הרובע היהודי של פראג הוא אחד האזורים הכי אהובים בעיר, ומושך אליו המוני תיירים גם אם אינם יהודים. הביקור בו פשוט סוחף אנשים אחורה בזמן, ושם אותם בתקופות מלאות מסתורין וייחוד שאי אפשר לפספס. מאמר זה יכיר לכם את הרובע, בו מיתוסים ואמיתות הולכים יד ביד.
מהו הרובע היהודי?
בתחילת התיישבותם בעיר, נאסר על היהודים לרכוש קרקעות והם נדרשו להתגורר במין מובלעת סגורה שהוגבלה למספר קטן של רחובות. כך נוצר מעין גטו שבתחומיו התנהלו חיי קהילה עצמאיים והוקמו בתי מדרש, בתי כנסת, מכבי אש, משטרה פנימית, בית קברות, בתי דין רבניים ועוד.
חלק מהמבנים ששימשו את המוסדות הללו שרד עד היום תודות לפעולות של שיפוץ ושימור, וכיום הם מאוגדים במה שנקרא קומפלקס המוזיאון היהודי בפראג. כדי לבקר בהם יש להצטייד בכרטיס כניסה משולב אותו תוכלו לקנות באתר הראשון אליו תגיעו. על גבי הכרטיס מפורטים האתרים הכלולים בו, לצד מפה קטנה המסמנת את מיקומם. הרובע נמצא במרחק מספר דקות הליכה מכיכר העיר העתיקה של פראג ושמו בפי כל הוא יוזפוב.
למה יוזפוב?
במשך מאות שנים נקרא המתחם הרובע היהודי; באמצע המאה ה-19, עם עלייתו לשלטון של הקיסר יוזף השני, החליט להעניק ליהודים זכויות כאזרחים: סוף סוף הורשו להחזיק באדמות, ללמוד באוניברסיטאות ואף לשרת בצבא. רבים מהם עברו להתגורר בחלקים אחרים של פראג והגטו בוטל. השכונה בה עמד זכתה בפי היהודים לשם יוזפוב, על שם הקיסר שהיטיב עמם. בעקבות פתיחת הגטו, רבים מן המבנים הישנים נהרסו ותחתם נבנו ברוח התקופה בנייני פאר. רגע לפני שיאבד הרובע היהודי את שכיות החמדה שלו, הוחלט לשפץ ולשמר את המבנים החשובים, ומה שרואים היום ברובע יוזפוב אלו הם אותם שרידים שנשארו כעדות חיה לספר את סיפורו של הרובע היהודי העתיק.
השעון שהולך לאחור
כל המוסדות החשובים של הקהילה ברובע אוגדו בעבר תחת קורת גג אחת בבניין מהודר שנקרא בית העירייה היהודי. הבניין המקורי נבנה בשנת 1586 בסגנון הרנסנס, במימונו של ראש הקהילה העשיר מרדכי מייזל, ורק בתקופה מאוחרת יותר שופץ וקיבל את מראהו הנוכחי. בבניין המהווה אחת מנקודות הציון החשובות של הרובע, ממוקמים כיום משרדי הרבנות המקומית וכן פועלת בו מסעדה יהודית כשרה.
התיירים הרבים הנוהרים אליו באים לא רק בשל הערך ההיסטורי שלו, אלא בעיקר כדי לצפות בשעון המשונה המתנוסס מעליו.את מקומן של הספרות בשעון מחליפות אותיות האב בעברית, מא' ועד יב, וכאילו זה לכשעצמו אינו מספיק מוזר, השעון הזה גם פועל הפוך: במקום להסתובב בכיוון המקובל של שעונים בכל העולם, כאן הולכים המחוגים אחורה, בניגוד לכיוון השעון, כאילו רוצים לומר שבפראג הזמן אינו מתקדם כי אם הולך לאחור. שימו לב, בבניין יש שני שעונים, הגבוה מבין השניים הוא שעון סטנדרטי ושעון האותיות נמצא מתחתיו.
הזמן עמד מלכת
ככל שתתאמצו לנעוץ עיניים בשעון האותיות, לא תצליחו להחזיר את הזמן לאחור. אבל כאשר תמשיכו לבית הקברות היהודי העתיק הסמוך, תוכלו לפגוש את הזמן כשהוא עומד על מקומו כבר כמה מאות שנים. בצל עצים עתיקים המתנשאים לגובה רב, מגובבות על הקרקע אלפי מצבות אבן, חלקן שבורות והכיתוב על גביהן בלתי קריא. זהו רק הרובד העליון הגלוי של אתר קבורה רב-שכבתי, ורבים מן הקברים והמצבות - מספרם מוערך בין 12,000 ל-15,000 - מצויים מתחת לפני האדמה.
הקבר העתיק ביותר בבית הקברות הוא של הרב והפייטן אביגדור קרא שנפטר בשנת 1439, ואילו הקבר האחרון שנטמן כאן הוא משנת 1787. בשנה זו הפסיק בית הקברות להיות פעיל, וליהודים הוקצה שטח קבורה חדש בפרברי העיר.
רבים מהמבקרים בבית הקברות באים במיוחד כדי לראות את קברו של המהר"ל, רבי ליווא בן בצלאל. המהר"ל היה קבליסט ידוע, רב ומנהיג רוחני גדול, מורה ומחנך מפורסם ששימש כראש הקהילה היהודית בפראג בסוף המאה ה-16 ותחילת ה-17. קל לזהות את קברו: בדרך כלל מתגודדים סביבו אנשים שמבקשים את ברכתו של הצדיק. הקבר תמיד מוקף בנרות דולקים, ובין חריצי המצבה ניתן לראות פתקים שהוטמנו ובהם תחינות ובקשות שהשאירו מבקרים, כמו בכותל המערבי.
תיירים רבים שאינם יהודים באים גם הם לחפש את קברו של המהר"ל, מניחים אבן או מדליקים נר כחיקוי למבקרים היהודים. לשמו של המהר"ל נקשרו סיפורי מעשיות ואגדות רבות; המפורסמת מכולן היא אגדת הגולם מפראג, שהפכה להיות נכס פולקלוריסטי מפורסם שמושך מבקרים מכל העולם, ואף הונצחה בספרות, בקולנוע ובתיאטרון. זהו, למי שתהה, מקור הביטוי "הגולם קם על יוצרו".
אגדת הגולם מפראג
מספרים כי המהר"ל, שהתפלל יומם ולילה לקב"ה שיסיר מעל היהודים את הגזירות והעלילות שטופלים עליהם הגויים, שמע באחת מתפילותיו קול שהורה לו לברוא יצור עשוי חימר שיבוא להגנת העם. המהר"ל מיהר לפעול כמצוות הקול. בעזרת תלמידיו, הם יצרו דמות בובה שארבעת יסודות העולם מרכיבים אותה: אדמה, אש, אוויר ומים. גוש של טיט מגדת הנהר שימש כיסוד האדמה, ובעזרת המים הצליחו לעצב מהטיט את הבובה. באש שהובערה שרפו אותה והטיט התקשה והתייצב. נותר רק לנפוח בבובה אוויר לנשימה, רוח חיים, ואת זאת השיג הרב באמצעות קריאת פסוקים ותפילות. כשהגיע לפסוק 'וייצר ה' את האדם עפר מן האדמה ויפח באפו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה', קמה הבובה לתחייה והתגלמה בדמותו של אדם בשר ודם שנקרא הגולם.
הרב ועוזריו הלבישו את הגולם בבגדים של שמש בית הכנסת, והמהר"ל נתן לו את השם יוסף. הוא הסביר לגולם כי עליו לגור בביתו ולשמש כמשרתו האישי, אבל תפקידו העיקרי יהיה לצאת ולהגן על היהודים מפני כל צרה, על פי הוראות הרב. כדי להפעיל את הגולם, רשם המהר"ל על קלף מספר פסוקים קדושים ואת השם המפורש, גלגל את הקלף ותחב אותו מתחת ללשונו של הגולם.
לפי גרסה אחרת, רשם המהר"ל על מצחו של הגולם את האותיות א.מ.ת והן אלו שנתנו לו חיים. כשרצה הרב להשבית את הגולם ממלאכה, נהג למחוק את האות א', ואז היה הגולם 'מת', עד הפעם הבאה שנדרש לפעולה ואז הייתה שבה ומתווספת האות א' על מצחו והוא שב לחיים. בכל פעם שהרב שמע על בעיה בין היהודים לרשויות, היה שולח את הגולם יוסף לטפל בה, מצויד בקמע שהופך אותו לרואה ואינו נראה והכוחות שהקנו לו ארבעת היסודות מהם נוצר.
עם כניסת השבת, היה המהר"ל מקפיד לשחרר את הגולם ממשימותיו, כדי שלא יחלל שבת. הוא נהג לשלוף את הקלף מתחת ללשונו, או לפי הגרסה האחרת נהג למחוק את האות א' מעל מצחו, והגולם היה חוזר להיות בובת חימר חסרת רוח חיים, עד צאת השבת.
על פי האגדה, באחד מימי השישי שכח הרב לנטרל את פעולתו של הגולם, והלך להתפלל. הגולם יצא מן הבית כהרגלו אך ללא הקמע שהופך אותו לרואה ולא נראה, והופעתו ברחוב חוללה מהומה. הרב נזעק לטפל בעניין והחל לרדוף אחרי הגולם כדי לנטרלו. הוא השיג אותו בחזית בית הכנסת אלטנוישול, שם נאבק עמו עד שהצליח לשלוף את הקלף מתחת ללשונו. הגולם התנפץ לרסיסים על המדרכה, ויש אומרים כי שרידיו המנופצים מצויים עד היום בעליית הגג של בית הכנסת אלטנוישול.
אלטנוישול: ישן או חדש?
בית הכנסת אלטנוישול הוא בית הכנסת העתיק והמפורסם ביותר ביותר באירופה, וכיום נחשב למבנה היהודי החשוב ביותר בעיר פראג. כשבנו אותו, נתנו לו את השם 'בית הכנסת החדש', אבל כאשר נבנו בפראג בתי כנסת נוספים והוא כבר לא היה החדש, הוחלט להרחיב את שמו ולקרוא לו 'אלט-נוי-שול' או בתרגום לעברית 'בית הכנסת הישן חדש'. שנים אחר כך צצה גרסה נוספת לפשר השם, לפיה אלטנוי הוא שיבוש של המילים העבריות 'על תנאי'.
לפי גרסה זו, זהו בית כנסת זמני, שנמצא בפראג רק 'על תנאי' עד שיגיע המשיח. האמונה הרווחת היא שאבן היסוד של בית הכנסת הובאה ישירות מבית המקדש שחרב בירושלים, והובטח שעם בוא המשיח תוחזר האבן לארץ הקודש ותהווה את אבן היסוד לבית המקדש החדש שיוקם. בינתיים, עד שכל זה יקרה, האלטנוישול הוא רק מקום זמני, על תנאי.
תיירים רבים המבקרים במקום עומדים ותולים מבטים סקרניים בקומה העליונה של בית הכנסת בה אמורים להיות קבורים שרידיו של הגולם, אולי באורח פלא יתגלה לעיניהם הגולם המתעורר לחיים? אלה שיתאכזבו מאי הופעתו, יוכלו לפצות את עצמם בקניית בובת-גולם שנמכרת בעשרות גרסאות בכל חנויות המזכרות של פראג.
פרח הפיתוי
יוצרו של הגולם, המהר"ל, היה דמות נערצת על יהודים וגויים כאחד. מועצת העיר הנציחה את המהר"ל בפסל מרשים שניצב מול בית העירייה החדש של פראג (מחוץ לרובע היהודי). הפסל מציג את רגע מותו של המהר"ל כפי שתואר בשירו של משורר צ'כי ידוע: מלאך המוות ניסה פעמים רבות לקחת את נשמתו של המהר"ל ולא יכל לו, שכן הרב תמיד היה עסוק בתפילה ובלימוד תורה ולא הסיט מבטו ימינה או שמאלה. מלאך המוות התחפש לנכדתו של המהר"ל ובא לקראתו בדמותה, כשהיא מגישה לו פרח.
המהר"ל, שהיה בטוח כי זו נכדתו, הפסיק את לימוד התורה ורכן אל הפרח להריחו. בו ברגע לקח מלאך המוות את נשמתו, המהר"ל קרס ומת והסתלק מן העולם. בפסל שנעשה על פי השיר רואים את דמותו המרשימה של הרב ואת הנכדה המזויפת המתרפקת עליו עם הפרח בידה.
נקודות נוספות ששווה לבקר בהן ברובע היהודי
בית הכנסת הספרדי: מבנה מרשים המתהדר בחלל פנימי מרהיב עם כיפת זכוכית, ויטראז'ים ועוגב גדול. כיום הוא משמש כאולם למופעים ולקונצרטים.
בית הכנסת מייזל: נשרף במאה ה-16, שוחזר ושופץ מאז מספר פעמים. בבית הכנסת מוצג אוסף מעניין של כתבי תלמוד וכלי טקס יהודיים וכן תערוכה המציגה את תולדות היהודים בצ'כיה ובמוראביה.
בית הכנסת קלאוזן: בית הכנסת הגדול ביותר בפראג ובו מוצגות תערוכות העוסקות במסורת ובמנהגים היהודיים, כולל תצוגה של חפצים שימושיים בחיי היום יום, בחתונות, בבריתות ובחגים.
בית הכנסת פינקס: שהפך לאתר הנצחה ליהודי צ'כיה, על קירותיו נחרטו שמות אלפי הקורבנות היהודים הצ'כים שהושמדו על ידי הנאצים.
מה אוכלים בשכונה?
מי שהסיור פתח את תיאבונו, יוכל לחתום את הביקור ברובע בארוחה יהודית טובה באחת המסעדות הכשרות ברובע. למשל, מסעדת דיניץ ששוכנת ברחוב בילקובה מס' 12, כ-2-3 דקות הליכה מבית הכנסת אלטנוישול. זוהי מסעדה בשרית כשרה למהדרין בעלת תפריט עשיר שמשלב בין המוכר והאהוב מהבית (חומוס, טחינה, עלי גפן, סלטים מבושלים) לבין מנות מקומיות של פסטה, דגים ובשרים. המחירים לא זולים אבל סבירים. מסעדה נוספת, הנחשבת למסעדה הכשרה הוותיקה ביותר בפראג היא מסעדת המלך שלמה (King Solomon). המסעדה מציעה תפריט יוקרתי ומרתף יינות מכובד. מומלץ להגיע לארוחה עסקית בצהריים ורצוי להזמין מקום מראש.