון מרשים, שמציג את ההיסטוריה של בית האופרה העתיק, בובות עטויות פריטי לבוש מהצגות מפורסמות, כרזות עתיקות, אביזרי במה, ציורים, רישומים ופסלים. הביקור במוזיאון כולל ביקור במבואה המפוארת של התיאטרון, שהיא אולם אלגנטי ומעוצב. לאחר מכן תוכלו לעבור למושבי התאים המרופדים סאטן אדום, שם החברה הגבוהה נהנתה (ועדיין נהנית) מהאופרות והבלטים. כרטיס הכניסה הסטנדרטי למוזיאון מאפשר גם מבט על התיאטרון מהתאים של הרמה השלישית, אך רק כאשר חזרות, הצגות או אירועים הפתוחים לקהל אינם בעיצומם. תוכלו גם לרכוש כרטיסים לאופרות או להצטרף לסיור מודרך בתשלום.

טירת ספורצסקו (Castello Sforzesco)

טירת או קסטלו ספורצסקו (Castello Sforzesco) המרשימה שוכנת בקצה המערבי של מרכז מילאנו ומוקפת בגנים מפוארים. במקור, המבצר הרנסנסי הגדול נבנה בשנת 1300 על ידי שושלת ויסקונטי. מאוחר יותר הוא נהרס, נבנה מחדש מספר פעמים, ושוחזר כולו על ידי דוכס מילאנו פרנצ'סקו ספורצה (Francesco I Sforza) בשנת 1450. מגדל השעון היפהפה שלה הופך את המצודה לקלה לזיהוי בקו הרקיע של מילאנו, והיא תוכננה במקור על ידי האדריכל אנטוניו אברלינו (Antonio Averlino), המוכר בשם פילרטה (Filarete). בעבר שימש המבצר כמשכנם של שליטי האזור. כיום משמשת המצודה משכן ללא פחות מ-38 אולמות מוזיאון מהחשובים באיטליה. גולות הכותרת של המצודה הן ללא ספק העבודה האחרונה והלא גמורה של מיכאלאנג'לו, הפסל "הפייטה של רונדניני"(Rondanini Pietà), המציג את דמותה של מריה האוחזת בגוויית ישו שהורדה מן הצלב ו"אולם הלוחות", ה"סלה דלה אס (Sala delle Asse), שקיבל את שמו מלוחות העץ שלכאורה ציפו פעם את הקירות. לאונרדו דה וינצ'י הוזמן לצייר את הקירות והתקרה של האולם בעיטור המדמה פרגולה של עצי תות כמחווה ללודוביקו ספורצה, בנו של הדוכס (ובהמשך גם דוכס בעצמו) ופטרונו של דה וינצ'י. לאורך השנים העיטור נשתמר ושוחזר שוב ושוב בעידן המודרני. נוסף לאלו, תוכלו לבקר בגלריה לאמנות (Pinacoteca) המציגה אוסף אמנות מרשים; במוזיאון לאמנות עתיקה (Museo d'Arte Antica) הכולל אוסף גדול של פסלים מתקופת ימי הביניים והרנסנס המאוחרים, תצוגת כלי נשק ושריון ושטיחי קיר עתיקים; במוזיאון כלי הנגינה (Museo degli Strumenti Musicali) המציג למעלה מ-700 כלי נגינה מהמאה ה-15 עד המאה ה-20; במוזיאון המצרי (Museo Egizio) השופך אור על ההיבטים השונים של התרבות העשירה והמורכבת; באוספים הפרהיסטוריים והפרוטו היסטוריים, מעין סניף של המוזיאון הארכיאולוגי; במוזיאון לאמנויות דקורטיביות (Museo delle Arti Decorative) המציג אוספי תכשיטים, שנהבים, כלי חרס ואמנות זכוכית; במוזיאון הרהיטים ופסלי עץ (Museo dei Mobili e delle Sculture lignee) המציג אוסף גדול של רהיטים עם תשומת לב מיוחדת להיסטוריה של הרהיטים הלומברדיים לצד סדרת פסלי עץ וחפצי אמנות דקורטיביים; ובאוסף הדפסי אקילה ברטרלי (Achille Bertarelli) המשמר יותר ממיליון יצירות, כולל כ-15,000 הדפסים אמנותיים, מההגהות הראשונות של חיתוכי עץ מהמאה ה-15 ועד לגרפיקה עכשווית. לאחר השיטוט במוזיאונים, מומלץ לצאת ולשאוף אוויר צח בחצרות הפנימיות או בפארק הגדול שמקיף את המצודה. ניתן להסתובב במתחם ולהיכנס מבעד לחומות העבות (כ-4 מטרים עובי), ולצפות במגדלים, בגשרים ובחפירים. הגן שמסביב גם הוא נגיש באופן חופשי. כרטיס הכניסה המשולב מאפשר גישה לכל המוזיאונים בטירה, אך קחו בחשבון שייתכן וחלקם יהיו סגורים בשל שיפוצים. שימו לב: המתחם סגור למבקרים בימי שני.

גלריית ויטוריו אמנואלה השני

שופוהוליות ושופוהוליים, פנו מקום במזוודות, כי הגעתם לקניון העתיק ביותר בעולם - גלריית ויטוריו אמנואלה השני, הנקרא על שם המלך הראשון של איטליה. הקניון העתיק תוכנן בידי הארכיטקט הנודע ג'וזפה מנגוני (Giuseppe Mengoni), והוא מבנה ניאו-קלאסי אלגנטי ומרשים. הוא נפתח בשנת 1877, ומנגוני נהרג זמן קצר לאחר מכן, אחרי שנפל מאחד הפיגומים בגלריה. במשך עשורים נחשבה הגלריה ל"סלון הפתוח" של מילאנו, בו נפגשו כל המי ומי של העיר. מרכז הקניות המפואר מהמאה ה-19 בנוי בצורת צלב מואר, בעל גג מעוגל ומצופה זכוכית. הרצפה מעוצבת באריחי פסיפס שיש. קניונים רבים ברחבי העולם ניסו להעתיק את הסטייל והיוקרה הנוטפים של המבנה, לרוב ללא הצלחה. הכניסה אל המבנה המקורה והיפהפה נמצאת מול קתדרלת מילאנו, הדואומו. הקניון נמשך עד הפיאצה דלה סקאלה (Piazza della Scala), בה נמצאים תיאטרון לה סקאלה ופלאצו מרינו. בקניון תמצאו חנויות יוקרה של מותגים כמו פראדה, שאנל וגוצ'י, חנויות תכשיטים, ספרים, גלריות אמנות וכמובן בתי קפה ומסעדות. החנויות היוקרתיות נשקפות מבעד לחלונות זכוכית גדולים, ויושבות לצד כמה מבתי הקפה המהוללים של מילאנו, כמו Biffi ו-Zucca's Bar. חנויות הבוטיק ובתי הקפה מעוצבים בצורה כה מדויקת ואלגנטית, עד כי אפילו סניף המקדונלדס בקניון מעוטר בעיטורי זהב ובעמודים שחורים, כך שתוכלו לנשנש צ'יפס באווירה בוטיקית של המאה ה-19. גם אם אין בכוונתכם לקנות כאן, כדאי לעבור במקום (שפתוח 24/7) ולהתרשם מעיצובו הייחודי, מתקרת הזכוכית הגבוהה, רצפת המוזאיקה, ציורי הקיר המרהיבים וכמובן מחלונות הראווה של אחד ממרכזי האופנה החשובים באיטליה. בכיפה המרכזית תמצאו פסיפס מהמם המייצג את יבשות אסיה, אפריקה, אירופה ואמריקה. כמו כן, ישנו פסיפס עם בעלי חיים שונים המייצגים את כמה מהערים החשובות ביותר באיטליה. לפי האגדה, אם תדרכו ברגל ימין על סמל השור ותסתובבו ב-360 מעלות עם עיניים עצומות, יהיה לכם מזל טוב - ואם תדרכו על השור בדיוק ב-31 בדצמבר בשעת חצות, יהיה לכם מזל טוב במשך שנה שלמה. שווה, לא? שימו לב, אם תרצו לשוטט בין החנויות, כדאי לבדוק את שעות הפתיחה. לרוב, החנויות והמסעדות פתוחות עד השעה 20:00-21:00.
ברוכים הבאים לשיחור! היכנסו עכשיו ליצירת טיול החלומות שלכם
create a trip